ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר דרך משה · ליום חמשה עשר
וכל אדם שהוא עניו ואין לו קנאה ואוהב את חבירו נמצא מקיים כל התור' כשהוא עומד על רגל א' שהוא ואהבת לרעך כמוך אבל אם אינו אוהב את חבירו ומדבר עמו א' בפה וא' בלב אז הוא חייב כרת שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות וצריך להבין מה מדה כנגד מדה הוא זה שיהא עונשו כרת אלא ידוע הוא שצריך כל אדם לאהוב את עצמו כמ"ש ונשמרתם מאד לנפשותיכם השמר לך ושמור נפשך ורבים כמוהו ואם הוא אוהב עצמו אהבה גמורה אזי הוא מתקן חצי השם של הוי"ה כי אהבה בגי' י"ג וכשהוא אוהב את חבירו ג"כ אהבה שלימה אזי השם שלם כי ב' פעמים י"ג הוא כ"ו וזה סוד בפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' ר"ל אם תאהוב את חבירך כמותך אז יהיה השם שלם וכיצד יהיה אהבת חבירך לפי פשוטו כמוך דייקא למשל אם תכה עצמך בידך על רגליך בשוגג בודאי לא תכה את ידך לנקום בשביל רגלך או אם ישוך שינך בלשונך בודאי לא תכה את שינך כי הוא מגופך כך אם חבירך עושה לך דבר גדול או קטן הן בדיבור או במעשה אפילו הוא יכה אל תנקום לעשות רעה וכגמולו בראשו כי הוא כמו גופך וזהו הפירוש של ואהבת לרעך כמוך שכוונת הלל היה בעומד הגר על הרגל א' אבל אם אינו אוהב את חבירו אין השם שלם וא"כ הוא כורתו וחותכו לשנים ולכך עונשו יכרת ה' שפתי חלקות מדה כ"מ וזהו סוד בגמ' מר אמר חד"א גי' י"ג ומר אמר חד"א שהוא ג"כ י"ג כי ת"ח נראים כאויבים בהלכה והם אוהבים גמורים ולא פליגי ר"ל שאינם עושים פירוד ופלוגתא בשם הוי"ה וזהו סוד ג"כ בקדוש' של שבח המיחדים שמו תמיד פעמים באהבה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אחד הוא אלהינו שהוא נראה כאומר ב"פ אחד והוא אסור כמאמר הגמ' האומר שמע שמע משתקין אותו אלא ה"פ שמייחד פעמים באהבה כיצד אהב"ה של עצמו שהוא גי' אח"ד ואהב"ה של חבירו שהוא ג"כ אחד ואז הוא אלהינו השם הוי"ה מלא ואין בו פירוד כלל וגם ידוע שבעון איבה ושנאת חנם חרב בית. שני והרמז איב"ה ר"ת "איכה "ישבה בדד "העיר וזהו הסוד בגיטין ד' יהושע בן חנני' הלך ועמד על פתח בית האסורים של אותו התינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו כי ידוע שחטא הוא לשון חסרון כמו וחטאת עמך וע"כ אמר התינוק ז"ו חטאנו לו ז"ו בגי' י"ג שהוא חצי מספר שם הוי"ה חסרנו ממנו שהיתה בינינו איבה ושנאה ולא אהבת חבירו כנ"ל וק"ל וגם האוהב את חבירו מקרב הגאולה שיהיה השם מלא שבגלות אין השם מלא כמו שדרשו חז"ל כי יד על כס יה וגו' והרמז זה כלו' הפך לבן טהור שדרשו רז"ל הפסוק הזה על הגאולה בסנהדרין ר"ל כלו הפך ר"ת "ואהבת "לרעך "כמוך שיהי' השם שלם כנ"ל אז יבא הגאולה וק"ל ואם קיים האדם ואהבת לרעך כמוך אז תפלתו מקובלת כמ"ש בעל שני ל"ה ובלבד שיתפלל בלחש כנ"ל אבל ק"ש יאמר בקול רם בכוונה ומה שאמרו חז"ל כל הקורא ק"ש שחרית וערבית כאלו יגע עצמו בתורה כל היום וכל הלילה ר"ל עם הכוונה השייכים לה. ואכתוב לכם הכוונה בקיצור בראשון יכוין שהעי"ן מן שמע והדלי"ת מן אח"ד הן אותיות גדולות בתורה שמרמזין על הקב"ה הוא העד נשאר מן שמע ש"מ ומן אחד א' ח' הן אותיות אשמח הרי ע"ד אשמ"ח ויכוין במחשבתו להקב"ה שהוא עד עליו אף אם יסרקו בשרו במסרקות של ברזל על יחיד שמו הגדול אעפ"כ יקבל עליו יסורין בשמח"ה שלימה ואם הוא מכוין כוונה זו בשמע ישראל כנ"ל מוחלין כל עונותיו ונחשב לו כאילו נעשה במעשה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה וזהו הסוד בפסוק כי עליך הורגנו כל היום וכי יכול ליהרג בכל יום הלא בפעם אחד הוא מת ומסיי' הפסוק נחשבנו כצאן טבחה שאנחנו חושבים בשעת ק"ש בכל יום והוה כאילו הורגנו לנו כנ"ל וזהו סוד בגמ' כשהוציאו ר"ע להריגה זמן ק"ש היה והיה סורקין את בשרו במסרקת של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים לקדש את שמו הגדול באהבה א"ל תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער וכו' לכאורה דבר זה הוא תמוה שתלמידים יאמרו לר"ע ח"ו שלא יקבל עליו עול מלכות שמים לקדש שמו הגדול ועוד מה זה שאמרו עד כאן אלא הוא הדבר אשר דברנו שהתלמידים אמרו לו עד כאן ר"ל שהקב"ה כביכו"ל עד שאתה מקבל בשמחה "עול "מלכות שמים ר"ת שמע ויצתה נשמתו באחד וק"ל ונ"ל טעם למה יצתה נשמתו באחד דוקא דאיתא בכתבי האר"י שר"ע היה גלגול של ז"מרי ב"ן ס"לא שהוא בגי' ת' רב"י עקיב"ה בגימ' ת' חסר א' וזה כוונת הגמ' ויצתה נשמתו באחד להשלים לד' מאות שיהיה מלא לתקן מעשה ז"מרי ב"ן סילוא וק"ל ולכן מסר"ק בגי' ת' ואם יאמר האומר למה יצאה הגזירה כך מפי הקב"ה להרוג אותנו כל היום כמו שעודם היום בעו"ה רבים וכן שלימים נחשבים כצאן לטבח יובל אומר אני לכם מה שאית' בכתבי האר"י ומביא משל על זה לרועה שבאו עליו ועל צאנו חיות רעות וכשרואה שאינו יכול להציל צאנו אז לוקח שה אחד ומשליכו לפניהם ובתוך הזמן שהחי' אוכלת השה הוא מציל את כל עדרו כך השטן והאומו' הם החיות רעות ומקטריגי' על ישראל והקב"ה נקר' רועה ישראל וכשהקב"ה כביכול רואה שמדת הדין מקטרג על ישראל אם לוקח צדיק א' ונותן למדת הדין ובזה מציל כל ישראל אבל מפני שלאו כל אדם יכול לעמוד בנסיון הזה להיות נהרג על קדושת השם ע"כ יכוין אדם בפסוק שמע ישראל וגם יאמר פ' ראשונה ויאמר אתה הוא וכו' עד מקדש את שמך ברבים ואח"כ יאמר התפילה הנדפס לקמן אתה קדוש וכו' ויוחשב כאלו היה קדוש וקיבל עליו כל העינויים ויאמר אח"כ פ' קרבנות ויאמר יהי רצון כאלו הקרבתי את עצמי לפניך ואח"כ יתחיל ברוך שאמר ויתפלל בכוונה גדולה כאלו עומד לפני מלך גדול ואל יפסיק ח"ו אפילו בדיבור א' עד שיסיים הש"ץ שמנה עשרה ולא כמו שנהגו המוני עם שבשעה שהחזן חוזר תפלת שמ"ע אינם עונים אמן ואומרים בקשות ומעמדות וגם הלומדים מפלפלים וסומכים על הסברא משובשת מה דאמר רב ששת אנן בדידן ואינהו בדידהו ולא דמי כלל להדדי התם מיירי בקריאת התורה וכבר יצא אבל לענות אמן אם ח"ו מכל השומעים את הברכה אפילו א' אינו עונה אמן עונו גדול מנשוא וראיה ממלך ב"ו כדאיתא לעיל במעשה גדול ונורא בחסיד א' כו' ולא עוד אלא שמחטיא את הרבים והמונים מביאין לעצמם ראיה מת"ח שהוא מפלפל בשעת י"ח והמה משתפים במילי דעלמא וגורם בזה רעה לעצמו ולאחריס ויהי' בכלל ירבעם בן נבט שחטא והחטיא ואית' בש"ע שמחוייב כל אדם לגעור בהמספרים בבה"כ וחוט' גדול הוא כמו רוצח ועונו גדול מנשו' כמ"ש לעיל ע"ש ומלבד שאית' בזוהר תרומה דף נ"ט עמוד רל"ג למעלה יע"ש הטיב האי מאן דמשתעי בבי כנישתא ווי ליה בעלמ' הדין ווי ליה בעלמ דאתי דעביד קלנא בשכינתיה וזורקין אותו בכף הקלע שלא האמין שהשכינה כנגדו ועוד שאומר ברוך אתה ה' לשון נוכח כאלו מדבר עם השכינה ובתוך כך מדבר עם חבירו ובזמן המקדש היה חוזר מעורכי המלחמ' אף מי שהיה סח בין ישתבח ליוצר אור והרמז לזה ה' ילחם לכם בשבילכם ואימתי אם אתם תחרישון ר"ל כשאתם תחרישון בביה"כ אז אינם צריכין לחזור מהמלחמה שהשם ילחם לכם וק"ל. ונחזור לענין הראשון שבשעה שאומר הש"ץ י"ח יעשה אזניו כאפרכסת לשמוע מלה במלה ויענה אמן על כל ברכה ולא יענה אמן יתומה ח"ו שבניו יהיו יו יתומים כדאית' בספרי מוסר ואז יהיה שכרו גדול מהמברך כדאיתא גדול העונה אמן יותר מהמברך שהמברך לא יכול לומר רק מה שתקנו חז"ל וברכת ק"ש וש"ע וברכת הפירות אם יש לו אבל אמן יכול לענות אפי' שומע ברכות ממאה או מאלף בני אדם כדאיתא בס' אורי וישעי דע"ד פ"ב וזו הכוונה שאמר גדול העונה יות"ר לכאורה מלת יותר ללא צורך אבל לפ"ז ניחא למה גדול עונה אמן שהוא יותר ויכול לקיים ולענות עד אין סוף ולא כן בברכה שאסור לברך ברכה שאינה צריכה וק"ל וזו ג"כ. פי' גדול המעשה יותר מן העושה שהעושה לא יכול לקיים כי אם לפי יכולתו אבל המעשה יכול לעשות מכמה בני אדם וזהו ג"כ יותר מן העושה וק"ל: