ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק ב · הלכה ג
כתב הרב ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות כו' וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין בו. כלומר בודקין תחלה ואח"כ עושין בטול מפני שבלילה מצויין כל העם ואור הנר יפה לבדיקה ובגמרא אמרינן דאצטריכו למימר הני תרי טעמי דאי אמ' בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם הוה אמינא יבדוק ביום קמ"ל ואור הנר יפה לבדיקה ואי אמר אור הנר יפה לבדיקה הו"א בית אפל בודק ביום י"ד לאור הנר קמ"ל בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ובירושלמי בעי אדם בטל ובית אפל מאי ומשני מלהון דרבנן לא כמא דמנהר בליליא מנהר ביממא דאמר רב הונא כד הוינן ערקין באילין בוטיתא בסדרא רבה היו מדליקין עלינו נרות בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה משמע דאפילו בבית אפל אור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום ואין קובעין מדרש בסוף יום י"ג וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו כו' נראה שהרב פירש הא דאמרי' בגמרא לא ליפתח בעידניה בעתו כלומר אם קבע עת לתורתו בלילות לא יתחיל בעת זו שמא ימשך ולא יבדוק בתחלת זמן המצוה ולאו דוקא תלמוד אלא אפילו במקרא ושאר עניני חכמה אסור כמ"ש הרב לקרות כי החכם בעוצם בינתו והפלגת פלפולו אפילו במקרא ימשך. ואין צ"ל מי שהוא בעל מלאכה שאסור לו להתחיל במלאכתו עד השלמת המצוה דהשתא ת"ח שדעתו ומחשבתו תמיד על מצות השם חיישי' שמא יפשע שאר בני אדם לא כ"ש. וכתב הראב"ד אע"פ שהתלמוד נותן טעם לאור י"ד משום לישנא מעליא עיקר הטעם הוא כי עם אור היום צריך להתחיל אחר שקיעת החמה מיד כדי שלא יתרשל ושלא יתחיל במלאכה אחרת. ומ"ש הרב בסוף יום י"ג כתב משום דאמרי' בגמרא באורתא דתליסר נגהי ארבסר דמדקאמר אורתא דתליסר ולא אמ' אורתא דארבסר משמע שבסוף יום י"ג שהוא כניסת ליל ארבע' עשר מיד הוא תחלת זמן המצוה ועיקר כל מצוה לעשותה בתחלת זמנה זריזין מקדימין למצות: