ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ה · הלכה כד
כתב הרב כלי מתכות ואבנים ועצים שנשתמש בהם חמץ בכלי שני כגון קערות כו'. אמר המפרש והכי הוא דינא דגמרא מיהו עכשיו נהגו להגעיל הקערות בכלי ראשון אעפ"י שתשמישן בכלי שני והטעם מפני שאדם דולה מהן בכלי ראשון והוו כעץ פארור ויש שנותנין טעם מפני שפעמים מערה מהם מן הקדרה אל הקערה ועירוי ככלי ראשון וליתא דהא קי"ל דעירוי ככלי שני דמי והכי איתא בירושלמי מיהו אית למימר דכיון דרגילי אינשי לאשתמושי בהו חמירא בחומץ ובכל מיני מטעמים שיש בהם חומץ על ידי חמץ כבית שאור שחימוצו קשה כדאמרינן בבית חרוסת אע"ג דהתם חרש והכא עץ ולא הזכיר הרב בזה דין שפודין ואסכלאות מיהו בהמ"א מביא הכל, ואפשר דס"ל דבהגעלה סגי להו כיון דהיתר' בלעי ועוד שהרי אין צולין בו פת ובצק ומנהג העולם ללבנן וכל מה דאפשר לאחמורי בהאי מלתא מחמרינן ותו דהא זמנין סגיאין שצולין בו בשר על האש ומשימין עליו חתיכות לחם אחת בעודו באור לשאוב השומן והוי תשמישו בחמץ על ידי האור וצריך ללבנן עד שתשיר קליפתן והכי איתא בירושלמי ליבון שאמרו צריך שיהיו ניצוצות ניתזות הימנו וא"צ למרק אותן מתחלה כמו שעושין לכלים קודם הגעלתן כי האש מעביר הכל וגם לא לשטפם באחרונה וי"א שאין צריך ללבן אלא עד חציו כשיעור שמשתמש בו ולא מסתבר דודאי צריך ללבנן יותר ויותר כמו קתא דסכינא כדכתבינן לעיל וה"נ השומן יורד עד למטה: