אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

כתב הרב מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים כו'. אמר המפרש הפסוק הראשון הוא בפ' אחרי מות והיתה להם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם והפסוק האחר הוא בפרשת אמור אל הכהנים. ענוי שהוא לנפש זה הצום כי האכילה והשתיה שומרים הנפש הטבעית שהיא בכבד ומכלכלים הלחות העיקרי. ולישנא דגמרא ענוי שיש בו איבוד נפש ואיזה זה אכילה ושתיה פירוש משא"כ בתשמיש המטה דמעיקרא קא בעי למימר דבענוי מתשמיש מיירי קרא וקא מהדר ליה מדכתיב תענו את נפשותיכם וכתיב נמי והאבדתי את הנפש וגו' משמע עינוי שיש בו איבוד נפש. ובמניעת תשמיש אין בו איבוד נפש דאדרבה הגוף והנפש מתקיימים בהתרחק אדם ממנו. ובפרש"י מצאתי ענוי שהוא אבוד נפש פירוש בתוך חלל הגוף והגירסא הראשונה היא עיקר והכי איתא בספרי. מאחר שענש הכתוב כרת כו' פירוש שלא נתבאר בתורה אזהרה לזה המעשה ר"ל לאכול ביום הכפורים אבל זכר העונש וחיוב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה נמנעת ממנו. לשון סיפרא כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה הרי זה עונש לענוי. אבל אזהרה לעינוי ליום עצמו לא שמענו שאין ת"ל שכבר ק"ו הוא מה אם עינוי שאינו נוהג בימים טובים ובשבתות הרי הוא ענוש עליו מלאכה שהיא נוהגת בימים טובים אינו דין שיהא ענוש עליה ואם כן למה נאמר עונש מלאכה נלמוד ממנו אזהרה לעינוי מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש ענוי לאחר אזהרה:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה