ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ג · הלכה ה
כתב הרב מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל ארבעה עשר כו' בשעת הביעור כו' לא בדק בשעת הביעור בודק בתוך החג כו'. אמר המפרש שעת הביעור היינו שעה שישית שהיא שעת הביעור דבין לר' יהודה בין לר"מ כלהו מודו דבההיא זמנא מיחייב לבעורי. ומ"ש הרב בודק בתוך החג היינו תוך המועד דאתמר בגמרא כמו שפירש הרי"ף והכי מסתבר דכיון דשני רבנן בדבורייהו ואמרי תוך המועד ולאחר המועד ולא אמרי יבדוק במועד כדקאמר ר' יהודה ש"מ בתוך המועד היינו תוך החג כלומר חולו של מועד דביום טוב אין לו לבדוק שהרי איסור טלטול יש בו אלא בודק בחולו של מועד ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה, עבר הרגל ולא בדק בודק אחר הרגל כו' שהוא אסור בהנאה ואע"ג דקא מבטל ליה קודם זמן איסורו ושוייה כעפרא ואפ"ה אסור שהביטול מועיל לו שלא עבר עליו בבל יראה ובל ימצא כי מאחר שהוא מבוטל אינו מצוי מ"מ אי מתהני מיניה לאחר הפסח נמצא למפרע שביטולו לא היה ביטול כיון דדעתיה עלויה עדיין ונמצא שעבר עליו ואסור לאחר הפסח, א"נ משום הכי אסור בהנאה דכיון דלא בדק כל עיקר חיישינן להערמה והכי אמרינן בירושלמי ביטול חמצו אחר הפסח מהו וקאמר ר' יוחנן אסור בהנאה מאי טעמא משום חשש הערמה ומש"ה קנסינן ליה ואסור בהנאה: