ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ב · הלכה יא
בת י"ב שנה ויום אחד ובן י"ג כו'. פירוש דקים להו לרבנן שהתינוקות דרכה להביא שתי שערות בתוך שנת י"ג ומפני זה הוא פרקה לעונשין ותינוק דרכו להביא בתוך י"ד ולפיכך כיון שנכנסה אותה שנה אפילו יום אחד הוי פרקו לעונשין ומפני זה חייב כל תינוק ותינוקת בזמנים ההם להתענות ולהשלים ולעשות שאר כל המצות כל חד וחד בחיובייהו. אבל אם לא הביאו שתי שערות כו'. פירוש ואע"פ שנודע ודאי שהם בני י"ג וי"ד עדין דין קטן וקטנה להם לכל דבר עד שיהו בני עשרים שנה. ושתי שערות שאמרו צריכות שיהיו במקום ערוה ושיהיה שיעור השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן ושיהיה בעיקרן גומות. וענין זה שתבאר מתבאר בפרק יוצא דופן ובפרק בא סימן והרב ביאר ענינים אלו בפ"ב מהלכות אישות. קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו כו' פי' אין חייבין אביו ואמו ואצ"ל ב"ד למנוע ממנו מאכל אפי' שעה אחת והמענה אותו ומונע ממנו מאכל או משתה אפילו שעות מונע ממנו חסד ויראת שדי יעזוב והרי הוא בכלל שופכי דמים כדגרסינן בירושלמי פרק ב' שעירי יום הכפורים ר' חייא בר' בא הוה משתעי ההיא עובדא חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עמיה אמרה ליה אבא צחינא אמר לה אורכן צבחר כלומר כתר לי זעיר אמרה ליה אבא צחינא אמר לה אורכן צבחר ומיתת. ר' אחא כד מתפני מוסף הוה אמר קומיהן אחנא מאן דאית מינוק יזיל בגיניה כלומר מי שיש לו תינוק ילך בשבילו להברותו. ומפני זה ראוי למחות ולהזהיר על זה שלא לענותן עד שיגיע זמנן דקים להו לרבנן דתוך זמן זה שאמרנו אין יכול לסבול שום עינוי בלא סכנה גדולה ומצות השם ומשפטי תורתו אינן נקמה בעולם אלא חסד ורחמים וחיים בעולם שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: