ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ד · הלכה יב
כתב הרב דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל פירש כגון קילור ואספלנית ומלוגמא ופת שעיפשה וכיוצא בהן או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאקה , פי' שאינה נאכלת אלא למלכים כמו שכתבנו או לאנשים אשר נשכם כלב שוטה או הכישם חמת זוחלי עפר אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח ואע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו ע"כ ואצ"ל דכשאסור לאכלו דוקא כשהוא בריא או אפילו חולה שאין בו סכנה משום דדרך הנאתו הוא ר"ל אכילת התריאקה וכיוצא בה מן המרקחת שנכנס בהם חמץ אבל במקום סכנה מותר לאכלה היא וכיוצא בה ואפילו חמץ בעיני' כדבעינן למימר קמן, ע"כ מפרק אלו עוברין: