אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ה · הלכה יב

הלכה יא

כתב הרב לא תשב אשה תחת השמש ותלוש כו'. אמר המפרש לפי שחום השמש מחממת העיסה. ולא תחת הרקיע ביום העבים אפילו במקום שאין חמה זורחת בו דהא אמרינן בפרק אמר להם הממונה יומא דעיבא כולה שמשא פירוש כי ניצוץ השמש ביום המעונן מכה על האידים המקובצים הנקראים עבים ומתפשט אנה ואנה ואפילו במקום שלא תזרח בו השמש אם לא יהיה יום מעונן. ומשום הכי לא תלוש במקום מגולה ואם היתה לשה ואופה צריכה ב' כלים של מים וכו' דעת רבינו משה דלא מצרכינן שני כלים אלא באשה שלשה ואופה היא עצמה שמתחממות ידיה מפני חום התנור אבל בספרי התלמוד שלנו לא מצאנו כך אלא סתמא צריכה שני כלים של מים ופירש ר"ש דבכל נשים קא אמרינן אעפ"י שאינן אופות כי בעבור שמתעמלות ומקטפות בחוזק מתחממות ידיהן ואנן כדברי ר"מ נהיגנן דלא מצרכינן שני כלים לפי שהאשה שלשה אינה אופה. וכן נראה מן הגמרא מדסמיך ההיא דצריכה שני כלים גבי ההיא דלא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור את הפת ומשמע ודאי דאינה צריכה שני כלים אלא כשמתעסקות באפיית הפת. והיינו נמי שכתב הרב ולא תניח את העיסה ותתעסק בדבר אחר כלומר לכתחלה צריכה להזהר שלא תתעסק אלא בלישת העיסה אבל אם היא יחידה ומוטל עליה ללוש ולאפות צריכה שני כלים ומה שכתב הרב צריכה שני כלים של מים ואית ספרי בגמרא דלא כתוב בהו של מים אלא שני כלים. והיינו רגילין לפרש אבני שישא ומרמרא וכיוצא בהם שהם קרים ובכלי האחד תהיה מקטפת ובשני תצנן ידיה. מיהו ר"מ הוא גריס של מים. וכן מצאנו בספרים המדוייקים הישנים. מקטפת ר"ל כשעורכת העיסה ומהפכת אותה בכל צד כדי שיתערבו חלקי הקמח ולפי שהוא כאלו היא חותכת העיסה נקראת מקטפת מלשון וקטפת מלילות ופעמים צריכה לטוח פני העיסה במים. ואחד שמצננת בו את ידיה לפי שהמים שבכלי האחד הוחמו מחמת חום ידיה בשעה שמקטפת בהן. ואם עברה ולשה תחת השמש כו' הפת מותרת משום דהא בעינן בגמרא עברה ולשה מאי ופסקי דעברה ולשה אסור דלא קאי אלא אהנהו דאסרו חכמים שלא ללוש משום סרך חמין כגון חמין וחמי חמה ומים הגרופים ובהנהו בלחוד הוא דבעי עברה ולשה מאי ומסקינן דעברה ולשה הפת אסורה שהרי העיסה נילושה במים חמין וא"א שלא תבא לידי חימוץ אבל הני דאיתנהו הכא נלושו כתקנן במים קרים ולא הזהירו חכמים מאלו אלא משום דקדוקי מצות והיינו דאמרינן בגמרא וצריכה שני כלים כו' ולא תגביה ידה וכו' כלומר לכתחלה צריכה להזהר מזה למצוה אבל לא לעיכובא דלית בהו חשש חימוץ שהרי נילושו במים שלנו והאי עברה ולשה דכתב ר"מ הכא קא בעי למימר שעברה ולשה בשוגג דאי במזיד היכי תיסק אדעתין דלהוי הפת מותרת והרי עוברת על דברי חכמים והוה לן למקנסה וכ"ת היכי אשכחן כי האי לישנא דקא בעי למימר בשוגג מצינו דוגמתו במסכת שבת פרק כירה דאמרינן עבר ובשל חייב חטאת ומדקא מייתי חטאת אלמא בשוגג מיירי. הכא נמי עברה ולשה בשוגג קאמר. וכמה שיעור חלה כמו מ"ג ביצים כו' וחלה בגימטריא הכי הוו. וכיצד מודדין אותו מכניס מ"ג ביצים בינונים בכלי מלא מים על כל גדותיו ומים הנשפכין בחוץ זה הוא שיעור מדת קמח חלה כאותה ששנינו בתוספתא דנזיר ששתה מכל משקין האסורין לו מתרין בו ושתה חייב על כל אחד ואחד וכמה שיעורן בכזית וכלן מצטרפין לכזית היין והחומץ וכיוצא בהן וכיצד יעשה מביא כוס מלא יין ומביא זית אגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור וגזרת הכתוב הוא דמדת העומר מחייבת בחלה שלמדנו לחם הארץ דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ מלחם השמים דכתיב לקטו לחם משנה מה לחם השמים עומר ליום שעולה למ"ג ביצים וחומש ביצה אף לחם הארץ אינו מתחייב בחלה בפחות ממ"ג ביצים וחומש ביצה וזהו עשירית האיפה כי האיפה ג' סאין וסאה ו' קבין וקב ד' לוגין הרי ע"ב ולוג ו' ביצים הרי תל"ב ביצים באיפה עשירתן מ"ג ביצים וחומש ביצה וי"ל לדעת הרב שמדת העומר מכילה מ"ג ביצים והמדה תוכל לעשותה בשתי תכונות. האחת מדה שיהי' בה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ותשיעי אצבע בקרוב. והשנית מדה שיהי' בה שבעה אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ואלו שתי המדות כאחת הן עולות והן מכילות מ"ג ביצים כן נראה דעת הרב. וזה שכתב כאן בגוף הביצה הבינונית ובפרק ששית מהלכות בכורים כתב כמה מכילה מדה זו כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה כו' כמ"ש הר"מ שם. וצ"ע ע"כ מפרק כל שעה:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה