אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

כתב הרב אין מבשלין חטין במים כו'. אמר המפרש בהא דחטים אמרינן טעמא בגמרא דלמא אזלא חדא ויתבא בציריא דחברתה פי' בסדק של חטה ולא סליק לה דייקולא דמיא מארבע רוחתא ואתיא לידי חמוע, ולא קמח כעין לביבות נראה שהרב פירש לביבות דקרא תבשיל קמח ואינו נראה כן דהא כתוב ותלבב לעיניו שתי לביבות ותקח הבצק וגו' ואנו מפרשים שהם אותם הרקיקים העשוים במחבת. ואפשר שהרב מפרש לביבות המאכל שעושין מקמח שמזלפין עליו מים עד שמתדבקין חלקי הקמח והוא כזרע גד דק ככפור ונקרא קמח לפי שאינו נילוש כדרך בצק ונקרא בצק אחר שנתדבקו חלקיו ואעפ"כ לא שייך ביה לשון שתי. והוא שיתבקעו בתבשיל חטים קאי כלומר כי אמרינן דחטים מבושלים הוו חמץ גמור דוקא כי נתבקעו אבל אם לא נתבקעו אינו חמץ גמור של תורה אלא מדברי סופרים והאי אין קולין את הבצק היינו חלות של בעלי בתים שהיא חלת המחבת והיא עיסה שנילושה במים כשאר עיסה ואחר כך עושין אותה עוגות ומטגנין אותה במחבת בשמן ובפסח לא יעשה כך דלמא אדמטגן ליה בשמן אחמועי מחמע אבל אם לא ישים עליו שמן והרתיח מתחלה ואחר כך הדביק דומיא דתנור ליכא למיחש למידי כדאמרינן לקמן אבל מבשלין את הפת ואת הקמח הקלוי כלומר אם שמו אותו הקמח במחבת או במרחשת בלא שמן ובלא מים עד שנקלה באור תחתיו מותר לעשות ממנו תבשיל כגון לביבות וכיוצא בו. ואם הרתיח המים הרבה ולאו אקמח הקלוי קאי דההיא הא קאמר דמותר אלא אשאר קמח קאי דקאסרי לעשות ממנו תבשיל כמו שכתב הרב וקמ"ל השתא דאם הרתיח המים הרבה ואחר כך השליך לתוכו קמח מותר והיינו חליטה האמורה בתלמוד והוא הדין אם נתן שמן הרבה במחבת והרתיחו רתיחה רבה שמותר לטגן בו הבצק. וכבר נהגו בשנער פי' ואחר שהתקינו הגאונים לאסור חליטה בפסח ואסור הכל. ומה שכתב הרב שמותר לבשל הדגן במי פירות כו' תוספת ביאור שהרי השמיענו שמי פירות אין מחמיצין ידענו שמותר לבשל בהם דגן או קמח או בצק כו' ואפשר שכתבה משום ההיא דאמרינן בגמרא ותיקא שרי ופירושו מאכל קמח או דגן דאמרינן בגמרא דמישחא ומלחא שרי משום דהוו להו מי פירות ומי פירות אין מחמיצין:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה