אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ג · הלכה ח

הלכה ז

כתב הרב לפיכך אם לא ביטל קודם שש ומשש ולמעלה מצא חמץ שהיה דעתו כו'. אמר המפרש נראה שהרב הוה גריס דדעתיה עלויה והיא הגירסא הנכונה לפי שאינו ברשותו פירו' שהרי אסור בהנאה. ואם מצאו ביום טוב כופה עליו כלי עד לערב ומבערו ומ"ש כופה עליו כלי שלא יראנו דחיישינן דלמא אדחזי ליה פשע ואכיל ליה ולערב כלומר בחולו של מועד שורפו או מפרר וזורה לרוח או מטיל לים וזהו מצותו הואיל שלא בטלו אבל לזרקו בפרשת דרכים ולמקום האבד אינו רשאי דהא איסור טלטול עלויה משום יום טוב וכי מצרכינן לבערו דוקא בשלא בטלו אבל אם בטלו דיו שיוציאנו מביתו ויזרקנו לפרשת דרכים דהא ודאי קיים תנאו ובטולו בטול. ואיכא לעיוני בדברי הרב דמוקי הא דכופה עליו את הכלי בדלא ביטל אמאי לא מטלטל ליה ומבער ליה לא יהא איסורא דרבנן אלא לאו דאורייתא ומי עדיף מלאו דאורייתא הא קי"ל דאתי עשה ודחי את לא תעשה והכא כעין מילה בצרעת וסדין בציצית דבעידנא דקא עבר לאו מקיים עשה ותו דהכא איכא תרי לאו וחד עשה לא יראה ולא ימצא ועשה דתשביתו ויש לתרץ הכא דמשום הכי לא שרינן ליה לטלטלו דהא בעידנא דקא מטלטל ליה אינו מקיים מצות תשביתו ולא דמי למילה בצרעת וסדין בציצית דהתם עקירת הלאו וקיום העשה באין כאחד. ואם של הקדש הוא אינו צריך וכו' פירוש הקדש של בדק הבית שהכל פורשין ממנו כדאמרינן הקדש בדילי אינשי מיניה חמץ לא בדילי אינשי מיניה כלומר שהרי כל השנה מותר לאכלו כיון שהוא של חולין ודלמא לא מידכר השתא ואתי למיכליה ומש"ה צריך כפיית כלי אבל חמץ של הקדש דאיסורא רכיב עליה בשאר ימות השנה ומבדל בדילי מינה משום חומרא דחמץ פקע מיניה ומשתלי הא ליכא למימר אלא ודאי מדכר דכיר ולא אתי למיכל מיניה ומש"ה אינו צריך לכפות עליו את הכלי. ע"כ מפרק אור לארבעה עשר:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה