הלכות רכילות · רכילות בלית ברירה
סיפור רכילות מתוך לחץ, כבוד, ואי נעימות
אסור לספר רכילות גם אם הפצירו בו חבירו או הוריו או אפילו רבו, וחייב לסרב להוריו או לרבו בדרך ארץ מבלי לפגוע בכבודם שהרי חייב לכבדם, אבל אסור לו לשמוע בקולם ולעשות דבר האסור מהתורה או מדרבנן, אלא אם כן הסבירו לו שזה לתועלת. ואם אביו ואימו אינם בקיאים בהלכות לשון הרע: אף על פי שאומרים לו שזה לתועלת – יתחמק מהם בחכמה . {א-ה}
כאשר חבירו שואלו מה אמר פלוני עלי וסיפור המעשה נחשב רכילות, אם ישיבו איני רוצה להשיבך על כך, יבין חבירו שהמספר מסתיר איזה דבר ויתעורר כעסו אף על פי שלא ספר לו, ולכן ינהג באופן הבא: אם יכול להשיב באיזה שהוא אופן בלי להוציא שקר מפיו וגם לא יעבור על איסור רכילות יעשה כן, ואם הוא יודע שתשובה זו לא תתקבל אצל חבירו רשאי לומר שקר גמור מפני השלום, אבל להשבע לשקר אסור לו בשום אופן, ובדרך כלל אפשר להשתמט מחבירו כגון להודיעו שאינו נשבע אפילו על אמת. {א-ח}
סיפור רכילות להסיר מעצמו חשד
אסור לאדם הנחשד לחינם במעשה שלא עשה ושאלוהו מי עשה את המעשה, לגלות את שמו של עושה המעשה, רק רשאי לומר ''לא אני עשיתי זאת'' , ואפילו במקרה שחשודים שני אנשים וכשיאמר כן נראה כאילו הטיל את האחריות על השני גם כן מותר, וכל זה אם לא התקיימו כל התנאים של רכילות לתועלת, אבל אם התקיימו התנאים מותר לו לספר (וחייב לעשות כן אפילו אם לא נשאל על ידי חבירו כדי לעזור לחבירו להציל את ממונו) {ט-יד}
וראוי לאדם בעל נפש שיעשה לפנים משורת הדין ולא ישמיט עצמו מאחריות למעשה שלא עשה, כדי למנוע בושה מחבירו, וכן מסופר בגמרא על כמה תנאים שעשו כן. {הלכות לשון הרע י-יז}
סיפור רכילות כדי להמנע מהפסד כספי
אסור לספר רכילות אפילו אם ההמנעות מלספר תגרום לו בושה או הפסד גדול בממונו ובפרנסתו, כגון אם חושדים בו שהוא משתף פעולה לרעה עם אותו אחד שרוצים שיספר עליו, ויפטרו אותו בשל כך מעבודתו, בכל זאת אסור לספר. {א-ו} {א-ז}