ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ב · הלכה ח
כתב הרב חולה שיש בו סכנה כו'. אמר המפרש משום דלב יודע מרת נפשו והוא בקי בהרגשת חליו יותר מכלם. אמר החולה איני צריך כו' דכיון שהרופא בקי בחכמת הרפואה ואמר שאם לא יאכל יסתכן שומעין לו ומאכילין אותו על פיו ואע"ג דאמרינן לעיל לב יודע מרת נפשו הני מילי כי אמר צריך אני אבל כי אמר איני צריך אמרינן אולי מעוצם חליו אחזתו רוח שטות ואינו מרגיש בחולשת כחו ומאכילין אותו דספק נפשות להקל וכדאמרינן בגמרא תונבא הוא דנקיט ליה. והוא שיהיה רופא בקי פירוש שאם לא היה בקי אין חוששין לדבריו כלל ובקי ר"ל באותו מקום דהא ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם כתיב. רופא אחד אמר צריך כו' פירוש והוא שיהיו שניהם בקיאים. מקצת הרופאים אומרים צריך הולכים אחר הרוב פירוש שאם שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אינו צריך אין מאכילין אותו. וה"ה נמי אם נשתתק כו' כן דעת הרב וכתב בהשלמה דהיכא דב' אומרים צריך אפילו מאה אומרים אינו צריך מאכילין אותו דתרי כמאה ומאה כתרי ואעג"ב דבאומדן דעתא אזלינן בתר רוב דעות ה"מ אומדנא דממונא כגון שומא לבעל חוב אבל הכא ספק נפשות להקל. ואי אמר חולה נמי ותרי בהדיה לא צריך ואמרי תרי אחריני צריך מאכילין אותו דתרי כמאה וספק נפשות להקל ע"כ וה"נ נראה מסוגיית ההלכה ודוק. או אחר הבקיאים כו' ואע"פ שאין רוב ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני כלומר דאלו אמר החולה צריך אני אפילו הרופאים רבים ובקיאים אומרים אינו צריך לחולה שומעין דלב יודע מרת נפשו. והוא הדין אם אמר החולה איני צריך שמאכילין אותו ע"פ הרוב או ע"פ בקיאים. אם נשתתק החולה ובקי אחד אומר צריך וב' אומרים אינו צריך אין מאכילין אותו דאזלינן בתר רובא כן דעת הרב. לא אמר החולה שהוא צריך כו' פי' וכגון שנשתתק. ונראה לי דה"ה אם אמר החולה איני צריך שמאכילין אותו דחיישינן לתונבא ואמרו בירושלמי חולה אומר יכולני לצום ורופא אמר איני יודע ר' אבהו בשם ר' יוחנן אומר נעשית ספק נפשות ודוחין וכתוב בפסקים חולה ביום הכפורים שיאמר הוא או רופא שצריך לאכול מאכילין אותו עד כדי הצורך אבל אם די לו בגרוגרת אחת או בחתיכת לחם שיוכל להמתין עד שתחשך באותה אכילה אין לו לאכול יותר ואין אומר כיון שהותר היום באכילה יאכל כמה שירצה כדי שבעו וכן בשתיה אלא אוכל מעט ושותה מעט כדי יישוב דעתו לפי הצורך שיוכל לעמוד באותה אכילה או שתיה עד הערב בלא סכנה ואין לאכול ולשתות יותר ע"כ ותמה הוא דהא בגמרא אמרינן עד שיאמר די דמשמע דמאכילין אותו כדי שבעו שאין באכילתו אומדן דעת אלא הכל תלוי בו. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן במסכת מנחות בפרק ר"י חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשני עוקצין וג' בעוקץ א' מייתינן ג' דהא ממעט בקצירה ומשמע שצריך לעשות אומדנא באכילתו ואפ"ה לא תקשי לך דהתם בשבת מיירי שאכילה מותרת אלא שאינו יכול לאכול בלא חלול שבת מאחרים ומש"ה בעי אומדנא כדי שלא יחללו אחרים שבת ללא צורך אבל הכא מאחר שהוא צריך ואין מחלל יום הכפורים זולתו ולב יודע מרת נפשו אוכל כדי שבעו ודוקא פעם ראשונה אבל שאר היום אסור כדאיתא לעיל: