אור ברסלב

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

כתב הרב וכשגומר לבדוק אם בדק בליל י"ד כו' צריך לבטל כו'. אמר המפרש ומאחר שבטלו מצורת אוכל שוב לא נקרא חמץ דהוי כטח פניה בטיט דאמרינן בפרקים דלעיל דבטלה ותו לא עבר עליה דכתיב לא יראה לך חמץ בתורת חמץ אבל בתורת עפר יראה. ואתה דע לך כי הבטול לא הצריכה תורה אלא במקום המצוי ורבנן הצריכו בדיקה בכל המקומות שצריכין בטול מן התורה דהיינו מקום המצוי, ואעפ"כ הצריכו ביטול אחר הבדיקה ודוקא במקום שאינו מצוי כגון חורי הבית העליונים והתחתונים ודכותייהו. ודי בזה טעם למה מברכין על הבדיקה ולא על הביטול לפי ששניהם מדברי סופרים הבדיקה במקום מצוי והביטול במקום שאינו מצוי ואמטו להכי עדיף לן לברוכי על הבדיקה שהוא במקום בטול דאורייתא במקום המצוי והכי נמי מסתברי דאלת"ה היכי בעי בגמרא גבי הא דהבודק צריך שיבטל מ"ט הא טעמא ודאי דמש"ה צריך למיעבד ביטול משום מקום שאין מכניסין בו חמץ אלא ודאי משמע שהשבתה האמורה בתורה היא במקום המצוי אלא שהחכמים חייבו על הבדיקה דעדיפא מן הביטול והצריכו הבטול אחריה משום מקום שאין מכניסין בו חמץ וכדי שלא ישכח דין תורה. ואחר שהבדיקה והבטול תרוייהו צורך ביעור נינהו צריך ליזהר שלא לשיח עד שישלים הבדיקה והבטול כדי שלא יסיח דעתו ממעשה המצוה מיהו אם שח אינו חוזר ומברך אבל אם שח בין ברכה לבדיקה שיחה שאינה מענין הבדיקה חוזר ומברך אבל מענין הבדיקה אינו חוזר ומברך כההיא דאמרינן טול כרוך כו' גביל לתורה כו' אינו חוזר ומברך. והנהיגו הגאונים שיבטל אדם ביום ארבעה עשר בשעה רביעית או חמישית ולימא כל חמיר וכל חמיע דאיתיה ברשותי בין ידענא בין לא ידענא ביה ליבטיל וליהוי כעפרא. מיהו מסוגיית ההלכה משמע ודאי שלא היה מנהגן לבטל ביום י"ד ופשוט הוא ודוק. גם בירושלמי ותוספתא לא מצינו באותו ביטול שני ראיה כלל. אמנם המנהג פשט לעשותו ועל פי הגאונים וחכמים גדולים נעשה המנהג ותקנה יפה היא שהרי לא ביטל בלילה מה שיהא צריך לו למחר לאכול א"נ שמא יקנה למחר חמץ לאכילתו ואותו לא היה בכלל הביטול. ועוד דאפילו ביטל בלילה הכל בפירוש הא הדר ואחשביה השתא באכלו ממנו לפיכך תקנו לבטל שנית למחר ועוד שעיקר הבטול ביום הוא סמוך לזמן איסורו דהיינו סמוך לזמן שחיטת הפסח כמו שכתוב אך ביום הראשון תשביתו ואמרינן אך חלק, וכתוב לא תשחט על חמץ דם זבחי ואמרו רבותינו ז"ל לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים ורבנן הוא דתקון להשביתו בלילה אחר הבדיקה. ואם כן היאך יבא בטול דרבנן וידחה ביטול דאורייתא שהוא עיקר ומפני זה נהגו לבטל ביום כדי להעמיד זמן ביטול דאורייתא במקומו אבל ודאי אם לא ביטל יום י"ד כו' שביטל הלילה אחר הבדיקה תו לא עבר על לא יראה ולא ימצא:
כתב הרב אבל אם בדק מתחלת שעה ששית כו' שכבר נאסר בהנאה. משום דרבנן עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ומש"ה אינו ברשות בעל הבית כלל ותו לא מצי מבטל ליה דדין ששית לענין זה כדין שביעית ושמינית דהוא מדאורייתא. ומ"ש הרב אינו צריך לבטל אינו יכול היה לו לומר מיהו כיוצא בו אשכחן התם פרק כל הגט דאמרינן המביא גט ממ"ה וחלה הרי זה משלחו ביד אחר כו' ואין השליח האחרון צ"ל בפ"נ ובפ"נ אלא אומר שליח ב"ד אני והתם בודאי כי אמר אין צריך אין יכול ר"ל והכי נמי הכא ותמהו רבים בתלמוד ובדברי הרב ומדבריו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא והבודק בית שאינו שלו אינו יכול לבטל עד שיקנה לו בעל הבית ההוא כל חמצו ויתנהו לו במתנה לפי שאין אדם מבטל ואוסר דבר שאינו שלו ואם בטל בלא הקנאת חמץ לא יצאו הבעלי בתים ידי בטול כן הוא דעת קצת המפרשים אמנם בסוף פ' שני כתבנו בזה דעת אחרת:

תוכן העניינים

ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה