אור ברסלב
ספר הגן ודרך משה ספר דרך משה › ליום שמונה עשר

ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר

ספר דרך משה · ליום שמונה עשר

ליום שבעה עשר

ואחר שכתבתי רפואה לגופך ולנשמתך אכתוב ג"כ רפואה לממון שלך שתהיה משומר אצלך והשם מג"ן בעדך שר"ת "ממון גוף נשמה והרפואה לממון הוא מעשר וזה מרומז עשר תעשר איתא במסורה מזל"ך והיא תמוה אבל נראה זאת היא הכוונה שמרמז אם תתן מעשר מן תיבת תעשר הוא מזלך דהיינו מן ת' תתן מ' ומן ע' תתן ז' ומן ש' תתן ל' ומן ר' תתן ך' יבא לך המזל אם תתן מכל עשרה א' וזהו ג"כ מרומז בקרא ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' ופירש"י אומד זה למעשרות וק' מנ"ל לרש"י שאומד זה למעשר דלמא לא היה יותר מן מאה שערים ונראה לפי דאיתא בזוהר בפרשת ויצא בדף כ"ג עמוד ש"ע בשורה כ"א ע"ש הטיב לטובה הברכ' של הקב"ה לא פחות מאלף כאשר אמר משה במשנ' תור' יוסף ה' ככם אלף פעמים והשתא מתורץ שפיר ויזרע יצחק וימצא מאה שערים וקש' לרש"י הא כתיב בקרא ויברכהו ה' וברכ' של הקב"ה לא פחות מאלף לכך כתב רש"י אומד זה למעשרות א"כ היה אלף שערים ודוק אבל אם אינו נותן מעשר כראוי לסוף הוא יהי' עני ולא יצמח שדהו אלא המעשר כמו שפרש"י על פסוק ואיש את קדשיו לו יהי' המעכב מעשרותיו כו' לסוף לא יהי' לו אלא המעשר ומטעם הזה נ"ל שאמר הקב"ה במצות מעשר בחנוני נא אם לא אפתח לכם ארובות השמים וקשה למה דוקא במצוה ו' מותר לנסות הקב"ה ונרא' ע"פ דאיתא אין הברכ' מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד ואם תאמר איך אתן מעשר ע"כ צריך אני למדוד או למנות ולא יוכל לשרות הברכ' במעות שלי או בתבוא' שלי ע"כ הבטיחוהו הקב"ה אם ימנ' בשביל מעשר אזי תהי' לו הברכ' וזה ג"כ כוונת הפסוק אם השמאל ואימינ' ואם הימין ואשמאילה דאית' בגמ' מעש' בא' שצוה לו אביו ליתן מעשר משדהו והי' בנו עושר גדול וקמצן וסימנך עשירים מקמצן ולא רצה ליתן המעשר ולא צמח שדהו רק המעשר וזה הרמז אם השמאל ר"ל שתקיים הקרא כדכתיב עשר תעשר וזה בשמאל השי"ן ואימינה אתן לך עושר בכל ומתיבת עשר בשמאל נהפך לך לימין ותהי' עושר שמור לבעליו אבל אם הימין ר"ל שאת' תהי' עושר וקמצן ולא תתן מעשר אשמאיל' ר"ל לא אתן לך רק המעשר וק"ל. מכל הראיות יוצא לנו שצריך למנות המעות שלו וליתן מעשר ואהובי אחי ורעי צריכים אתם לנהוג כאשר אכתוב כאן אי"ה מתחל' צריך האדם ליתן מעשר מהקרן שיש לו ויהי' הקרן קיימת כל ימי חייך ואח"כ מן הרווחי' מה שתתן לך הקב"ה ואל תאמר כמו שהשיבו לי כמה עשירים שאינה חושבים עם הקב"ה מפני שצריכין להוציא יותר ממעשר ונותן באומד יותר ממעשר והעני נותן תירץ שהוא בעצמו דל ואביון והבינוני השיב ג"כ שכל הסחורות שמכר הכל הוא מאמין ליהודים ולנכרים ומי יודע איזה חוב שיהי' בטוח או ייאוש ולא יכול לחשוב המעשר על כן אני מדפיס זאת ולהזהיר את בני ישראל וכל יהודי המאמין בשם ב"ה צריך לנהוג עצמו כך ולא יאמר שיש לו שום תירוץ אחר כנ"ל כי כלם יודעים שהש"י ב"ה זן ומפרנס לכל חי מקרני ראמים עד ביצי כינים ועל כל אדם מוטל לפרנס אשתו ובניו ולהוציא הוצאת עליהם הן עני או עשיר מה שיתן לו הש"י מן דרך מו"מ או רווחים בהיתר או מתנות מכל מה שהפה יכול לדבר מחויב לחשוב תיכף וליתן מכל ריווח המעשר מכל עשר פרוטות אחד כנ"ל וזהו לפענ"ד מרומז בגמ' ששואלים אותו ביום הדין נשאת ונתת באמונ' כל מה שהאמונ' שייך בו אפי' בנשמה שהנשמה עם הגוף כמו שותפים באדם ואם יש לאדם שותף אזי מחוייב לכתוב באמונ' כל מה שהרוויח וצריך ליתן לחבירו חלקו כך הגוף נהנה מן המעות מה שנתן הש"י לאדם הן במאכל או במלבוש והנשמ' אינו נהנה רק מן המצוה מה שאדם עושה בעוה"ז לכן צריך ליתן מעשר כראוי וזו חלק הנשמה שיתן לעניים חלקם או יעשה שאר מצות כמו שאכתוב הנהגות בס"ד במעות מעשר ויניח בכיס מיוחד שלא לערב עם המעו' שלו כמו שאיתא במס' ע"ז כשהוציאו ר' חנינא בן תרדיון למיתה התוודה שאין לו חטא רק פעם א' נתערב לו מעות פורים במעות צדקה מכ"ש אם נתערב לו מעות מעשר במעות חולין שיש לאדם חטא על זהו צריך להתודות עליו לכן צריך להניח בכיס מיוחד להראות שהוא הקדש וכך ינהגו עם מעות מעשר אם יזדמן לאדם מצות סנדק או להיות מוהל והכנסת כלה לחופה שקורין אונט"ר פירן רשאי ליקח ממעות מעשר וה"ה להכנסת כלה ולשאר מצות וגם לקנות ספרים אם אין ביכולתו בלא"ה לקנותו ולכתוב עליהם שהם ממעות מעשר כדי שלא יחזיקו בניו שהם שלו וצריך להשאילם למי שצריך ואם הוא עצמו צריך ללמוד הוא קודם ויכול ליתן ממעות מעשר אף לבניו דהיינו שאין סמוכים על שלחנו. או לאביו ולאמו. אבל לפרוע מס להקהל אסור אע"פ שגם המס תחשב לצדקה כמו שאית' בגמ' ב"ב ונוגשיך צדקה. כך מצאתי בדרך חיים דף פ"ה ע"ג אבל לי נרא' והצעתי בפני גדולים ודרשתי ובכל הקהלות והסכימו רבני ארץ לדעתי מאחר שראיתי כמה גזירות ושבועות וחרמות שוא ושקר באים בשביל השבועות ודברדאן ושאר מסים שהקהל מוטלים על היחידים והכרעתי בדעתי להתנהג כן למשל אם הקהל או שמאים מעריכים על היחיד ליתן לערך מן חמשה מאות מה שיש לו והיא יודע שאין לו אלא ג' או ד' מאות אזי מה שיש לו יתן ממעות שלו והשאר מותר ליתן ממעות מעשר מה שהש"י יתן לו ריוח וזה כוונת הגמ' שהמה ג"כ צדקה ר"ל מה שהקהל או שמאים נוגשים עליו ליתן יתר מערכו הוא לצדק' יחשב ולא ישבע ח"ו עליו אפילו שבועות אמת ולא ירבה במחלוקת עם הקהל רק יקח ממעות מעשר. וגם שכר לימוד לבניו כך יתנהו ע"פ הדין. עד ששה שנים מחוייב כל א' לפרנס את בניו. גם צריך ליתן שכר לימוד גם כן ממעות שלו ויותר מששה שנים אין מחויב לפרנסו רק דרך צדקה א"כ ג"כ רשאי ליקח שכר לימוד ממעות מעשר כדאיתא בי"ד סי' רכ"א בש"ך ס"ק ק"ה ואם יבא לו איזה קרוב או רחוק ת"ח ורוצה להנהותו במתנה הגונה רשאי ליקח ממעות מעשר וגם רשאי לקנות מצות בבה"כ אדעתא דהכי דהיינו שיכוין בשעת הקניות המצות שרוצה לשלם ממעות מעשר אבל אם לא כיון בתחלה בשעת קניית המצות ואח"כ בא לפרוע המעות ממעות מעשר אסור. דהוי כפורע חובו ממעות מעשר וכן מצאתי בדרך חיים כנ"ל ויהי' נזהר שיכתוב הכל בכתב בפנקס שלו מה שקנה ספרים ומה שעשה איזה מצוה ממעות מעשר לזכרון טוב. ויהי' הרשימה או הפנקס שמור אצלו עד מאה שנים לאחר מותו ורשאי לצוות לבניו שיתן לו הרשימה או הפנקס לקברו ע"ד הכתוב צדק לפניו יהלך שיהי' לו הצדקה למליץ יושר ללוותו לגן עדן. ורמז לזה לכתוב דוקא אף שהש"י יודע בלא"ה כל הנסתרות והנגלות לפי מה דאיתא בילקוט שמעוני במגלת רות. מעשה בחסיד א' שבא אליהו הנביא ז"ל ורוצה ליקח עשרו ממנו והראה לו הפנקס מה שנתן לצדקה ומצות שעשה כל ימי עשרו והניח לו להיות גבאי לעולם אף שאליהו הנביא בלא"ה יודע מ"מ מהני הכתיבה דוקא. ואם ישאלך השואל אם אני מותר לעשות את כל המצות הנ"ל ממעות מעשר. מאין יש לי כל המעשר שמא לא ארוויח כל ס"ך הנ"ל על זה הקב"ה ערב בדבר. שנאמר בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים עד בלי די. עד שיכלו שפתותיכם מלומר די. ויהי' לך מעשר הרכה:

תוכן העניינים

ספר הגן ודרך משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה