ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ו · הלכה ה
כתב הרב העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו. אמר המפרש הא מלתא איתא בזבחים פרק התערובת והרב בעל העתים מקשה אותה עם ההיא דמנחות דאמרינן תבלה בקצח מצה היא אלא שנקראה מצה מתובלת ואע"ג דאפיש בה תבלין וכתב הראב"ד והוא שיש שם דגן כדי שיאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס ויאכלנו. ובירושלמי יוצאין במצה מתובלת ואעפ"י שאין בה טעם דגן והוא שיהיה רובא דגן ובירושלמי דחלה תני עירב בה שאר המינין עד שיהיה רובא דגן וטעם דגן. ואיכא מאן דאמר התם טעם דגן ואע"פ שאין רובא דגן כדעת רבינו משה ע"כ:
כתב הרב עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה יוצא בה ידי חובתו כו'. אמר המפרש הא מלתא איתא במסכת חלה ותני התם דחייבת בחלה וכו' ומייתי לה במסכת יום טוב. ובירושלמי איזהו עיסת כלבים כל שעירב בה מורסן ומתניתן נמי אמרה כן בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו ונראה לפרש כל שעירב בה מורסן כלומר שמעורב בה מורסן מתחלתו ולא שעירב הוא בו מורסן דהא תנן חזר לתוכן פטורין מן החלה ודוקא כשלא היה בה שיעור חלה עד שהחזיר בה המורסן. וכל זה יתבאר במקומו בענין חלה בעזר הצור:
כתב הרב מצה שלשה במי פירות יוצא בה ידי חובתו בפסח. אמר המפרש דעת רבינו משה נראה דחילוק יש בין מי פירות אחרים ליין ושמן ודבש וחלב דשאר מי פירות כגון עסיס רמונים ותפוחים והדומה להם מותר אפילו ביום ראשון דלית בהו משום מצה עשירה אבל בהני ביום ראשון אסור משום לחם עוני הא בשאר יומי דלא בעי לחם עוני מותר אבל לענין חמוץ כולהו מי פירות דין אחד להם ואין מחמיצין כלל כמו שכתבנו בפרק ה' ויש לומר דהאי יום ראשון דקאמר ר"מ כדאמרינן בגמרא יומא קמא לא תלושו לי לאו דוקא אלא בלילה הראשון קא בעי למימר ואפשר לומר ג"כ דדוקא קאמרינן והטעם משום דבזמן הזה בעי' לחם עוני בליל שני כראשון ומש"ה אסור במצה עשירה יום ראשון עד שיעבור ליל שניה וכן עיקר ומן הירושלמי משמע דאפילו אם עירב בלישתא מעט שמן אין בו משום מצה עשירה דהא גבי חלות תודה אמרינן רביעית היא המתחלקת לכמה חלות ויצאין בהם בפסח ותו דלא גרעה ממצה שהיא מן החטים ומן האורז דאמרינן שאם רובא דגן דיוצאין בה ולדעת ר"מ אם יש בה טעם דגן:
כתב הרב ואין יוצאין בפת מורסן ולא בפת סובין. אמר המפרש נראה לדעת ר"מ דפת הדראה אינו פת סובין כמו שפירש הרי"ף אלא פת מעורב עם הסובין זהו הדראה והדראה הפך נקיה כמו סגי נהור ונראין דבריו דהא קי"ל במסכת חלה דחמשת רבעים שנטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן פטורין מן החלה דחסר ליה שיעורא ואע"ג דאמרינן התם המורסן משלים השיעור ה"מ היכא דאיתיה מעורב יחד כמו שנטחן אבל היכא שנטלו משם הו"ל פסולת ואסור לערב ואינו משלים כ"ש שהפת שנעשית ממנו בלבד אינה חייבת בחלה וה"נ אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח ע"כ. ומה שכתב ר"מ וכן פת סלת נקיה כו' מבואר הוא: