אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ה · הלכה יא

הלכה י

כתב הרב אין לשין בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ כו' ואם עבר ולש באחד מכל אלו הפת אסורה. אמר המפרש מה שאמר הרב שאין לשין בפסח עיסה גדולה וה"ה שאין מקטפין והנשים שלשות מדה כנגדה בפני עצמה ואח"כ מחברות ומקטפות אותן יחד לא יפה עושות וצריך להזהירן על זה דאע"ג דאמרינן כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ מיהו שימור מעליא לא הוי כן הסכימו רש"י והראב"ד אך יכולות לקטף כל אחת ואחת שתי מדות ביחד מדה בידה אחת ומדה באחרת שהרי עוסקת בבצק היא. ואעפ"י כן לא נכון לעשות כן שמא תתיגע ותתעצל זולתי לצורך שעה. וחמי חמה ר"ל מים שהוחמו בחמה ויש מפרשים חמי חמה טבריא שהמקור שלהם חם בסיבת השמש שאע"פ שהסיבה הקרובה היא הגפרית שהוא מקודם הסיבה הראשונה וקמ"ל שאין הפרש בין הוחמו בידי אדם להוחמו בידי שמים ולענין הלכתא איתנהו להני תרי פירושי לאיסורא ולא במים שנשאבו בו ביום. והוא במים הגרופים הנזכר בגמרא שכן פירשו הרב אלפסי ומשמעות הפירוש לפי לשון זה הנזכר בגמרא הוא כן שאותו היום היו זוחלין כדכתיב נחל קישון גרפם. מיהו ר"ש גורס הגרופים מן המולייר ואית דמפרשי שהוחמו בתנור גרוף ואיתנהו לכלהו. אלא במים שלנו כלומר שלנו בלילה אחר שנשאבו לפי שהשמש הולך בלילה תחת היישוב ומחמם המעיינות והכי אמרינן התם בפסחים פרק מי שהיה טמא בימות הגשמים חמה מהלכת כו' וחכמי א"ה אומרים שהחמה ביום מהלכת כו' למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ אמר רבי נראין דבריהם שביום מעיינות צוננין ובלילה רותחין ומפני זה טוב לשאוב המים אחר שקיעת החמה מיד וכן מנהג ונראה מן הגמרא שא"צ לשים המים תחת השמים אך עתה נקבע מנהג בדורנו לשומם במקום מגולה ומנהג יפה הוא וכן ראוי לעשות והטעם כי אז מצטננין יותר וכן הסכימו הגאונים. וכתוב בשלמן בשם הראב"ד שמי הדות אין צריכין ללון ואם עבר ולש באחד מכל אלו הרי הפת אסורה ודעת הרב דאם עברה ולשה אפילו במים שלא לנו דהפת אסורה ומדקתני אסורה סתמא כדתנינן בגמרא בלא תוספת ביאור ולא קתני אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח ומשמע דמשום חשש חמץ קא אתינן עלה וליכא חילוק בין יום טוב ראשון לשאר הימים דבכלהו אסור למילש במים שנשאבו בו ביום ותו דקתני לה להא דמים שלא לנו גבי לשה בחמין כו'. וודאי אם לש במים חמין אסור באכילה שהרי אי אפשר שלא יתפח הבצק ויתחמץ ומשום הכי אם עבר ולש בין בשוגג בין במזיד אסור בין לו בין לאחרים וכן דעת רוב הגאונים. והריא"ג כתב דדוקא אסור באכילת מצה של מצוה שאינה משומרת כהלכתה אבל באכילה דעלמא מותר ואפשר שסמך אההיא דדרש רבא אשה לא תלוש אלא במים שלנו ואתו כולי עלמא בחצבייהו אמר להו אנא מיא דביתי קא אמרי וכי עד השתא לא הוו ידעי אינשי היאך לשין את העיסה בפסח ובאיזו מים אלא לאו שמע מינה דדוקא לכתחלה אבל דיעבד אפילו לא לנו מותר. ואעפ"כ כדברי רבינו משה נקטינן ואפילו בדיעבד אסור ומנהג בארץ הזאת לילך ישראל עם הגוי שמביא מים לצורך עיסת הפסח ולא ידעתי למה וכי תימא משום דגוים לא מהימני היכא דאיכא למיחש לאיסור והכא חיישינן דלמא מערב בהו משהו קמח או עיסה וזמנין דעכירי מיא ולא מינכר א"כ אפילו כל ימי הפסח כשמביא הגוי מים לצורך שתיית ישראל יהיה צריך לעשות כן ובהא ליכא למיחש אלא נראה באמת שלא נהגו כן מתחלה אלא לצורך מצה דמינטרא כי היכי דתהוי שמורה בכל ענין ומדקדוקי מצות היא ואע"פ כן אין להקל ולזלזל במנהג כי המנהגים חכמים גדולים ואנשי מעשה תקנום. ונהגו ג"כ שלא ללוש מצה דמצוה על ידי גוי וגויה אפילו בפני ישראל והעיסה ההיא נקראת בצקות של גוים אלא על ידי ישראל וישראלית דאיתנהו בשמור מצה כל אחד ואחד ומנהג יפה הוא וכן ראוי לעשות דכי אמרינן אדם משמר מה שביד חברו הני מילי ביד ישראל דשייך בההיא מצוה אבל ביד גוי דליתי' בשימור לא ומפני טעם זה נהגו לשאוב ישראל המים שילוש בהם מצה דמצוה וכן להביאם מהנהר עד הבית:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה