ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ג · הלכה ד
היו לו ככרות רבות של תרומה וצריך לשרפם ערב שבת לא יערב הטהורה עם הטמאה וישרוף כו' משום דהשתא יטמא הטהורה ואע"פ שעומדת לשריפה מפני איסור החמץ מ"מ עדין לא הגיע זמן הביעור מש"ה אסור לטמאה בידים אלא שורף כל אחת בפני עצמה וה"ה נמי בשעה ששית בשאר השנים דלא מטמאינן לה לגמרי אע"ג דאסורה מדאורייתא כמאן דאית לה טומאה מדאורייתא דמי אין חוששין לטומאתה ואע"ג דהשתא כי שרפינן כל חדא וחדא בפני עצמה איכא הפסד עצים דעביד הסקות ואמרינן בגמרא גבי חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאין שיקבל את התרומה בכלים טמאים ויטמאנה ביד משום הפסד חולין שיהיו נפסדין ולא חזו לה לישראל ולא לכהן לישראל דהו"ל מדומע ולכהן משום תרומה טמאה שאני התם דהוי הפסד מרובה אבל הכא הוי הפסד מועט ולהפסד מועט לא חששו. ופי' תלויה שנולד ספק טומאה ונקראת כן לפי שאינה נאכלת ואינה נשרפת ומניח מן התרומה כדי לאכול עד ד' שעות ביום השבת בלבד. ומ"ש הרב הכא גבי תרומה בלבד ולא כתב כן לעיל גבי חולין נראה דדוקא בתרומה מצמצמין כדי לאכול עד ארבע שעות ביום השבת בלבד דהיינו מזון ב' סעודות לפי שאין לה רוב אוכלין ואף אינה ראויה לתת לכלבים ולבהמות ולגוים אבל בחולין אין מצמצמין שהרי יש להם ביעור כדכתבינן לעיל והיינו הא דאמרינן בגמרא ומשיירין מן הטהורה מזון שתי סעודות ואלו בחולין לא איירי כלל שהרי חולין מאכל לכל מי שירצה ועד ו' שעות השבתתו לכל דבר. והאי מבערין את הכל דאמרינן בגמרא לאו דוקא הכל שיהיה חולין במשמע אלא פירושי קא מפרש ושורפין תרומות תלויות כו' ומן התרומות הוא דקאמרינן. ומ"ש הרב למעלה והשאר מבערו מלפני השבת עצה טובה קמ"ל לבער אפילו חולין מלפני השבת כדי שלא יבא לידי איסור: