אור ברסלב

ספר ההגיון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

פרק יז

פרק טז

הַמַּאֲמָר הַפָּשׁוּט וְהַמֻּרְכָּב. הַנּוֹשֵׂא וְהַנָּשׂוּא. הַקֶּשֶׁר. הַמַּאֲמָר הַכְּלָלִי, הַחֶלְקִיִּי וְהָאִישִּיִּי. הַמְּחַיֵּב וְהַשּׁוֹלֵל, הַסְּתָמִיִּי וְהַתְּנָאִיִּי. הַמְּמַעֵט, הַמּוֹצִיא וְהַמַּגְבִּיל. הָאֲמִתִּי וְהַכּוֹזֵב. הַמֻּכְרָח, הָאֶפְשָׁרִי, הַמְּדֻקְדָּק וִּבִלְתִּי מְדֻקְדָּק.
א הַמַּאֲמָר הוּא חִבּוּר דְּבָרִים, יְקֻיַּם בּוֹ דָּבָר בְּדָבָר, אוֹ יְשׁוֹלַל דָּבָר מִדָּבָר.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַלֶּחֶם הוּא לָבָן, – קַיָּם הַלֹּבֶן בַּלֶּחֶם; הַלֶּחֶם אֵינוֹ שָׁחוֹר, – שָׁלַל הַשַּׁחֲרוּת מִמֶּנוּ.

ב הַמַּאֲמָר יִתְחַלֵּק לְפָשׁוּט וּמֻרְכָּב.

ג הַפָּשׁוּט הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁיְקַיֵּם אוֹ יִשְׁלֹל דְּבַר מָה. וְאַרְבַּע הַבְחָנוֹת יֵשׁ לְהַבְחִין בּוֹ, וְהֵם: הַחֲלָקִים, הַקֶּשֶׁר, הַמִּין וְהַמִּקְרִים.

ד חֶלְקֵי הַמַּאֲמָרִים – נוֹשֵׂא וְנָשׂוּא.

ה הַנּוֹשֵׂא הוּא שֶׁיְקֻיַּם בּוֹ הַדָּבָר הַמְקֻיָּם, אוֹ יְשׁוֹלַל הַמְשׁוֹלָל.

ו הַנָּשׂוּא הוּא אֲשֶׁר יְקֻיַּם אוֹ יְשׁוֹלַל בַּנּוֹשֵׂא.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַלֶּחֶם הוּא לָבָן. לֶחֶם – נוֹשֵׂא, לָבָן – נָשׂוּא.

ז הַקֶּשֶׁר הוּא מַה שֶּׁיְקַשֵּׁר הַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא, וְיוּכַל לִהְיוֹת מְפֹרָשׁ, וְיוּכַל לִהְיוֹת נֶעְלָם.
הַמְפֹרָשׁ, שֶׁתִּהְיֶה מִלַּת הוּא אוֹ מַה שֶּׁיּוֹרֶה עָלֶיהָ בֵּין הַנּוֹשֵׂא וְהַנָּשׂוּא, וְהַנֶּעְלָם – שֶׁיִּהְיֶה הַנָּשׂוּא פּוֹעֵל.
מְשַׁל הַמְפֹרָשׁ: הַלֶּחֶם הוּא לָבָן; מְשַׁל הַנֶּעְלָם: רְאוּבֵן אָכַל, – יוּבַן בּוֹ, רְאוּבֵן פָּעַל פְּעֻלַּת הָאֲכִילָה.

ח הַמִּין, בּוֹ יִבָּחֵן הַמַּאֲמָר לְפִי הַכַּמּוּת וּלְפִי הָאֵיכוּת. לְפִי הַכַּמּוּת יִהְיוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה מִינִים: כְּלָלִי, חֶלְקִיִּי וְאִישִׁיִּי.

ט הַכְּלָלִי הוּא, שֶׁנּוֹשְׂאוֹ כּוֹלֵל כָּל שֶמֵּעִנְיָנוֹ, וְיֹאמַר הַנָּשׂוּא בְכֻלָּם.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: כָּל בַּעַל חַי מַרְגִּישׁ, הַנּוֹשֵׂא כּוֹלֵל כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִנְיַן הַחִיּוּת, וְיֹאמַר הַנָּשׂוּא שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּכֻלָּם.

י הַחֶלְקִיִּי הוּא, שֶׁנּוֹשְׂאוֹ כּוֹלֵל קְצָת מִמַּה שֶּׁמֵּעִנְיָנוֹ שֶׁבָּהֶם יֹאמַר הַנָּשׂוּא.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: קְצָת בַּעֲלֵי חַיִּים מְדַבְּרִים.

יא הָאִישִׁיִּי, שֶׁנּוֹשְׂאוֹ אִישׁ.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: יְרוּשָׁלַיִם הִיא עִיר יָפָה.

יב לְפִי הָאֵיכוּת יִהְיוּ מִינֵי הַמַּאֲמָר שְׁנַיִם: מְחַיֵּב אוֹ שׁוֹלֵל. הַמְּחַיֵּב הוּא שֶׁיְחַיֵּב הַנָּשׂוּא לַנּוֹשֵׂא, הַשּׁוֹלֵל יִשְׁלְלֵהוּ מִמֶּנּוּ.

יג כְּלָל הַמַּאֲמָרִים מִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי מִינִים: סְתָמִיִּי וּתְנָאִיִּי.

יד סְתָמִיִּי הוּא, שֶׁיְחַיֵּב אוֹ יִשְׁלֹל בְּלִי שׁוּם תְּנַאי; תְּנָאִיִּי – שֶׁיִּהְיֶה תְנַאי עִם הַחִיּוּב אוֹ הַשְּׁלִילָה, וְיִתְחַלֵּק לְרִאשׁוֹן וְשֵׁנִי.

טו הַתְּנָאִיִּי הָרִאשׁוֹן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה בוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה, וְהֵם: הֶכְרַח, מְנִיעָה, אֶפְשָׁרוּת, שִׁקּוּל.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הֶכְרַח – הָאֵשׁ מֻכְרָח שֶׁיִּשְׂרֹף, מְנִיעָה – הַחֵלֶק נִמְנָע שֶׁיִּהְיֶה כְּכֹל, אֶפְשָׁרוּת – הָאָדָם אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הַרְבֵּה, שִׁקּוּל – הָאָדָם שָׁקוּל לְשֶׁיֵּשֵׁב אוֹ לֹא יֵשֵׁב.

טז הַתְּנָאִיִּי הַשֵּׁנִי יִתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה מִינִים: תְּנָאִיִּי מְמַעֵט, תְּנָאִיִּי מוֹצִיא, תְּנָאִיִּי מַגְבִּיל.
מְמַעֵט הוּא, שֶׁמְּמַעֵט מֵהַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנָּשׂוּא כָּל זוּלָתָם. וְנַעֲשֶׂה בְּמִלַּת בִּלְבַד, אוֹ לְבַדּוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם. מוֹצִיא הוּא, שֶׁמּוֹצִיא מִן הַנּוֹשֵׂא אוֹ מִן הַנָּשׂוּא מָה, וְזֶה בְּמִלַּת חוּץ וְכַיּוֹצֵא בוֹ. מַגְבִּיל הוּא, שֶׁמַּגְבִּיל הַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא בְּאֵיזֶה בְחִינָה, וְנַעֲשֶׂה בְּמִלַּת לְפִי, אוֹ בְּעֵרֶךְ, אוֹ לְגַבֵּי, וְכַיּוֹצֵא.
מְשַׁל הַמְמַעֵט: הָאָדָם לְבַדּוֹ מְדַבֵּר. מוֹצִיא: כָּל שְׁתִיקָה טוֹבָה חוּץ מִדִּבְרֵי תוֹרָה.
מְשַׁל הַמַּגְבִּיל: הָאָדָם הוּא שָׁפָל בְּעֵרֶךְ הַמַּלְאָכִים.

יז הַמַּאֲמָר יוּכַל לִהְיוֹת אֲמִתִּי אוֹ כוֹזֵב.
הָאֲמִתִּי הוּא, שֶׁיַּגִּיד הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא, כּוֹזֵב – שֶׁיַּגִּיד כְּמוֹת שֶׁאֵינוֹ. וּבִשְׁנֵיהֶם יוּכַל לִהְיוֹת מֻכְרָח אוֹ אֶפְשָׁרִי, מְדֻקְדָּק אוֹ לֹא מְדֻקְדָּק.

יח הַמֻכְרָח הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת כָּזָב, אוֹ כָּזָב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אֱמֶת.
דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם תֹּאמַר: הַחַי מֻכְרָח שֶׁיַּרְגִּישׁ.

יט הָאֶפְשָׁרִי שֶׁהוּא אֱמֶת וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁקֶר, אוֹ לְהֵפֶךְ.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאָדָם אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הַרְבֵּה.

כ מְדֻקְדָּק – מַאֲמָר שֶׁיּוֹרֶה בְּמִלּוֹתָיו כְּפִי הוֹרָאָתָם בַּדִּקְדּוּק, וְלֹא מְדֻקְדָּק הוּא – שֶׁיּוֹרֶה בְּמִלּוֹתָיו שֶׁלֹא כְפִי הוֹרָאָתָם בַּדִּקְדּוּק.
דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם תֹּאמַר עַל גִּבּוֹר אֶחָד: זֶה הָאִישׁ הוּא אַרְיֵה, – לֹא תָבִין אַרְיֵה מַמָּשׁ, אֶלָּא לִבּוֹ כְּלֵב אַרְיֵה.

תוכן העניינים

ספר ההגיון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה