ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ג · הלכה א
כתב הרב אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן כו'. אמר המפרש אע"ג דאמרינן בתענית משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר התם לא איירי אלא בתענית צבור דלאו דאורייתא אבל ביום הכפורים לא איירי התם כלל, ותו דהא עיקר קרא דנפקא לן רחיצה מיניה בצונן משתעי דכתיב מים קרים על נפש עיפה ואם כן איך נתיר רחיצה בצונן. והמלך והכלה ירחצו את פניהם כו' אמר המפרש אית דפסקי דלא יכלי לרחוץ את פניהם דקים להו כרבנן דאסרי כדאמרינן במתניתין המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר וחכמים אוסרים ואמרינן בירושלמי דפליגי אכולהו והר"מ פסק בכלהו כר' אליעזר משום דחזינן בגמרא דטרח לפרושי טעמא דר"א כדאמרינן כלה מאי טעמא כו' חיה משום צנה כו' משמע דהלכתא כותיה וכן הסכים הרי"ף. כדי שלא תתגנה על בעלה פירוש כי הכלה צריכה נוי להיות חביבה על בעלה. עד כמה נקראת כלה כל שלשים יום כלומר כל ל' יום לאחר נשואיה כדאמרינן פ"ק דכתובות גבי מת אביו של חתן ואמה של כלה כו' ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. פירוש מחמת האבל אלמא דכל שלשים יום בעיא נוי: