ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק א · הלכה ג
כתב הרב ומותר לקנב את הירק כו'. אמר המפרש קינוב הוא לשון חתיכה וקציצה והרבה יש בתלמוד האי מאן דקניב סלקא בפרק כלל גדול הכלכלה משיחסום ויקנב בפרק י"ג ממסכת כלים והא מוקמי לה רבנן קמאי בקניבה גריס כלומר שחותכו אחר שנתלש בחתיכות גסות ובירקות שנאכלות חיות ואין הקינוב מעכב בהן שאפילו בלא קינוב מתבשלין יפה ויכול לאכלו דאלו אין מתבשלות בלא קנוב אסור דתולדה דטוחן הוא ואיך נתיר דבר שיש בו חיוב חטאת מפני עגמת נפש ובפרק ז' מהלכות שבת הארכנו בזה. והאי מפני עגמת נפש מפרשי ליה כדי שימצא מתוקן מה שיאכל במוצאי יום הכפורים ולא תהא נפשו עגומה יותר מדאי. ור"ש פירש מפני שמצוה לעשות כן כדי שתהא נפשו עגומה ומקיים במעשה ידיך ארנן מצות ענוי שיראה ולא יאכל ולא נתיר כדי שלא יחקה את המינין כלומר הכותיים. והאי דשרינן קניבת ירק תלוש ביום הכפורים דוקא מן המנחה ומעלה כמ"ש הרב אבל קודם זמן המנחה לא דלמא אתי למיכל מיניה כיון שהוא רחוק מעת ערב. והרי"ף השמיט זה בכונה שלא רצה להתיר ולפרסם כדי שלא יזלזלו ביום הכפורים ויפה עשה דהא אפילו בימי רבותינו התחילו לאסור ולגזור כדאמרינן בגמרא כיון דחזו דקא מחרפי ואכלי אמרי אתא אגרתא ממערבא דאסור ופירוש מחרפי מקדימין קודם המנחה ומאותו זמן ואילך הנהיגו איסור לפי שא"א לעמוד שלא יהיו מחרפי ואי מחרפי אכלי ומגדפי ולפיכך לא הזכיר הרי"ף. ויום הכפורים שחל להיות בשבת כו' דגזרינן אטו שבת דעלמא. וכבר נהגו כו' הרי הוא קדש לכל דבר פירוש ואסור לעשות בו כל דבר שאסור לעשותו בשבת. ע"כ מפרק ואלו קשרים: