ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ד · הלכה ה
כתב הרב ישראל שמשכן חמצו אצל הגוי אומר לו אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה החמץ זה מעכשיו כו'. אמר המפרש הא מיירי בישראל שלוה מעות מן הגוי ושם לו חמצו במשכון לצמיתות מותר לאכלו אחר הפסח והוא שיהיה הזמן שקבע לו קודם הפסח אבל אם הזמן הוא אחר הפסח אסור דהא גוי לא קני ליה קנין גמור אלא לאחר הפסח והכי תניא בתוספתא נכרי שהלוה את ישראל על חמצו ואמר לו אם לא באתי קודם הפסח מכור מותר וכן הסכים ר' אפרים וצ"ע אי מיירי בהגיע זמן קודם הפסח מאי קמ"ל פשיטא דמותר דהא לגמרי קם ליה ברשותא דגוי והרי לקוח הוא בידו ואפילו לא אמר ליה מעכשיו דהא דידיה הוא ואפילו קאי ברשותא דישראל מש"ה נראה דמוקי לה הראב"ד בהגיע זמן לאחר הפסח ואשמעינן דהיכא דאמר ליה מעכשיו קני ואפילו גוי מישראל ויש לתרץ אליבא דר' משה שהרהין החמץ אצל הגוי ואמר לו אם לא פרעתיך מכאן ועד י"ג בניסן יהא שלך שתוכל ללקחו ולמכרו אם לא תרצה להמתין לי עד שאפדנו וכשהגיע הזמן לא לקח ממנו ועדין הוא ברשות ישראל ועבר עליו הפסח דאי לא אמר ליה מעכשיו עובר דברשות ישראל קאי אבל כי אמר ליה מעכשיו אינו עובר דודאי דגוי הוא הואיל והזמן נמי קודם הפסח ואפי' הוא ברשות הישראל. ע"כ מפרק כל שעה: