אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ו · הלכה ו

הלכה ה

כתב הרב אחד מצה שנאפה בתנור או באלפס כו'. אמר המפרש משום דהלכתא כר' יוחנן ולא שנא הרתיח ולבסוף הדביק ולא שנא הדביק ולבסוף הרתיח נהמא הוא וחייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ודוקא בלא החמיץ כדכתבינן לעיל. וכתב הראב"ד מעשה אלפס אע"ג דלחם הוי מיהו איכא למיחש ביה משום חימוץ אא"כ עשה אותה באלפס וכסוייה שהסיק את שניהם יפה ונתן את הלחם באלפס וכפה עליו את הכסוי. ונפקא לן הא מלתא ממלתי' דאביי ורבא בחרוכי תרתי שבלי ומחצבא דאבישונא זיקפא אסור דמאי דפליט מהאי רישא בלע האי רישא ומחמיץ ע"כ וכדברי הרב משמע דלא גרע אלפס מכוכיא ונראה לדברי שניהם שמותר לעשות נבלאש בפסח שהוא באלפס וכסוייה ובלבד שלא ישהא הבלילה רכה בכלי שיעור חימוץ או שינער בכף הבלילה נעור חזק בלא שהייה וכל זמן שינער לא יבא לידי חמוץ. ע"כ מפרק כל שעה:
כתב הרב אפילו אפאה בקרקע הרי זה יוצא ידי חובתו. אמר המפרש הא מלתא איתא בברכות פרק כיצד מברכין דאמרינן התם האי כוכא דארעא מר זוטרא קבע סעודתיה עליה ומברך המוציא ושלש ברכות ואמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ובספר השלמן כתוב לי ס' זו האי דאמרינן בברכות האי כוכא דארעא כו' מסתברא שאפאה בגחלים שהטמינה בהן שהחום בא עליה מלמעלה מפני שצריכה היסק גדול ודומה לתנור ובמחבת מתיר בספר האורה בשהרתיח ולבסוף הדביק וכן התיר הריא"ג וכן דעת ר"מ:
כתב הרב וכן אם לא נאפת אפייה גמורה כו' עד בעת שפורסה. פירוש אבל אם היו חוטין נמשכין הימנה בעת ששוברה אין יוצאין בה דבצק היא ולא לחם. ויוצאין ברקיק השרוי כלומר יוצאין ברקיק השרוי בתבשיל או ביין לאחר אפייתו ואעפ"י שנתמסמס נקרא לחם כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי כן כתב רש"י בפירושו מיהו דעת הראב"ד דדוקא במיא אבל בחמרא ושאר משקין לא דלמא מבטלי ליה לטעם מצה ומשני ליה לטעמא אחריתא. ויש לי ראיה מההיא דאמרינן גבי פסח ומה מים שאין מפיגין טעמו אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש נמצא שמשקין מבטלין טעם כל דבר מה שאין כן במים ואע"ג דהתם מיירי בבישול יש לומר דשרייה כבישול הוא וכן נראה דעת הר"מ ואע"פ שסתם דבריו כאן באמרו יוצאין ברקיק השרוי ולא פליג בין מים לשאר משקין ילמד סתום מן המפורש כתב בסמוך בהאי פרקא שורין לו אותה רקיק במים כו' כמו שכתב הרי"ף מיהו נראה בודאי שאם רוצה לטבלה במי פירות וכיוצא בזה מותר ואין בזה משום ביטול טעם דלא חמירא מצה מפסח כדבעינן למימר קמן. מצה שבשלה אינו יוצא בה כו' פירוש ואפילו בשלה במים מאחר שבשלה בטלה מתורת לחם ואינו קרוי לחם כלל ואנן בעינן טעם מצה וליכא. ואעפ"י שכתב הרב למעלה דבלע מצה יצא דמשמע דלא בעינן טעם מצה לא דמי דהתם אי בעי למטעם מצי טעים ולחם גמור קא אכיל אבל הכא שבשלה דאי בעי למטעם לא מצי טעים לא יצא וכדכתבינן לעיל. ובהלכות גדולות מפרש טעמא שאין יוצאין במצה מבושלת משום מצה עשירה ולאו משום דלית בה טעם מצה:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה