ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר דרך משה · ליום ארבעה ועשרים - עמוד עבודה
ונאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם והגדת לבניכם לאינור העבודה הוא שאנו חייבים להיות עבדי השם ב"ה אשר ברא כל היצורים לעבוד לפניו ולכבד בוראו אשר הוציאו ממצרים מבית עבדים להיות לו לעבדים ועבד חייב לעבוד עבודת רבר עיקר מלאכתו ואם יעשה עבודת עצמו עיקר מלאכתו אין זה מדת עבד כי אם רוע לבבו בחזקת עבודת רבו לפיכך אנו חייבים לעשות עיקר מלאכתנו תורה ועבודה ויראה ומ"ט ועיקר שיכוין לבו בשעת התפלה ויטהר מחשבתו מכל עסקיו שנאמר ולעבדו בכל לבבכם וארז"ל איזה. עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה ויעמוד בשעת התפילה ביראה שנ' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה וארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ואם מתפלל ולא כיון לבו וחושב מחשבת בעניני כסף אזי עובר על לאו לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב ולא יאמר האדם הרהור עבירה דוקא אלא אפילו הרהור מו"מ ושאר הרהורים ג"כ אסורים כי בשעת התפל' צריך האדם להיות דוגמת המלאכים שאין בהם עסקי עוה"ז ומה עבודת כהן הוא פסול במחשבה זרה כך צריך האד' שלא לחשוב שום מחשבה זרה בשעת התפלה שלא יעשה קרבנו פיגול הוא לא ירצה וכל אדם ידע בנפשו המעשה אשר יעשה האד' לחטוא בהנה שבשעת התפלה שעומד להתפלל לפני מלך גדול ונורא ע"ה הקב"ה יבוא לו הרהורי' ומחשבות זרות ובדעתו דברים של הנהגות ביתו ועצות שוני' בדברי' השייכי' לפרנסתו או לתקן דבר מה או למלאות חסרונו ופעמים שיבא לו הרהור של דבר שיבוש של מה בכך בעו"ה ואין זה אלא מעשה שטן ויצה"ר שמתאמץ ומביא לו הרהורי' בטלי' בתחבולותיו שמחשב מראה לו עצה הגונה בעסקיו ובהנהגותיו כדי להסיר דעתו מכוונת התפלה ואח"כ מעט מעט עד שמרגיל את האד' בכך ומסלק מחשבותיו בהרהורי' בטלי' ומבוטלי' שהפה מדבר והלב אינו יודע כלום מה שמדבר עד גער התפלה ובפרט בשעת ק"ש ותפלת י"ח צריך חיזוק גדול לפרוש מהרהורי' בטלי' ויחשוב בדעתו מי אנכי איש חוטא ונבזה ונמאס מטפה סרוחה בשר ודם ולפני מי אני עומד להתפלל ולהתחנן לפני ממ"ה הקב"ה ויעמוד באימה וביראה ברתת ובזיעה ובחלחול ובכובד ראש ולא ידאג על חסרונו שבביתו רק יסכים בדעתו בשעת התפלה או בשעת לימוד כאילו כל מלאכותיו עשוים ומלאים ומכת זה יסיר מאתו מחשבות זרות והרהורי' רק יחשוב בלבו שהוא עומד ממש לפני ממ"ה הקב"ה ופא"פ ידבר בו כי מלא כל הארץ כבודו ופלצות ורעדה יאחזהו בזכרו שמו הגדול והנורא ועכ"פ יבין ויחשוב פירוש המלות של התפלה והתחנוני' והוא מבקש ומתחנן ומהלל להש"י שנא יהיה תפלתו מפוגל ומתועב כשהוא מדבר ולבו בל עמו ועיקר התפלה והתחנוני' יהיה על גלות השכינה כמבואר בזוהר הקדש שמיני כחותם מה החותם כשחותם בו האד' אף שיסיר אח"כ החותם הצורה נשארה דבוקה כך אמרה כ"י להקב"ה אני דבקתי בך אף שאלך בגלות תהיה דבוקה עמי מבואר בספר מעולפת ספירי' בשם הזוהר הקדוש אמר רשב"י הרמותי ידי אל ה' כי מי שמתפלל ומתבונן באלו הדברי' בכל יום אין תפלתו חוזרת ריק' היינו ישים עצמו כעבד ואח"כ יעש' עצמו כאות' שמוסרי' עצמ' על ק"ה ויעשה עצמו כעני הדופק פתחי עשירי' וישים א"ע בכלל החסידי' בשעת שומע תפלה ויתחרט על חטאיו כי באותה שעה ימינו פשוטה לקבל שבים ואח"כ יצא קול אחד ואומר לו עבדי אתה כל זה אם מתפלל בכוונת הלב אבל התפלה שיש בה ערבוב מחשבה זרה אזלת ומשוטטת בעלמא עד שבאת לוד חד ממונה שבידו כל התפלות שנדחו משער בית תפלה והן נקראי' תפלות פסולות וגונז ההוא ממונה התפלות עד שהאד' עצמו מתחרט עליהן על שעברו זמן זמני' שהתפלל בלא כוונת הלב ופוגם בכבוד אדונינו האל הגדול הגבור והנורא ומקבל על עצמו לבלתי לעשות עוד כזה המכשול מכאן ולהבא ולהתפלל בכונה אזי אותו הממונה שנוטל התפלות הפסולות הנ"ל מעלה אותן עם זאת התפלה שהתפלל בכוונ' ומעלה אותן לפני הקב"ה בעצמו ולעשות עטרה עם שאר תפלות ישראל הכשירות הרי זה חסד גדול מהבורא ית' שבתפלה א' נתקן הכל ומי הוא זה אשר לא ישים אל לבו אלה הדברי' לגמול חסד לנפשו ואל יאמר אדם המתפלל על דבר א' כמה פעמי' ולא נענה שאבד סברו ח"ו רק יתפלל ויתפלל עד שנענה וראיה ממשה רע"ה שהתפלל תקט"ו תפלות מנין ואתחנן ואיתא במדרש אלמלא התפלל משה עוד תפלה א' היה נכנס לארץ ישראל לכך אל יתייאש אדם מן התפלה ויחשוב בכל פעם אולי אם יתפלל עוד פעם א' יקבלו תפלותיו וא"כ כל ימיו בתפלה ויראה האדם לפחד תמיד בהעלותו על לבו ימים רבים שעברו תפלות הקבועים בכל יום מבלי כוונה. על זאת צריך לבקש רחמי' מאת הקב"ה ובדמעות להסיר ממנו מכשול זה ולא יהא עוד ערבובי' המבטלי' כוונת התפלה ולהתפלל בדמעות כי התפלה שמתפללי' בדמעה הוא תשוב' וקרובה מאוד להתקבל כידוע ע"פ מאמר חז"ל מרוב חשיבות של תפלות שבדמעות הפתח אשר נכנסי' שם התפלות אשר המה בדמעות אינן פותח אותו פתח שום מלאך או ממונה כי אם הקב"ה בעצמו ובכבודו וכשהתפלה היא עולה למעל' אז יוצא לקראתה אופן א' ושמו ירחמיאל והוא ממונה על שש מאות חיות של מעלה ונוטל הוא אותה התפלה עם הדמעות ומעלה אותן והוא עולה ומתקשרות למעלה למקום גבוה מאוד ובפרט בוידוי שיתוודה במר נפשו ובדמעות על עונותיו ועל חטאיו והקב"ה ברחמיו יעתר לו וימלא משאלותיו לטובה אכי"ר. ומשל לאדם שהיה לו גינה והיה עופות מפסידין לפירות הגינה ובע"ה היה רוצה לעשות איזה תחבולה להבריח העופות הפורחי' לגינה ומפסידי' הגינה ולקח עצים אחת אל אחת מחוברי' יחדיו כדי שתהא קולן נשמע מרחוק כשמנשבת הרוח עליהן ומכח שהעצים מתקשקשים ע"י הרוח יסברו העופות שבני אדם באים עליה' ועומדי' ופורחין הרחק מן הגינה זו עד לבסוף שמרגישין שהוא רוח ושטות והקול הוא בא מכח העצים המחוברים יחדיו שוב אינם משגיחין יותר באותן קולות ופורחין לגינה ומפסידין הגינה כבראשונה כך הוא הדבר שתמיד היצה"ר עומד על האדם ומבקש להמיתו כדכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו כמו העופות הנ"ל לגינה וכשאדם אומר הוידוי אשמנו בגדנו וכו' ומכה על לבו אז היצה"ר יעמוד ברחוק שסבר שיש ממש באותו אדם שאינו רוצה לחטוא ביותר וכשאדם אינו שב מדרכו הרעה אותו הוידוי היא בפומי' ולבו בל עמו אז מבין היצה"ר שהכאה זו אינו אלא למראה עין ואז שוב אינו משגיח לאותן הכאות וישריש בלב אדם ומחטיא אותו יותר עד שמפסידו ומכלה אותו ברגע עד שאול תחתית אבל כשמתפלל בדמעות ובכוונת הלב אז יברוח ממנו וז"ש דוד אלהי בך בטחתי ר"ל בתורתיך שיש בה כ"ב אותיות כמנין בך אל יעלצו אויבי לי זה יצה"ר הובא בפקידא של רשב"י דהאי בי כנישתא דלתתא קיימי לקבל בי' כנישתא דלעילא בשם האר"י זל"ה כשבא אדם לבה"כ יאמר ואני ברוב חסדך אבוא ביתך כו'. משום כשאדם בא אל היכל המלכות שם מצוי הדין דדינא דמלכותא דינא אותיות אדני וצריך לבא בחסד גדול ואסור לדבר אף בדברי מוסרים כדי שלא ימשך לדברים בטלים עוד כתב ספר מ"ס בשם הזוהר הק' בספר שמות ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאים מחתת רזון והקשה מחתת מלך מיבעי ליה והשיב כי בשעה שישראל באים לבה"כ להתפלל אז הוא הדרת מלכו ש"ע אמנם כשאין ישראל באין להתפלל אז הוא מחתת רזון של שרי מעלה שהם ממתינים שלא לומר שירה עד שהקדמו ישראל עוד שם כשהקב"ה בא לבהכ"נ שנקרא מקדש מעט ומצא שם רוב עם אז מלך המשיח מתעטר ומתהדר ומכין עצמו בתיקונים וקשוטים שלו לעלות למעלה ואם לאו מחתת רזון ח"ו ע"ש כי תפלת הרבים יש לה מעלה וז"ש פנה אל תפלת הערער כי תפלת יחיד הקב"ה מפשפש בה לדעת זה היחיד המתפלל מה יש בו ומה מעשיו וזהו פנה לכך צריך האדם לעולם להתפלל עם הרבים לפי שלא בזה את תפלתם ואינו מפשפש וחוקר אחריהם בזוהר פקודי ז"ל אית היכלא חדא ב"ד פתחין ל"ד סיטרא דלעילא עשר ממנין לכל פתחא וחד ממנא עלייהו דא קרא פי ואילין ארבעה ממנין נטלין דינא והיכלא לאלקאה להאי נשמתא: