אור ברסלב
ספר החיים הלכות רכילות

ספר החיים

הלכות רכילות

הלכות לשון הרע

מהי רכילות

רכילות פירושה לספר לאדם על מעשה שעשה פלוני אם סיפור הדבר יעורר אצלו קפידא כעס שנאה או מחלוקת בגלל שהמעשה קשור אליו או אל קרוביו או אל ממונו (כגון סחורה שרוצה למכור) באיזה אופן. {א-א,ב,יא}

רכילות אסורה גם על אמת וגם על שקר, והמספר רכילות שקר עוונו חמור הרבה יותר. {א-ד}

אסור לספר רכילות בפני אדם יחיד וכן בפני רבים. {ב-א}

כשם שאסור לספר רכילות כן אסור לשמוע ולקבל רכילות, וגם המספר וגם השומע וגם המקבל עוברים בכך על כמה וכמה איסורי תורה בכל מילה, וראה פירוט איסורי התורה בפתיחה. {ה-א}

ישנם אופנים שיש תועלת מעשית בסיפור ובשמיעת הרכילות אותם נסביר בס"ד בפרק רכילות לתועלת.

אופני סיפור רכילות

כאשר אין שום גנות בסיפור ובמספר

אסור לספר רכילות אם מעורר בכך קפידא או כעס של חבירו, גם אם המספר כוונתו לטובה וגם המעשה הוא מעשה טוב והסיפור כולו אמת, ואפילו אם השומע מודה שכך ראוי לעשות. {א-ג}

כאשר כבר קיימת שנאה

אסור לספר רכילות אפילו אם כבר קיימת שנאה בין השומע לבין עושה המעשה, שכאשר מלבה את השנאה ואש המחלוקת עובר גם כן על איסור רכילות, וגורם גם להחזיק במחלוקת.

להזכיר לחבירו עוול שעשו לו

אסור להזכיר לחבירו עוול שעשו לו בעבר אף על פי שיודע עליו, וגם זה בכלל רכילות שמעורר מחדש את כעסו. {א-י}

אסור לפרש לחבירו מעשה שחבירו כבר יודע עליו באופן שהדבר יעורר קפידא כעס שנאה או מחלוקת, שהרבה פעמים קורה שפרטי המעשה ידועים לו אבל לא נתן דעתו עליהם ולא התבונן בצד הגנות שבהם, ולכן זה שגורם לו להתבונן בהם עובר על איסור רכילות. {ד-א}

רכילות ברמז ובכתב

אסור לספר רכילות אפילו ברמז בלי לאמר את הדברים במפורש, וכן אסור לכתוב דברי רכילות, ואפילו אם לא מגלה לו את שמו של עושה המעשה – אם עתיד להוודע לו שמו של עושה המעשה או שהוא מבין זאת מתוך דבריו הרי גם בכך יעבור המספר על איסור רכילות. {א-ט} {א-יא}

אסור להזכיר לאדם מעשה רע שעשה לו חבירו בעבר אפילו ברמז בלי לציין את שמו ובלי לציין את המעשה, שבכל אופן שעלול לגרום שחבירו יזכר במעשה הרי הוא עובר על איסור רכילות, וזה נקרא רכילות דרך רמאות. {א-י}

אסור להזכיר לחבירו או לעורר את חבירו לחשוב אפילו על מעשה שהוא כבר יודע ממנו, אם כתוצאה מכך יגרום מחדש קפידא כעס שנאה או מחלוקת, ואפילו בדרך רמז אסור להזכיר לו. {ד-א}

בפני מי אסור לספר רכילות

אסור לספר רכילות לשום אדם אפילו אם המעשה שנעשה לא קשור אליו, כי בסופו של דבר יגיע הסיפור גם לזה שהמעשה קשור אליו (ואפילו אם יזהיר את השומע לא להעביר את הדברים, והוא ישמע בקולו, בכל זאת יעבור על איסור לשון הרע אם יש גנות בדברים). {ג-ג}

כל שכן שאסור לספר את המעשה לקרוביו של האיש אליו נוגע הדבר, שהואיל והוא יקר וחשוב בעניהם הרי הם מקפידים על ענייניו וטובתו כמותו, והמספר להם עובר על איסור רכילות מיד גם בלי שהדבר יגיע לאוזניו. {ג-ג}

אסור לספר רכילות לא בפני יחיד ולא בפני רבים (וכן אבק רכילות) {ב-א} {ב-ב}

אסור לספר לאביו ואמו ולשאר קרוביו רכילות ששמע עליהם אפילו מחמת שצר לו מאוד על כבודם. {ז-א}

סיפור רכילות למי שכבר שמע אותה

אסור לספר רכילות אף על פי שכבר קדמו חבירו וסיפר את אותה רכילות, שדבר שנשמע מפי שנים מתקבל אצל השומע יותר ועושה אצלו רושם חזק יותר. {ד-ב}

רכילות מפורסמת ורכילות שעתידה להתפרסם

אסור לספר רכילות אפילו אם הדברים כבר סופרו בפני שלושה אנשים, שאף על פי שבדרך כלל דברים שסופרו בפני שלושה דרכם להתפרסם ברבים, בכל זאת אסור לספרם כשם שאסור לחזור ולספר רכילות מפורסמת. {ב-ג} {ו-ד}

כל מי שמוסיף ומספר רכילות מפורסמת עובר גם הוא על איסור רכילות. {ב-ג} {ו-ד}

רכילות מאחורי גבו ובפניו

אסור לספר רכילות אפילו אם הכל אמת, גם בפניו וגם מאחורי גבו של זה שמספר עליו, ואפילו אם אומר בפניו ממש אתה עשית לו כך וכך והוא אינו מכחיש, שיתכן שבאמת אין הדברים נכונים אלא שהחליט לא לענות כי חשב שלא יקבלו את דבריו או לא רצה להכנס למריבה וכו'. {ג-א}

רכילות בכל דבר שאדם מקפיד

כפי שכבר אמרנו בהקדמה, רכילות אסורה בכל אופן שגורם לאדם להקפיד על מה שנאמר או נעשה בדברים הנוגעים אליו, ולכן אסור לספר לחבירו שפלוני גינה את סחורתו, או כל דבר אחר השייך לו, שאף על פי שלא דבר עליו, מכל מקום מקפיד ומתרעם על כך, וזו רכילות גמורה. {א-יא}

אסור לספר לשותף ששותפו רצה להסתלק מן השותפות, וכן לספר על חתן או כלה שרצו לבטל את השידוך, וכן רב שרצה לעבור לעיר אחרת ולא עלה בידו, וכל כיוצא בזה. {ב-ד}

רכילות גוררת רכילות

אסור לאדם ששמע מחבירו שמישהו סיפר עליו, ללכת ולומר לו מדוע סיפרת עלי כך, שאם הוא יבין מתוך הדברים מי הוא זה שריכל עליו יעבור גם המספר השני איסור רכילות. {ג-ב}

אסור להלשין על חבירו אפילו שיש לו דברים הניכרים שחבירו הלשין עליו, אבל מותר להלשין על חבירו אם בכך יצליח למנוע את חבירו להלשין עליו בשנית, וודאי שאסור להלשין על חבירו על סמך סיפורם של אנשים. {ו-י}

אבק רכילות

אסור לספר לחבירו שמישהו רמז עליו דברים המשתמעים לשני פנים (שניתן לפרשם כדברים שאין בהם גנות או כדברי גנות), אם עלול הסיפור להתפרש אצל חבירו לרעה ולעורר אצלו קפידא כעס שנאה או להביא למחלוקת. {ח-א}

אסור לשבח את חבירו אם על ידי כך יגרמו קפידא כעס וכדומה על ידי השומע, כגון המשבח אישה בפני בעלה שהיא מרבה בנתינת צדקה ובעלה עלול להקפיד עליה שהיא מפזרת את ממונו, וכן על שותף בפני שותפו, וזה אסור משום אבק רכילות. {ח-ב}

המבקש מחבירו דבר כלשהו וחבירו מסרב למלא את בקשתו, אסור לו לומר לו: מדוע אתה מסרב לי, הרי פלוני סיפר לי שבשבילו אתה הסכמת לעשות כן, שבזה מעורר עליו תרעומת שגילה את הדברים וכעת אינו יכול לסרב לאנשים באותו ענין, וזה אסור משום אבק רכילות {ח-ג}.

אסור לספר לחבירו דבר שמישהו אמר עליו אף על פי שאינו גנות, אם דרך בני האדם להקפיד על זה כשאומרים דבר זה בפניהם, כגון לספר לאדם שאמרו עליו שהוא זקן, וזה אסור משום אבק רכילות {ח-ד}.

אסור לספר סוד שגילה לו חבירו בדרך סתר, וסוד פירושו - כל דבר שפירסומו יכול לגרום למישהו נזק או צער כלשהו {ח-ה}.

רכילות בלית ברירה

סיפור רכילות מתוך לחץ, כבוד, ואי נעימות

אסור לספר רכילות גם אם הפצירו בו חבירו או הוריו או אפילו רבו, וחייב לסרב להוריו או לרבו בדרך ארץ מבלי לפגוע בכבודם שהרי חייב לכבדם, אבל אסור לו לשמוע בקולם ולעשות דבר האסור מהתורה או מדרבנן, אלא אם כן הסבירו לו שזה לתועלת. ואם אביו ואימו אינם בקיאים בהלכות לשון הרע: אף על פי שאומרים לו שזה לתועלת – יתחמק מהם בחכמה . {א-ה}

כאשר חבירו שואלו מה אמר פלוני עלי וסיפור המעשה נחשב רכילות, אם ישיבו איני רוצה להשיבך על כך, יבין חבירו שהמספר מסתיר איזה דבר ויתעורר כעסו אף על פי שלא ספר לו, ולכן ינהג באופן הבא: אם יכול להשיב באיזה שהוא אופן בלי להוציא שקר מפיו וגם לא יעבור על איסור רכילות יעשה כן, ואם הוא יודע שתשובה זו לא תתקבל אצל חבירו רשאי לומר שקר גמור מפני השלום, אבל להשבע לשקר אסור לו בשום אופן, ובדרך כלל אפשר להשתמט מחבירו כגון להודיעו שאינו נשבע אפילו על אמת. {א-ח}

סיפור רכילות להסיר מעצמו חשד

אסור לאדם הנחשד לחינם במעשה שלא עשה ושאלוהו מי עשה את המעשה, לגלות את שמו של עושה המעשה, רק רשאי לומר ''לא אני עשיתי זאת'' , ואפילו במקרה שחשודים שני אנשים וכשיאמר כן נראה כאילו הטיל את האחריות על השני גם כן מותר, וכל זה אם לא התקיימו כל התנאים של רכילות לתועלת, אבל אם התקיימו התנאים מותר לו לספר (וחייב לעשות כן אפילו אם לא נשאל על ידי חבירו כדי לעזור לחבירו להציל את ממונו) {ט-יד}

וראוי לאדם בעל נפש שיעשה לפנים משורת הדין ולא ישמיט עצמו מאחריות למעשה שלא עשה, כדי למנוע בושה מחבירו, וכן מסופר בגמרא על כמה תנאים שעשו כן. {הלכות לשון הרע י-יז}

סיפור רכילות כדי להמנע מהפסד כספי

אסור לספר רכילות אפילו אם ההמנעות מלספר תגרום לו בושה או הפסד גדול בממונו ובפרנסתו, כגון אם חושדים בו שהוא משתף פעולה לרעה עם אותו אחד שרוצים שיספר עליו, ויפטרו אותו בשל כך מעבודתו, בכל זאת אסור לספר. {א-ו} {א-ז}

שמיעת וקבלת רכילות

אסור לשמוע רכילות, והשומע שמתחילים לספר לו דברי רכילות צריך להוכיח את המספר ולהפסיק את הסיפור ואם אי אפשר לו להפסיקו צריך לעזוב את המקום.

אסור לקבל (להאמין) לדברי רכילות שכך וכך עשה פלוני או דיבר עליו. {ה-א}

אם יש תועלת בשמיעת הרכילות ראה מה שכתבנו בפרק רכילות לתועלת.

לדון לכף זכות

גם כאשר נתברר לאדם שרכילות שסיפרו לו על חבירו היא נכונה ללא ספק, חייב על כל פנים לדונו לכף זכות אם אפשר, ואם אפשר היה לדונו לכף זכות ולא עשה כן עבר בכך על איסור קבלת רכילות. {ה-ו}

כיצד דנים לכף זכות:

אם חבירו ירא אלהים צריך לדונו לכף זכות אפילו אם המעשה נראה לו נוטה יותר לכף חובה. {הלכות לשון הרע ג-ז}

אם חבירו הוא בינוני אשר נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, והמעשה נראה לו שקול - שניתן לפרש המעשה לזכות או לחובה באותה מידה, צריך לדון את חבירו לכף זכות. {הלכות לשון הרע ג-ז}

ואם חבירו בינוני אשר נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, והמעשה נראה לו נוטה יותר לכף חובה נכון מאוד שיהיה אצלו הדבר כספק ולא יכריעהו לחובתו של חבירו. {הלכות לשון הרע ג-ח}

לקבלת עצות מעשיות כיצד לדון לכף זכות עיין בפרק מדריך מעשי - כיצד לדון לכף זכות

הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות

רכילות מפורסמת

אסור לקבל רכילות אפילו שסיפרו אותה בפרסום בפני כמה אנשים, וכן אם שמע את הדברים משני אנשים או שיצא קול (שמועה) בעיר שכך הוא עשה לו, וכן אם סיפרו את הרכילות בפניו של זה שעליו נאמרו הדברים והוא אינו מכחיש וכן אפילו אם המספרים עשו מריבה עמו לאמר ''מדוע ככה עשית לו''. {ו-א} {ו-ב} {ו-ג} {ו-ד}

על מי מותר ועל מי אסור לספר רכילות

אסור לספר רכילות על אף יהודי ואין חילוק בזה בין איש לאישה גדול או קטן קרוב או רחוק, עם הארץ, או תלמיד חכם, {ז-א} ונפרט כאן כמה מקרים שיש בהם מקום לטעות או שיש בהם חומרה יתירה.

סיפור רכילות על קטן

אסור לספר רכילות על קטן, ויש אנשים הנכשלים בזה שמספרים להורה של ילד כיצד ילד אחר הכה אותו, ואלו מגיבים באופנים אסורים, או שמכים את הנער, או שנעשית מחלוקת גדולה בין הורי הילדים.

סיפור רכילות על עם הארץ

אסור לספר רכילות על עם הארץ. {ז-ב}

סיפור רכילות על תלמיד חכם

המספר רכילות על תלמיד חכם גדול עוונו מאוד שברוב המקרים רכילות על תלמיד חכם היא שקר כי תלמיד חכם לא עושה רעה לחבירו שלא כדין, ועוד שהוא גורם שיתרחקו מהתלמיד חכם וזה הפך מה שהתורה ציוותה להיתדבק בתלמידי חכמים, ועוד שהשומע אינו מתרגש כל כך כשהוא שומע שעם הארץ עשה כנגדו אבל כששומע שתלמיד חכם עשה כנגדו זה מעורר שנאה גדולה בליבו. {ז-א} {ז-ב}

סיפור רכילות על קרובים

אסור לספר רכילות על קרובים אף על פי שבדרך כלל אינם מקפידים עליו. {ז-א}

ממי אסור לשמוע רכילות

אסור לשמוע (וכל שכן לקבל) רכילות משום אדם, וצריך להזהר מאוד לא לשמוע דברי רכילות מאשתו שבזה שמסביר לה פנים ושומע (אפילו בלי לקבל) גורם לה תמיד לספר לו, וראוי לבעל להוכיח את אשתו בשפה רכה כשמספרת לו רכילות. {ז-ה}, ונפרט כאן כמה מקרים שיש בהם מקום לטעות.

אדם הנאמן לו כבי תרי - כשני עדים

אסור לקבל רכילות אפילו מאדם הנאמן לו כשני עדים המעידים בבית דין (שבימינו, כתב החפץ חיים שאין דין זה נוהג), ולכן אסור להאמין לרכילות ששמע מאישתו או הוריו או שאר קרוביו, אבל אם יש לו בזה תועלת לעתיד מותר לו לחוש ולהיזהר שלא יזיק אותו מבלי לקבל את הדברים כאמת. {ו-ה} {ו-ו}{ו-ז}

המסיח לפי תומו

אסור לקבל רכילות אפילו ממסיח לפי תומו – הכוונה שאסור לקבל רכילות אפילו מאדם שבתוך דבריו בלא כוונה רעה משתמע דבר רע שעשה לו חבירו כבדרך אגב, וניכר הדבר שלא השמיע את הגנות בעורמה בדרך רמז, וכן שאינו משקר בדבריו. {ו-ח}

דברים הניכרים

אסור לקבל רכילות גם כאשר יש עליו דברים הניכרים שהוא אמת.

אבל אם התקיימו התנאים הבאים:

א. אין שום אפשרות לדונו לכף זכות.

ב. הדברים נכרים ממש וקשורים ישירות לסיפור וניכר מהם שהסיפור אמת.

ג. השומע רואה את הדברים הניכרים בעצמו ולא שומעם מאחרים.

ד. יש לשומע תועלת לעתיד בשמיעת הדברים.

מותר לו לשמוע ולהאמין שהדברים אמת אבל אסור לו לספר את הדברים לאחרים,

וכן אסור לו להפסידו בממון על סמך הדברים הניכרים, ובוודאי שלא להכותו. {ו-ט}

למי אסור לספר רכילות

אסור לספר רכילות לשום אדם, ונפרט כאן כמה מקרים שיש בהם מקום לטעות.

סיפור רכילות לקרובים

אסור לספר רכילות לקרובים (שכלפיהם מכוונים דברי הרכילות) אף על פי שמאוד צר לו על כבודם שנפגע כגון שדברו על אביו או אימו. {ז-א}

סיפור רכילות לקרובי האדם שעליו מדובר

אסור לספר רכילות לקרובי האדם שהדברים נוגעים אליו, כגון לאשתו וילדיו, שהדבר רע וצר מאוד בעיניהם ולכן הדבר נוגע גם אליהם, וזה בדיוק כאילו סיפר לו ממש, וזה מלבד שאסור לספר דברי רכילות גם לאדם שהדברים לא נוגעים אליו (שבסופו של דבר הדברים יגיעו גם אליו - כפי שכבר כתבנו). {ז-ג}

סיפור רכילות לנכרי

חמור מאוד לספר רכילות על ישראל או על סחורתו בפני נכרי, שזה ממהר להאמין בדברים ולגרום לו נזק וצער. {ז-ד}

רכילות לתועלת

קבלת רכילות לתועלת

אסור לשמוע רכילות אפילו בלי להאמין, ומותר לו לשמוע אך ורק אם נראה לו מתחילת הדברים שתהיה לו תועלת מעשית לעתיד בשמיעת הדברים כגון להישמר מחבירו שרוצה להזיקו, או לעזור לאדם אחר, ואף במקרה זה שמותר לו לשמוע אסור לו להאמין בשום אופן שהדברים נכונים אלא רק לחשוש ולהיזהר מאותו פלוני, אבל חייב להשאיר את חבירו בחזקת כשרותו, ולהיטיב עימו בכל הטובות שצוותה התורה לשאר אנשים מישראל כגון להשיב לו אבידה וליתן לו צדקה ולפדותו מהשבי , ואין צורך לומר שאסור בתכלית האיסור לעשות איזה מעשה לרעתו או לביישו או לפטור את עצמו מחיובים שחייב לו, כל עוד לא יצא פסק של בית דין בעניין זה, ואפילו לשנוא אותו בלב עבור זה אסור. {ה-ב} {ה-ד}

עצה טובה: בכדי לשמוע דברי רכילות שיש בהם תועלת אך להמנע משמיעה כלשהיא של רכילות שאינה לתועלת יש לנהוג באופן הבא: כאשר רואה האדם שמתחילים לספר לו על חבירו והוא מבין שרוצים לספר לו דברי גנות, ישאל את המספר האם בשמיעת הסיפור הזה תהיה לו תועלת מעשית בעתיד או לא, ורק אם הוא מבין מתשובתו שאכן בשמיעת הסיפור יש תועלת מותר לו לשמוע בכדי להזהר מבלי להאמין כפי שכבר כתבנו {הלכות לשון הרע ו-ג}

כיצד לברר על חבירו לתועלת

אדם הרואה בחבירו דברים הניכרים שהוא רוצה להזיקו בגופו או בממונו מותר לו לשאול אנשים עליו כדי לדעת כיצד להישמר ממנו, ודבר זה מותר אף אל פי שבדבריו יכול לגרום שיספרו עליו דברי גנות, וצריך לציין בפני הנשאלים שהדבר דרוש לו לתועלת. {ה-ג}

חמור מאוד הדבר שאדם מפציר בחבירו לספר לו מה אמרו עליו או מה עשו בעניינים הנוגעים אליו כאשר אין תועלת בדבר, שמזה יוצאים קילקולים ועבירות רבות שקצרה היריעה מהכילם ! {ה-ה}

סיפור רכילות כדי לגנות את המעשים

הרוצה לספר בגנות חבירו כדי להזהיר אחרים שלא ללמוד ממעשיו הרעים שעשה לזולתו, אסור לו לעשות כן כל עוד הניזק אינו יודע מכך, ואם מספר לפני שהניזק יודע עובר בכך על איסור רכילות.

סיפור רכילות לשם תוכחה

השומע את ראובן מספר לשון הרע על שמעון – צריך להוכיחו בלשון רכה, ואם אינו יכול להוכיחו בעצמו מותר לו לספר את הדבר לחבירו כדי שיוכיחו אף על פי ששמעון עדיין לא יודע מהדבר. ואף שלתועלת אחרת אסור לספר את הדבר לפני ששמעון עצמו יודע (ואם יספר עובר על איסור רכילות) , מכל מקום כאן יש תועלת לשמעון עצמו שיוכיחו את ראובן וישתוק, ולכן מותר לספר. {ג-ד} {הלכות לשון הרע כלל י סעיף ו}

אזהרת אנשים מלשון הרע

השומע את ראובן מספר לשון הרע על שמעון ואי אפשר לו ולאחרים להספיק ולהוכיחו לפני שימשיך לספר, מותר לו להזהיר אחרים מלהאמין לדברי הלשון הרע של ראובן אף על פי ששמעון עדיין לא יודע מהדבר, ואף שלתועלת אחרת אסור לספר את הדבר לפני ששמעון עצמו יודע (ואם יספר עובר על איסור רכילות) , מכל מקום כאן יש תועלת לשמעון עצמו שהשומע יזהיר אנשים מראש ובזה ימנע אותם מלקבל את הלשון הרע עליו, ולכן מותר להזהירם. {הלכות לשון הרע כלל י סעיף ו}

הרוצה להציל את חבירו משותפות מזיקה

הרואה שחבירו רוצה לעשות שותפות עם מישהו שלדעתו עתיד לגרום לו נזק או לצערו צריך לספר לו על כך ולהזהירו, אפילו אם לא שאל אותו, ולשם כך צריך שיתקיימו התנאים הבאים:

א. שיהיה ברור לו היטב שאכן יכולה לצאת רעה מהשותפות, כפי שיוסבר בסעיף הבא.

ב. יזהר שלא להגזים בדבריו, ולא יתאר את העניין רע יותר ממה שהוא באמת.

ג. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא מצד שנאה, וצריך לשים לב שמסיפור הדברים אכן תצא תועלת באופן מעשי – שיודע שחבירו ישמע בקולו, ומצוי לפעמים שהשומע, על אף ששמע את הדברים, עושה עסק אם אותו אדם שהוזהר מפניו, וכאשר ירגיזו שותפו יאמר לו: אכן צדק פלוני שאמר עליך שלא כדאי להשתתף איתך – ובאופן זה בוודאי שאסור להזהירו מפני רעת חבירו, וכל זה מותר לספר דווקא אם השותפות עדיין לא יצאה לפועל.

ד. אם ניתן להציל את חבירו מהשותפות המזיקה בדרך אחרת מבלי לדבר דברי גנות , אסור לספרם וחייב להשיג את התועלת בדרך האחרת.

ה. צריך להיזהר שבסיפור הגנות לא תגרם רעה ממש לזה שמספר עליו, למעט מניעת השותפות שמותר לספר בכדי למנוע את השותפות המזיקה הזאת (לפני שיצאה לפועל).

{ט-א} {ט-ב} {ט-ה} {ט-ח}

הרואה לאחר מעשה שחבירו כבר עשה שותפות עם מישהו שעלול לגרום לו נזק בשותפות זו, ורוצה להזהירו שיפקח את עיניו שלא יוזק, רשאי להזהירו אם נתקיימו חמשת התנאים שמנינו, וגם יודע שחבירו לא יבטל את השותפות שלא כדין (התנאי החמישי משתנה - שלאחר שיצאה השותפות לפועל כבר אסור לבטלה ). {ט-ציור שני}

מהי שותפות מזיקה

הואיל ובתנאים מסויימים (שתוארו בסעיף הקודם) מותר להזהיר את חבירו שלא לעשות שותפות העלולה לגרום לו נזק, נפרט כאן מי הם המיועדים לשותפות, שהשותפות עמם מוגדרת כמזיקה, ומי הם אלה שהשותפות עימם לא מוגדרת כמזיקה ואסור בשום אופן להזהיר מפניה:

שותפות שאסור להזהיר שהיא מזיקה:

עני - אסור להזהיר את חבירו השוקל לעשות שותפות עם איש עני ואינו יודע על עוניו מהשותפות עימו. {ט-ציור שני-א}

על חתן שאינו חכם בתורה - אסור להזהיר את הצד השני, שאת זה מוטל עליהם לברר על ידי שיוליכו אותו אצל בעלי תורה שיבחנו את חכמתו וידיעותיו, ואותם בעלי תורה צריכים לומר את דעתם האמיתית על החתן הואיל ודבר זה נעשה בהסכמת שני הצדדים. {ט-ציור שלישי-ו}

על החתן המיועד שהוא איש תם - שאינו חריף כל כך להבין ערמומיות של בני אדם ורמאותם, או שאינו רוצה להתלוצץ כשאר הבחורים בני גילו, שעניין זה אין בו ממש והוא כלל לא דבר רע, אולם גורם בהרבה מקרים שלא ירצו להשתדך עמו. {ט-ציור שלישי-ה}

שותפות שמותר בתנאים מסויימים להזהיר מפניה:

אדם הידוע כרמאי - או שידוע שמתכנן לרמות את שותפו לעתיד. {ט-א}

אדם שאינו חושש לממון אחרים - מפני טבעו הרע. {ט-ציור שני-א}

חתן בעל חסרונות - חתן שיש לו חסרונות עצומים כגון שיש לו חולי פנימי שאינו גלוי כלפי חוץ, ועל זה מותר להזהיר את הצד השני אך ורק קודם השידוך (לפני שסיכמו סופית שיתחתנו זה עם זה), וכן מותר להזהיר את החתן מפני כלה כזאת. {ט-ציור שלישי-ו}

בית המחותן הוא בית פריצות - הואיל וזו סיבה גדולה להפסיד את התכלית הנרצה {ט-ציור שלישי-ו, יא}, וצריך להזהיר מזה גם לאחר גמר השידוך, ובימינו ראוי לשאול חכם לפני שמחליט לעשות כן.

חתן אפיקורס - וכן כלה אפיקורסית, ועל זה חובה להזהיר אפילו לאחר גמר השידוך כדי שיבטלו את השידוך. {ט-ציור שלישי-ו, יא}

לפני השידוך כשאחד הצדדים רוצה לרמות את הצד השני - וזה דווקא כשבטוח שהוא ירמהו כגון שמכיר את טבעו הרע או שמע במפורש שהוא רוצה לרמותו, או שמשום עניותו אין הוא יכול לעמוד בהתחייבויות כספיות כאלה, וכן יודע שהצד השני לא היה מתרצה לכזה שידוך ואכן כתוצאה מדבריו יבטל את העניין, (שאל"כ אין בדבריו תועלת) וכן שהצד השני אינו מרמה בכלום {ט-ציור שלישי-ח}, אבל לאחר השידוך אסור לספר לחתן דבר זה כדי להזהירו שישמור עצמו מהרמאות, אלא אם כן מכירו שהוא ירא שמים ויודע שלא יבטל את השידוך בשל כך וינהג בכל על פי בית דין. {ט-ציור שלישי-י}

כל הדברים שמוגדרים כשותפות מזיקה צריך שהאדם יראה אותם בעצמו ולא שישמע מאחרים, וגם אם רק שמע אותם מאחרים יזהיר את חבירו לפי התנאים אולם חייב לציין בדבריו שהוא שמע את הדברים ולא ראה בעצמו {ט-ציור שלישי-יא}.

שותפות שאסור להזהיר מפניה אבל גם אסור לייעץ לעשותה

ישנם מקרים שאסור להזהיר מפני שותפות שעלולה להיות מזיקה, הואיל ולא מוכח הדבר שאכן השותפות לא תצליח, ומכל מקום הואיל ויש בשותף איזה צד של מגרעת אסור לייעץ לעשות שותפות עמו כגון: איש עני, או איש לא נאמן כל כך, או שידוך לא הכי טוב, או אומן לא הכי טוב, שאפילו שאסור לדבר בגנותם של אלו משום לשון הרע ורכילות, מכל מקום אסור לייעץ מיוזמתו שיעשה שותפות עמהם. {ט-ציור שני-ג}

הרוצה להציל את חבירו מאחד שאיים שרוצה להזיקו

השומע לאחד שאמר שרוצה להזיק את חבירו ולעשות לו רעה בגופו או בממונו או בכבודו ונראה לו שבאמת הוא מתכוון לדבריו, או שהוא מוחזק לדבר זה, שכבר עשה כן לאנשים אחרים, צריך להזהיר את חבירו אפילו אם לא שאל אותו, וצריך שלא להגזים בדבריו, ולספר לשם התועלת שבדבר כדי להציל את חבירו, ואם יכול למנוע העניין בדרך אחרת חייב לנסות ולעזור לחבירו בדרך השניה, וצריך להזהר שלא לספר את הדברים לחבירו אם מכיר את טבעו של חבירו ויודע שהוא עלול להקדים ולהרע לשני שלא כדין. {ט-ג} {ט-ד} {ט-ח} {ט-יג}

הרוצה להציל את חבירו מסוחר רמאי לפני שקנה ממנו

השומע על סוחר הרוצה לרמות את חבירו או רואה שחבירו מתכנן לקנות אצל סוחר הידוע כרמאי המרמה במידות ובמשקלות או בטיב ושווי הסחורה, צריך להודיע לחבירו את העניין ולהזהירו שלא יכנס לחנותו אפילו אם לא שאל אותו, ואפילו אם כבר סיכם עם הסוחר הזה לקנות אצלו גם כן צריך להזהירו שלא יקנה אצלו, ולשם כך צריך שיתקיימו התנאים הבאים:

א. שיהיה ברור לו היטב שאכן יכולה לצאת מזה אונאה

ב. יזהר שלא להגזים בדבריו, ולא יתאר את העניין רע יותר ממה שהוא באמת.

ג. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא מצד שנאה, וצריך לשים לב שמסיפור הדברים אכן תצא תועלת באופן מעשי – שיודע שחבירו ישמע בקולו ולא יקנה מהסוחר הרמאי, ומצוי לפעמים שהשומע בכל זאת אינו נזהר וקונה מאותו רמאי וכאשר ירמה אותו יאמר לו: אכן צדק פלוני שאמר עליך שאתה רמאי – ובאופן זה בוודאי שאסור להזהירו.

(ומזה נלמד שאדם צריך להזהר שלא להעביר את האזהרה שקבל על אלו שמתכוונים להרע לו, שמלבד האיסור שעושה בדבריו, גם סוגר לעצמו את הדלתות, ואף אחד לא יוכל להזהירו מפני הרעה.)

ד. אם ניתן להציל את חבירו מהרמאות הזאת מבלי לדבר דברי גנות אסור לספרם וצריך לעזור לחבירו בדרך אחרת.

ה. צריך להיזהר שבסיפור הגנות לא תגרם רעה ממש לזה שמספר עליו, למעט מניעת הקניה מהסוחר הרמאי הזה.

{ט-ח} {ט-י}

הרוצה לעזור לחבירו לקבל בחזרה את האונאה שהונו אותו במסחר

אדם שנודע לו שחבירו רומה במסחר, יפנה לרב הבקי בדיני ממונות, ויורה לו את אשר יעשה.

לספר לחבירו על נזק שעשו לו

הרוצה לספר לחבירו שפלוני הזיק אותו כדי לעזור לו לתובעו לדין ולתקן את העוולה, אין בזה איסור רכילות משום שיש בזה תועלת לניזק, ומכל מקום חייב לקיים את שבעת התנאים של לשון הרע לתועלת.

כיצד עושים תשובה על רכילות

תשובה על סיפור רכילות

כדי לחזור בתשובה על סיפור רכילות חייב המספר לבקש מחילה ולפייס את זה שסיפר עליו, ואחר כך יעשה תשובה על עבירות בין אדם למקום (חרטה ווידוי וקבלה לעתיד). {ד-ג}

תשובה על קבלת רכילות

כדי לחזור בתשובה על איסור קבלת רכילות צריך להתחזק להוציא את הדבר מליבו, ואף שקשה לו לחשוב שהמספר בדה את הדברים, מכל מקום צריך לחשוב שלא דייק או הגזים בדברים או הביע אותם בצורה המציגה אותם בחומרה יותר ממה שהם, וכן יחפש בדברים לדון לכף זכות עד שיוציא הדברים מליבו, ואחרי כן יתחרט על מעשיו, יתוודה ויקבל על עצמו שלא לקבל יותר לשון הרע ורכילות. {ה-ז}

תם החלק השני מהלכות איסורי לשון הרע ורכילות

תוכן העניינים

ספר החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה