ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ה · הלכה כה
כתב הרב כל כלי חרס שנשתמש בהם חמץ בחמין כו'. אמר המפרש מש"ה מותר להניחו עד אחר הפסח דקי"ל כשמואל דאמר קדרות בפסח אל ישברו אלא ממרקן ומדיחן יפה יפה כדי שלא יהא חמץ בעיניה ומשהה אותן עד אחר זמנן ועושה בהן בין במינן בין שלא במינן וכן עושה בקערות שאין משתמש בהן בפסח. וכתב הראב"ד בתשובת שאלה דקדרות בפסח מותרות אם החזירן לכבשונות ומוכח לה מההיא דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת קדרות בפסח ישברו ופריך אמאי ישברו וליהדרן לכבשונות וכן הסכים ר' יעקב והרב בעל התוספות. אבל במליאן גומרי לא סגי להו דחייס עלייהו דלמא פקען ולא עביד להו הסקה שפיר אבל בכבשונות ליכא למיחש למידי שהרי דרך למלאת הכבשן מהקדרות ואחר כך סותמין את פיו וטחין אותו ודאי לא מפיק להו עד דשהו בהו כל צרכן מיהו עכשיו נהגו עלמא דלא להשתמושי כלל במאני דפחרא אלא בחדתי ממש לא כעין חדתי להחזירן לכבשונות שהרי טורח גדול הוא והוצאה מרובה על השבח דהא לא עשיק עפרא ויותר טוב הוא לו לקנותם חדשים. ע"כ מפרק כל שעה: