ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ב · הלכה י
כתב הרב קטן בן ט' שנים ובן עשר מחנכין אותו לשעות. אמר המפרש בן תשע בבריא ובן עשר בחולה כלומר שאם חלה בט' מחנכין אותו בי' דאי לא תימא הכי תקשי לך השתא בן תשע מחנכין בן עשר מיבעיא. כן נראה מהגמרא והר"מ נראה שפסק כרב נחמן וכרב הונא. וסבירא ליה דלא פליגי אהדדי אלא רב נחמן פירש מילי דתינוק ורב הונא פירש מילי דתינוקת מיהו תרוייהו חדא מלתא קאמרי: בן י"א שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים כו' דהא בשנת י"א מודה רב הונא דתינוקת משלמת מדרבנן ורב נחמן מודה דתינוק משלים משמע דתרוייהו מודו דבשנת י"א משלימין בין תינוק בין תינוקת. ומה שכתב הרב כאן כדי לחנכו במצות ולעיל נמי כתוב מחנכין אותו לעשות בא להודיענו דתרי חנוכי הוו כדאמרינן בגמרא אמר רבה תרי חנוכי הוו וחד דהשלמה. וחנוך השעות אינו חובה מדרבנן אלא חובה המוטלת על כל אדם מעצמו ללמד ולהרגיל בניו ללכת בדרכי יושר כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו וגומר וכדי להכניסם תחת כנפי השכינה כדאמרינן יודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו. והחנוך הזה אינו מוטל אלא על הבנים לא על הבנות והיינו דאמרינן בנזיר שלהי פרק מי שאמר הריני נזיר בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה. ואע"ג דריש לקיש קאמר להא הוא לא אמרה אלא להאי חנוך ראשון בלא השלמה אבל בחינוך שני דהיינו כשהם בני י"א שנה שחייבין להשלים מדרבנן שוין בו תינוק ותינוקת שהרי השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וה"ה לעונשין שהם מדברי סופרים שאין הדין נותן להיות התינוקת פטורה להתענות במקום שהתינוק חייב להתענות וכי מפני שהיא נקבה הרויחה להפטר מן התענית וז"ש הרב כאן מתענה ומשלים מדברי סופרים ולמעלה כתב מחנכין אותו ולא כתב מחנכין אותו לשעות מד"ס לפי שאין חנוך שעות מדרבנן כלל שאין מדרבנן חיוב חנוך בלא השלמה כלומר שיעשה המצוה כתקנה וכמשפטה בשלמות: