ספר המנוחה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבנו מנוח ב"ר יעקב
פרק א · הלכה ו
כתב הרב אין חייבין כרת וכו' של חמץ. כלומר כשהוא בעין אבל עירוב חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי והדומה להם. כותח הבבלי הוא משקה העשוי שהיו עושין לטבל בו הפת ומשימין בו חלב ומלח ופת. ושכר המדי מטילין לתוכו מי שעורין ועושין אותו במדי. וכל הדומה להם כגון מי זיתים המצרי שמטילין לתוכו חטין או שעורין. וחומץ האדומי שמטילין לתוכו שעורין שלמין כדי להחמיצן לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חמוץ עד שנותנין לתוכו שעורים. ואמרי בירושלמי וכלהו על ידי מיא שאם לא היה בהם מים מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין:
כתב הרב כו' בכדי אכילת פרס. אמר המפרש כלומר כשיעור שהיית אכילת פרס דקיימ' לן כל שיעורי אכילת איסור בין כזית של חלב ודם בין דיום הכפורים מצטרפת אכילת השיעור בכדי שהייה שאם אכל כחרדל חלב וחזר ואכל כחרדל עד שהשלים לכזית אם אין מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר משהיית כדי אכילת פרס באכילה בינונית מצטרף והוי כאלו אכלו בבת אחת. והכא נמי אם יש כאן חמץ כדי להצטרף כזית בכדי אכילת פרס ממנו לוקה אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלש ביצים אע"פ שאסור לו לאכול אינו לוקה. פי' דלא גרע מחצי שיעור דאמרינן התם פרק בתרא דיומא שהוא אסור מן התורה מיהו אינו לוקה עליו והכא נמי הם הכא דקי"ל כרבנן דאמרי מלקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא. ודעת הרב שפרס הוא שלש ביצים והוא הולך בזה אחר דעת ר' יוחנן דאמר דשיעור שתי סעודות הוא ככר בפונדיון מארבע סאין בסלע ונמצא לפי דבריו שסעודה אחת היא ששה ביצים ועלה קאמרי' חציה לבית המנוגע והוא פרס הנזכר בתלמוד והוא שלש ביצים לא פחות ולא יתר וכיון דחזינן בפ' אע"פ דטרחינן לאוקומי' מתני' אליביה כדאמרי' התם לעולם ר' יוחנן בן ברוקא כו' משמע דהלכתא כותיה ואף על גב דבשלהי מסקנא אמרי' אפי' תימא ר' שמעון ההיא דחייה ושנוייא היא והכי מסתבר לן לפי דעת הרב. וכל המפרשים הושוו לומר שפרס הוא ארבעה ביצים ומשכו בזה אחר דעת ר' [שמעון]. ובהלכות שביתת עשור ביארנו ענין זה יותר ע"כ מפרק אלו עוברין: