אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ה · הלכה יג

הלכה יב

כתב הרב כל זמן שאדם עוסק בבצק כו' ואם אין קולו נשמע כו' עד הרי הן חמץ גמור. אמר המפרש מה שאמר הרב ואם אין קולו נשמע הוא בצק החרש הנזכר במשנה. וההוא שעתא לא מינכר אם החמיץ או לאו כחרש הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו ומשום הכי אם שהה כשיעור הלוך מיל ישרף דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא מחמיץ. וכן אם הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו כלומר שדרך כל עיסה לקבל עין הכסף להתלבן כשמתחלת להחמיץ כאדם שעמדו שערותיו שמפני פחדו פניו משתנים ומתלבנים הרי זה אסור כו' פי' אם אכלו אינו בכרת אלא לוקה ואסור בהנאה אבל נתערבו סדקיו זה בזה ואפילו כקרני חגבים האוכלו חייב כרת דכל כה"ג חמץ גמור הוא כדאמרינן טעמא בגמרא שאין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין בו כמה סדקין מלמטה. ואית דאמרי דהאוכל שאור אינו לוקה דלא קי"ל כר' אליעזר דאמר סופג את הארבעים אלא כרבנן דפליגי עליה קי"ל דכיון שהוא נוקשה דינו כחמץ דגן ע"י תערובת וכן דעת כל רבני הארץ הזאת אשר היו לפנינו:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה