ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ד · הלכה יא
כתב הרב הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לכלב ומלוגמא שנסרחה אינו צריך לבער. אמר המפרש משום הכי אין צריך לבער דכיון דנתקלקלה כל כך בעיפושה שנפסלה מלאכול לכלב נפק ליה מתורת אוכל והו"ל עפרא בעלמא. ע"כ מפרק אלו עוברין. האי דקאמרי ומלוגמא שנסרחה אינו צריך לבער ר"ל שנסרחה כבר קודם ראותה שעת איסור אבל אם נתחמצה בפסח ואחר כך ראתה שעת איסור צריך לבער והכי מפרש לה בגמרא דבני מערבא ופי' מלוגמא רפואה עשויה עם קמח ויין מהול במים כשיעור מלא לוגמיו ולפיכך נקראת מלוגמא. וכתב הראב"ד ולפיכך אמרו במלוגמא שנסרחה ולא אמרו כך בקילור ואספלנית כו' מפני שקילור ואספלנית ורטיה יש בהם דבר מה והקמח שנותנין בו מיד נפסד אבל מלוגמא הוא קמח נילוש במים או ביין שנותנין אותו ע"ג מורסא או על גבי כאב ואינו נסרח אלא לאחר זמן מחמימות הבשר ע"כ מן התוספתא:
כתב הרב בגדים שכבסו אותן בחלב חטה וכן ניירות שדבקו אותן כו' מותר לקיימן בפסח ואין בהם משום לא יראה ולא ימצא שאין צורת החמץ עומדת. אמר המפרש דס"ל (לר"ס) [לר"מ] להא דתנן אלו עוברים בפסח וקא חשיב בהו קולן של סופרים שהוא פרורא דאושכפי שהסופרים מדבקין בו ניירותיהם לאו למימרא עוברין עליהן בבל יראה ובל ימצא כמו שפירשנו. ולא מתבערין אלא עוברים על ידם שאסורין באכילה דאע"ג דאמרי רבנן על עירובי בולא כלום מלקא הוא דלא לקי אבל איסור' איכא או היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס דלקי וכן פירש רבי יעקב אלו עוברין כמו עוברין מעל השלחן אבל מותר לקיימן בפסח, ודיקא נמי דקתני אלו עוברין ולא קתני באלו עוברין, וכ"ת היכי אמרינן לעיל תערובת חמץ עוברין עליו בבל יראה ובל ימצא כגון המורייס וכותח הבבלי שעושין אותו מן הקמח וכיוצא בו מדברים הנאכלים אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה מותר לקיימו בפסח ע"כ ונראה מדבריו שפירש אלו עוברין בפסח משום בל ימצא ובדברים שאין נאכלין כגון קולן של סופרים משמע ליה עוברין באכילה: