אור ברסלב
ספר החיים הלכות לשון הרע › סוגי לשון הרע

ספר החיים

הלכות לשון הרע · סוגי לשון הרע

הלכות לשון הרע

מהו לשון הרע

לשון הרע הוא סיפור גנות על חבירו אפילו בלי להתכוון לגרום לו רעה כלשהיא, וכן סיפור בעורמה של דברים שאין בהם גנות בכוונה לגרום רעה לחבירו, וכן סיפור דברים בגנות קרוביו של חבירו או בגנות סחורתו או בגנות מעשי ידיו, וכן כל כיוצא בזה.

השומע לשון הרע ומראה למספר במפורש או ברמז שהוא מסכים עם דבריו עובר גם הוא על איסורי סיפור לשון הרע, כי הבעת הסכמתו לדברים דינה כאילו הוא עצמו סיפרם מחדש, ואף על פי שלמספר אין חידוש בהבעת הסכמתו של השומע, בכל זאת עובר השומע הזה על איסורי לשון הרע הואיל וגם סיפור לשון הרע למי שכבר יודע אותו נחשב לשון הרע לכל דבר. {ו-א}

צריך אדם להזהר מאוד שלא להתכבד בקלונו של חבירו, ואפילו אם יזלזלו בו בני אדם שהוא משעמם בדבריו, או אינו שם לב למתרחש סביבו, שמוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום {א-ז}.

סיפור לשון הרע הוא חמור מאוד, והמספר אותו וכן השומע אותו עוברים פעמים רבות במילה אחת על כמה מצוות עשה וכמה מצוות לא תעשה וארורים המשתנים לפי פרטי הענין, ואת אלו מנינו בקצרה בפתיחה. וכעת נפרט בס"ד את איסורים אלו.

לשון הרע על אמת או שקר

יש הטועים וחושבים שלספר דבר שהוא אמת לאמיתו אינו בכלל לשון הרע, ובאמת אין הדבר כך, שדווקא דבר שהוא אמת נקרא לשון הרע אבל דבר שהוא שקר נקרא הוצאת שם רע.

אסור לספר לשון הרע על אמת - וזה נקרא לשון הרע {א-א}.

אסור לספר לשון הרע על שקר - וזה נקרא מוציא שם רע וחמור הרבה יותר מלשון הרע על אמת. {א-א}.

המורגל לספר לשון בתמידות – הרי הוא נקרא בעל לשון הרע וענשו חמור הרבה יותר, ועליו אמרו חז"ל שמקבל את ענשו בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא {א-ג} {א-ד}.

המתאמץ לשמור פיו ולשונו למרות הקשיים שכרו גדול מאוד, ואמרו חכמים שגדול שכר מצווה אחת שבצער ממאה מצוות שלא בצער, וכל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער, ולכן יתאמץ האדם בכל כוחותיו לעמוד על נפשו ולהציל את עצמו מעבירה חמורה זו {א-ז}.

לשון הרע בכל אופן המבזה את חבירו

אסור לספר על חבירו בין בפניו או שלא בפניו אפילו דבר אמת אם יתבזה על ידי זה. {ד-א}

אסור לספר בגנות קרוביו של חבירו אף על פי שוודאי אינו אשם במצבם או בגנותם, הואיל ודרך האדם להתבזות כשמדברים בגנות קרוביו, וזה נקרא גנאי בעלמא. {ד-א}

אסור להזכיר לאדם את מעשיו הראשונים של חוזר בתשובה אפילו אם אינו מתכוון לבזותו וכל שכן אם מתכוון לבזותו, וגם זה נקרא גנאי בעלמא. {כלל ד-א-במ"ח-א בשם רבינו יונה}.

אסור לספר לשון הרע על חבירו אפילו אם כולל את עצמו בתוך סיפור הגנות ביחד עם חבירו (ולמי ששומע מותר להאמין לו אך ורק על עצמו אבל לא על חבירו, שלאדם מותר לספר בגנות עצמו ואין זה בכלל איסור לשון הרע) {א-ט}.

אסור לספר על חבירו אפילו אם הוא דבר שלא נחשב בעוה"ר גנות כל כך מכיוון שהמוני ישראל נכשלים בו כגון שאינו רוצה ללמוד תורה או דבר פלוני שספר הוא שקר {ד-ב}

לשון הרע משתנה לפי האדם שעליו מדובר

אסור לספר על חבירו דבר הנחשב שבח לגבי רוב בני האדם אם לגבי חבירו נחשב דבר זה לגנות, כגון שהוא עשיר ונותן צדקה הנחשבת מכובדת לפי עושרם של רוב בני האדם, אבל לפי רוב עושרו צריך לתת הרבה יותר, או שהוא לומד תורה יותר מרוב בני האדם אבל יש ביכולתו ללמוד הרבה יותר וכו', שתמיד הגנות נמדדת יחסית לזה שהוא מדבר עליו ולא יחסית לרוב בני האדם. {ה-ו}

לשון הרע בלי לגרום נזק

אסור לספר דברי גנות על חבירו אפילו אם הוא בטוח שלא תגרם כל רעה לחבירו בגלל סיפורו, כי עצם סיפור הלשון הרע הוא עבירה גם אם בסופו של דבר לא יגרם כל נזק לחבירו (כי התורה אינה רוצה שישראל יגנה את חבירו). {ג-ו} {במ"ח-ג-ו-ז}

לשון הרע בעורמה

אסור לספר על חבירו גם דברים שאין בהם גנות אם על ידי סיפורם התכוון המספר ברמאותו לגרום רעה חבירו, וזה נקרא לשון הרע בצינעא {ג-ד}

יש לשים לב שפירסומות למוצרים או לשירותים בהרבה מקרים יכול להיות לשון הרע לדוגמא הפירסומות הבאות:

 יש פיצה .. ויש פיצה ...

 הכי זול אצלינו ...

 רק אצלינו תוכל למצוא ...

 הכי מיקצועי ...

 אף מטבח לא מתקרב למטבחי ...

 המכונית היחידה ש ...

לשון הרע על חסרון המעלות של חבירו

אסור לספר על חבירו שיש בו חסרון שלימות המעלות כגון שאינו חכם או גיבור או עשיר או מום אחר כלשהו, שאף על פי שהדבר לא תלוי בחבירו ואינו אשם במומו ואין לו להתבייש בכך שכך רצה ה' לבראותו - מכל מקום גנות זו אסורה, וחמור הדבר מאוד שמלבד האיסור שעובר בכך, יכול לגרום לו נזק ממש כגון שלא ימצא שידוך או פרנסה או יגרם לו הפסד ממון, ותגרם לו בושה גדולה והשפלה רבה בעיני הבריות. {ה-ב}

אסור לספר על תלמיד חכם שאינו חכם בענייני העולם, וכל שכן שאינו חכם בתורה מספיק (וראה מה שכתבנו בסעיף "לשון הרע על תלמיד חכם").

אסור לספר על אומן שאינו עושה מלאכתו כראוי. {ה-ד}

לשון הרע על מדותיו ומעשיו הרעים של חבירו

אסור לספר על מדותיו הרעות של חבירו כגון שהוא קמצן ואינו מוציא מספיק מממונו לכבד את השבת שלכאורה אינה ממש עבירה ואינה נחשבת בעיני בני אדם גנות גמורה גם כן אסור, ואפילו דבר שרבנן אמרו שאין ראוי לעשות כן לכתחילה (שזה ודאי לא קרוי עבירה) גם כן אסור בין בפניו ובין שלא בפניו ואפילו שראהו בעצמו, שאולי אינו יודע את חומרת המידות הרעות. {ד-ב} {ד-ג}

וכן אסור לספר על המידות המגונות של חבירו כגון גאוה כעס, ואפילו אם הוא רגיל באותם מידות בקביעות אין כל היתר להחזיקו כרשע בשל כך ולילך לספר עליו. {ד-ט}

אסור לספר על חבירו שאינו מיטיב עם הבריות ללא סיבה מפני רוע טבעו או מתוך נקימה ונטירה, בין בדבר שמחוייב להיטיב מן התורה כגון להלוות את חבירו (לפי ההלכה) ובין בשאר טובות, בין שסרב להיטיב עימו ובין שסרב להיטיב לאחרים, ואפילו מתוך קנאת האמת אסור לספר, וכל זה אסור כשהדברים אמת וקל וחומר כשהדברים אינם נכונים.{ה-א}

אם ראה שחבירו מורגל במידות רעות ומגונות ומעשים רעים, צריך להוכיחו על כך בלשון רכה. {ד-ט}

לשון הרע על עבירה ראשונה

אסור לספר על חבירו שעבר במתכוון על עבירה בין אדם למקום, אפילו שכולם יודעים שהיא עבירה, אם זו פעם ראשונה שנכשל בעבירה זו, ובשאר המצוות הוא בינוני, שיתכן שלאחר מעשה העבירה ניחם ושב מדרכו הרעה ועשה תשובה על חטא זה, אך מותר ומצווה להוכיחו בלשון רכה שיזהר מחטא זה בעתיד ויגדור עצמו שלא יכשל שוב, ואסור לספר על כך לאחרים שיוכיחוהו. אבל אם חוטא זה הוא לץ שאינו מקבל תוכחה מותר לומר לאנשים שיש להם השפעה עליו (כגון קרוביו או רבו) להוכיחו - אם הוא חושב שיפעלו בנידון . {ד-ד} {ד-ה} (ולגבי עבירה ראשונה במצוות בין אדם לחבירו עיין חפץ חיים כלל י במ"ח סק"ל).

לשון הרע על סחורתו של חבירו

אסור לספר גנות על חפציו של חבירו כשם שאסור לספר על חבירו, כגון שחנווני אחד מגנה את סחורתו של חנווני אחר, וזה איסור גמור מן התורה, ובעוונותינו הרבים רבים נכשלים בו, וצריך להזהר מאוד כפי שכתבנו כבר לא לשאול חנווני אחד על סחורתו של מתחרהו, וכן לא להתייעץ עם בעל מקצוע אחד על עבודתו של מתחרהו, שבזה הוא מכשילם בלשון הרע {ה-ז} ועובר בזה על הלא של ''לפני עוור לא תתן מכשול'' {ד-יא בהגהה}.

וצריך כל בעל מקצוע להזהר זהירות יתרה שלא לדבר על אחר העוסק באותו מקצוע שלו, שכלל ידוע הוא שכל אומן שונא בן אומנותו, וכן צריך כל אדם להזהר שלא לשאול בעל מקצוע על בן אומנותו שלא יכשילו בכך, ורק אם הוא חייב להתייעץ לתועלת עם בן אותה אומנות - ישתדל מאוד להתייעץ בבעל אומנות שכבר לא עוסק במקצוע זה. {ד-יא בהגהה}

לשון הרע על מי שפגע בו

המתיר לעצמו לספר לשון הרע על חבירו בגלל שהזיק אותו באיזה דרך, ואין בסיפור הדבר תועלת כפי התנאים של לשון הרע לתועלת (במצוות בין אדם לחבירו), הרי זה עובר בנוסף לאיסור לשון הרע, גם על איסור לא תקם ולא תטר. {פתיחה, לאוין ח-ט}

לשון הרע על דברי תורה

אסור ללעוג על דברי התורה שאומר חבירו, ואפילו אם אכן דברי התורה האלה אין בהם ממש, ואין בהם חידוש, וכו' , אבל אם נתערבו בדברי חבירו דברי אפיקורסות (כפירה בתורה ובנבואה) מצוה לגנותו ולבזותו בפניו ושלא בפניו, בכל מה שהוא רואה ושומע עליו, וכל זה בתנאי שהוא עצמו שמע ממנו דברי אפיקורסות או שהוא מוחזק (שכולם יודעים) שהוא אפיקורוס {ב-יב}{ח-ה}

לשון הרע לגוי

אסור לספר לשון הרע בפני ישראל, וחמור עוד יותר לספר לשון הרע על ישראל בפני נוכרים, שבזה הוא מבזה את כבוד ישראל ומחלל כבוד שמים, וגורם בזה רעה רבה לחבירו, שגוי מקבל מיד את אשר שמע כאמת מוחלטת, ויכול להלשין ולפרסם ולפעול לרעת חבירו ויגרם לו נזק גדול, והעושה כן מרים יד בתורתו של משה רבינו. {ח-יב}

לשון הרע בגילוי סודות

המספר לחבירו איזה דבר מענייניו אסור לו לספרו לאחרים, ואפילו אם לא בקש ממנו לא לספר אסור לו לספר כל עוד לא נתן לו רשות מפורשת לכך, ואם יש בסיפור זה איסור לשון הרע אסור לו לספרו אפילו שחברו הרשה לו לספר. {ט-ו}

לשון הרע בין איש לאשתו

אסור לספר לשון הרע לשום אדם אפילו לא איש לאשתו, אלא אם כן יש בזה תועלת לעתיד כגון שבעל מזהיר את אשתו לא להלוות לאנשים שיודע שלווים ואינם משלמים, וכן ששותף שמזהיר את שותפו מפני אנשים שאינם נאמנים, וכל אלו אפילו שמע על כך מאחרים אבל במקרה זה עליו לציין בפני מי שמספר לו: שמעתי מאחרים שפלוני כך וכך צריך להזהר מפניו, ובלי קיום כל התנאים של לשון הרע לתועלת (במצוות בין אדם לחבירו) שיבוארו אי"ה, אסור לו לספר אפילו לאנשים הקרובים ביותר.

ובכל אופן אין שום היתר לספר לאשתו או לקרוביו יותר ממה שמותר לו לספר לכל אדם אחר. {ח-י}

לשון הרע בצחוק

אסור לספר לשון הרע גם אם אינו נאמר מתוך שנאה אלא דרך צחוק וקלות ראש, בלא כוונה לפגוע. {ג-ג}

אין שום היתר לספק בדיחות על עדות מסויימות אפילו אם המספר אומר שהוא מדבר על גוי מאותו מוצא, כי באמת כולם מבינים את כוונתו.

אין שום היתר לספר לשון הרע בצחוק אפילו בפורים, ועבירה עושים כל אלו הנוהגים במנהג המטופש המכונה "רב פורים" לעשות ללעג ולקלס את רבניהם בדרך צחוק, מלבד שעוברים בזה גם על ביזוי תלמיד חכם, ואפילו בפורים אסור להשתכר עד כדי כך שיעבור על איסור כלשהו, וכל שכן בימים אחרים.

לשון הרע לתועלת

ישנם אופנים שבהם מותר וגם מצוה לדבר ולשמוע לשון הרע, והם יובאו בס"ד בפרק "לשון הרע לתועלת".

אבק לשון הרע

אסור לספר דברים שאין בהם גנות אבל גורמים לכך שיסופר לשון הרע ממש, וכן אסור לספר דברים המשתמעים לשתי פנים שאפשר לפרשם גם כדברי גנות, וכל אלו נקראים אבק לשון הרע. {ט-א-במ"ח-א}

יש להבחין בהבדל הדק בין אבק לשון הרע לבין לשון הרע ברמז, שבלשון הרע ברמז ברור שיש גנות רק שהגנות לא נאמרת במפורש, וזה לשון הרע גמור מדאורייתא! ובאבק לשון הרע לא מוכרח שמדובר בגנות כי הדברים משתמעים לשתי פנים. {ט-א-במ"ח-ב}

ודע שבנוסף לאיסור אבק לשון הרע שהוא בעצמו חמור ונזקו גדול, יכול המספר בקלות לעבור איסור לפני עור לא תתן מכשול מדאורייתא אם האנשים ששמעו לא היו מגיעים לדבר לשון הרע על אותו פלוני בלעדי דבריו, וכעת כתוצאה מדבריו הם מדברים {ט-א-הגהה}

אסור לדבר בשבחו של אדם בפני שונאיו, שבזה גורם להם שיספרו בגנותו. {ט-א}

אסור להרבות לספר בשבחו של אדם אפילו שלא בפני שונאיו, שכאשר מרבה בדברים ונראה לשומעים שהגזים בשבחו הם מתקנים אותו על ידי ספור גנותו להראות למספר שאינו מושלם כל כך כמו שתאר, וכן המספר עצמו עלול כאשר הוא מרגיש שהפריז בשבח חבירו לסייג קצת את דבריו ולהזכיר גם את גנותו. {ט-א}

אסור לספר את שבחו של חבירו ברבים בדברים הנתונים לפרשנות (דברים התלויים בטעם, סגנון ושיקול דעת, שהשומע יכול להכחישם) , כיוון שתמיד בין אנשים רבים ימצא גם מישהו השונא או מקנא בחבירו, וכאשר מזכיר את שבחו הם יבואו על ידי כך לספר את גנותו, אבל מותר לספר ברבים בשבחו של צדיק גמור בפני ציבור המכירים בגדלותו כי אף אחד לא יכול לגנותו ואף אם יגנהו ידעו כולם כי דיבר שקר. {ט-ב}

אסור לשאול את חבירו שאלה באופן שיגרום לחבירו לעבור על איסור לשון הרע, שזה בכלל אבק לשון הרע, וכן אסור לשאול אדם על המתחרה בו במקצועו או בדברים אחרים, כגון לשאול עשיר על עשיר אחר, או לשאול אדם על שונאו או על מי שהוא מקפיד עליו.

אסור לספר אפילו סיפור שאין בו גנות כלל, אם יש בו נקודות שקשה להסבירן והבהרת משמעותם המדוייקת תלויה במספר, ואם יספר אותם אדם אחר שלא ידע להדגיש את הנקודות החשובות תשתנה משמעות הסיפור לרעה, וכן אסור לספר סיפור שכאשר יספרו אותו אנשים שאין להם יראת שמים יתפרש כגנות.

אסור לשבח את חבירו בשבח שעלול לגרום לו הפסד כגון שמשבחו על נדיבותו בפני אנשים רעים, ויגרום להם שיבואו אליו וינסו לנצלו, ואם החשש לנזק קרוב (שיש הרבה סיכוי לנזק) - הרי זה לשון הרע גמור מדאורייתא. {ט-ג}

צריך האדם להיזהר בדבריו גם כשמדבר לשון הרע לתועלת, שלא יחשדו אותו שמספר לשון הרע , ואם לא נזהר בזה וחשדו אותו הרי עבר על איסור אבק לשון הרע. {ט-ג}

תוכן העניינים

ספר החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה