ספר ההגיון· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
פרק טז
הָעֵדוּת וְהַמּוּעָד. כְּלָלֵי הָעֵדוּת.
א עֵדוּת וּמוּעָד הוּא קִיּוּם דָּבָר מִחוּץ מִמֶּנּוּ, וְיִתְחַלֵּק לֶאֱלֹקִי וֶאֱנוֹשׁי.
ב הָאֱלֹקִי – שֶׁדִּבְרֵי הָאֵל, יִתְבָּרַךְ, מְקַיְּמִים אוֹתוֹ.
ג הָאֱנוֹשִׁי – שֶׁאָדָם מְקַיְּמוֹ, וְיִתְחַלֵּק לִמְרֻבֶּה וּמְיֻחָד. הַמְּרֻבֶּה – שֶׁהַרְבֵּה מְעִידִים עָלָיו, הַמְּיֻחָד – שֶׁאֶחָד מֵעִיד עָלָיו.
כְּלָלֵי הָעֵדוּת:
כָּעֵד כָּךְ כֹּח הָעֵדוּת.
פֵּרוּשׁוֹ: כְּעֵרֶךְ הָעֵד וַחֲשִׁיבוּתוֹ, כָּךְ כֹּחַ הָעֵדוּת שֶׁלּוֹ לְשֶׁנַּאֲמִין בָּהּ.