ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ז · הלכה י
כתב הרב כל כוס וכוס מארבע כוסות אלו מברך עליו ברכה בפני עצמה כו'. אמר המפרש ובכל חד מברכין בורא פרי הגפן כמ"ש בפרק שמיני וכלל זה יהא בידך דכל מידי דחובה הוא דלא אפשר בלאו הכי הויא הפסקה כגון הגדה וקריאה הלל וברכת גאל ישראל דאתי בין כסא קמא לכסא תנינא וגמירת ההלל דאתי בין כסא תליתאה לכסא רביעאה וטעמא דמלתא משום דמלתא דחובה איכא עליה ביני ביני מיבעי ליה למפסק ולמעקר נפשיה ממשתיא עד דעביד לה לההיא מצוה ולית ליה רשותא למיכל בלאו הכי ומשום הכי מיבעי ליה למסדר ולברוכי ומ"ש הרב אלפאסי אה"נ כיון דלא אפשר למיקרי ולמשתי בהדי הדדי לאו משום הגדה לחודה קאמר שהרי אין ספק שאם רצה לשתות בתוך ההגדה אין כאן איסור אע"פ שמכוער הדבר אלא משום הללא וברכת גאלה שהרי סיים ההגדה קאמר שהם חובה ואינו רשאי להפסיק בנתים ומשום הכי אית למימר בהו כיון דלא אפשר למקרי ולמשתי בחדא זמנא צריך לחזור ולברך שמפני שהן חובה נראין כסילוק סעודה לההיא שעתא אבל מידי דלאו חובה כגון דברים הבאים בתוך הסעודה כגון פירות אע"פ שהן דברים שצריכין לברך לפניהם אינם מפסיקין בתוך הסעודה לענין המוציא אע"ג דלא אפשר למיכל ולברוכי ברכת הנאה בהדי הדדי מפני שהן רשות לא מצוה ולא חובה באותה שעה וגם היא עסק הסעודה ועסק אכילה ואינו סילוק כלל מה שאין כן בברכת המזון שהיא חובה לאותה שעה וגם הוא סילוק הסעודה: ולענין ברכה אחרונה של ארבע כוסות נראין הדברים כמו שכתב רבינו האיי דלא חזי לנא מאן דמברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא בתר כולהו כסי משום דחד מושב נינהו. והרב ר' אברהם אב ב"ד דמברכין בתר כסא קמא דס"ל הואיל וצריך תחלה צריך ברכה למפרע כדאמרינן בלא הניחו שם זקן או חולה אבל בכסא תנינא לא בעי למפרע שהרי ברכת המזון פוטרת. ולבתר תרי בתראי בעי ברוכי לכל חד וחד משום טעמא נמי דאמרינן דהואיל ובעי ברוכי בתחלה דהא אם רצה לשתות לא ישתה ועוד דהא לא אפשר למקרי הללא וברכת השיר ולמשתי בהדי הדדי ה"נ בעי ברכה למפרע כדין לא הניחו שם זקן או חולה. ושתי הסברות של הרי"ף כתובות בהלכותיו והסברא הראשונה היא סברת ר' האיי מיהו סבירא לן דכל כה"ג דליכא לברוכי ולאודויי בירוכא דמלתא חיישינן לברכה לבטלה ועבדינן כר' האיי גאון הואיל וחד מושב נינהו ור"מ לא גלה דעת בזה וצ"ע. ובין כוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. אמר המפרש אמרינן בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר. כבר משוכר הוא יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר ואי קשיא לך למה הוצרך הירושלמי זה הטעם ת"ל דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שתי תשובות בדבר חדא דאפיקומן הוא מפיג מאכל מין אחר אבל יין אינו מפיג טעם מאכל. ועוד יש לומר שהוצרך להביא הירושלמי אם שכח לאכול מצה באחרונה ובירך ברכת המזון צריך לחזור ולברך ולאכול מצה ואי משום אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן יכול לשתות אחר ברכת המזון קודם שיחזור ויברך אבל משום טעמא דירושלמי אין לשתות אחר שפסק מלאכול והוא יין שלאחר המזון ומשכר ע"כ. ואנו קבלנו טעם בין שלישי לרביעי לא ישתה משום היכרא דארבע כוסות דחובה נינהו. ואי שתי כל מאי דבעי בתר הכי ליכא היכרא בארבע כוסות דמשום חובה קאתו ואנן ודאי בכל הני מילי דפסחא בעינן היכרא משום פרסומי מלתא וטעמא דאין מפטירין לאחר אכילה אתמר ואפילו ע"י שירות ותושבחות מה שאין כן בשתייה דירושת בנים מאבות לשתות מיהו כוס רביעי לחובה וחמישי על ידי הלל ומאי דאמרינן בין שלישי לרביעי לאו דוקא אלא אפילו לאחר כוס רביעי נמי לא ישתה ומתוך שאמר בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה הוא שאמר בין שלישי לרביעי לא ישתה וטעמא דלא ישתה הוא ודאי בין שלישי לרביעי אבל אחר הכוסות טעמא אחרינא הוא ומשום היכרא דארבע כוסות של מצוה כדכתבינן. ונמצא שיש למנהג שנהגו שלא לשתות יין שרף ואין לפקפק וכן דעת הרי"ף ורבינו משה כמו שתמצא בפרק שמיני וכן הסכים הראב"ד בספרו הנקרא כתוב שם. וביין מבושל ובקונדיטון הסכמת הגאונים הראשונים שאין מברכין עליהן אלא שהכל ואם כן אין יוצאין בהם בפסח וכן נראה דעת הרב ממה שכתב בפרק ט' מהלכות שבת וכן הסכים הראב"ד בתשובת שאלה והרב בעל התוספות חולק ואין משגיחין לדבריו והראיה שהביא מהירושלמי דפסחים דאמרינן דיוצאין בהן ליתא דטעמא אחרינא אשכחן בירושלמי לסייע סברת הגאונים דאמרינן התם בירושלמי דשבת פרק המוציא יין המוציא יין מבושל כדי לתבל כלומר אינו חייב בהוצאת יין מבושל אלא כדי שיעור לתבל בו את הקדרה ומדאפקיה משיעור הוצאת יין משמע דאינו בכלל יין לא לענין קידוש ולא לענין בורא פרי הגפן ואפשר שנעלם ממנו זה הירושלמי והסכימו קצת הגאונים דאפילו לא נתבשל כי אם מעט כיון שעקר רתיחה ראשונה דינו כמבושל ויש לפקפק. ודעת הרב דלא נקרא מבושל אלא כשנתבשל באש או בשמש עד שנשתנה טעמו מחמת הבישול ודוק בהלכות אסור מזבח ותשכח ובהלכות שבת מתבאר זה יותר: