ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ה · הלכה ב
כתב הרב חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים בעולם אין באין לידי חימוץ. אמר המפרש דעת הרב כדעת הרי"ף דבמי פירות לחודייהו לית בהו שום חימוץ כלל ואפילו נוקשה לא הוי. ופירש הרב דמי פירות שאמרו שהם שאין מחמיצין כגון יין ודבש כו' וכיוצא בהם שכל אלו הם משקין חמין בטבעם ודומה לחלוט שחלטו ברותחין שהמים הרותחין אין מניחין אותו להחמיץ ומבשלין אותו מהר קודם שיחמיץ ודוקא לענין חימוץ לא מפלגינן בין יין ושמן ודבש וחלב לשאר מי פירות דבכלהו אמרינן דאין מחמיצין כלל אבל לענין מצה עשירה דוקא ביין ושמן ודבש וחלב אית בהו משום מצה עשירה אבל בשאר מי פירות אם לש בהם עיסתו יוצא בהן בפסח משום לחם עוני. והא דאמרינן דאין שום פירות מחמיצין ר"ל בלא מים כמו שכתב הרב ז"ל והוא שלא יתערב בהם שום מים בעולם ואם נתערב בהם מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. פירוש אם נשתהו כשיעור חימוץ, ואית דאמרי דעל ידי עירוב מים מחמיצין יותר ממים לבד משום דכי הוו במי פירות בלחוד מפני חמימותם חולטין העיסה אבל כי אית בהו מיא הוו כפושרין וכולי עלמא מודו שאין לשין את העיסה בפושרין ולא מסתבר דכיון דקי"ל דמי פירות אין מחמיצין אין חולקין בהם וכשם שאין מחמיצין לבדם כך אין מחמיצין על ידי מים אלא מה שמחמיצין המים דמאי שנא ומהיכא תיתי לן שמי פירות אין מחמיצין לבדם וע"י מים ממהרין להחמיץ יותר מן המים אלא ודאי כשנתערב בהם מים מחמיצין כדין מים שאין מי פירות המעורבין במים מונעין אותו מלהחמיץ לא מן רובה אלא שהן מחמיצין כדין מים לחודייהו. והראב"ד כתב א"א אין דבר זה פשוט ולא הכל מודים לו דנהי דאין עושין חמץ גמור ואין חייבין על חימוצו כרת אבל נוקשא מיהא הוי ואסור וכן הסכים רש"י וליתא מהא דאמרינן לא ליחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי כו' אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין ואפילו לכתחלה נמי לחרוך ולחרוך ולא איכפת לן ואפילו נוקשא לא הוי ושרי והכי מוכח מהירושלמי ומסוגיא דר"פ כל המנחות באות מצה דאמרינן התם אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ ופריך מנחת נסכים מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין ומתירוצא דמתרץ נראה דאפילו נוקשא לא הוי כדעת הרב וה"נ ע"י עירוב מים מותר ע"י שימור כדכתבינן תדע דבגמרא אמרינן גבי חלות תודה ורקיקי נזיר שאם עשאן למכור בשוק יוצאין בהם לכתחלה ואעפ"י שיש בהם שמן ואם איתא דממהרין להחמיץ היאך מותרין והלא לישתן ואפייתן היתה שלא בזריזין ושלא במקום זריזין ולא דמו למנחות שנילושות בפושרין דבמקום זריזין הוא משום דמחבת ומרחשת כלי שרת היו בעזרה אבל לחמי תודה חולין הן עד שישחט הזבח ואמרינן נמי ות"ל משום מצה עשירה מפני שמערב בהן שמן ואם איתא דע"י מים ממהר להחמיץ לימא ות"ל משום איסור חמץ שע"י מים מחמיצין ואמרינן נמי רביעית היא המתחלקת לכמה חלות ואי אמרת בשלמא דליכא אלא משום מצה עשירה מש"ה מפלגינן בין מרובה בין מועט אלא אי אמרת דאיכא ע"י מים משום סרך חמץ וכי מפלגינן באיסור חשש חמץ בין עירוב מעט לעירוב מרובה לכתחלה בין לתודה בין לפסח דבעינן מצות וקי"ל דאפשר לעשותן שלא במקום זריזין אלא לאו ש"מ דכי היכי דבלחודייהו אין מחמיצין על ידי תערובת נמי אין מחמיצין אלא בשיעור המתנה של מים לחודייהו ובשימור דשלא בזריזין סגיא להו ולית בהו אלא משום מצה עשירה ומש"ה ביומא קמא בלחוד הוא דאסור דבעינן לחם עוני הא בשאר יומי שרי כר' עקיבא וריב"ל כמו שפסק הרי"ף וכן דעת הרב, דיקא נמי דקתני הרב אם נתערב בהם מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין ולא יותר ממים לאסור: