אור ברסלב
ספר הגן ודרך משה ספר דרך משה › ליום אחד ועשרים

ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר

ספר דרך משה · ליום אחד ועשרים

ליום עשרים

אמר הכותב המלקט לקוטי בתר לקוטי מהזוהר הקדוש ומר"ח ומשאר ספרי יראים ותקנתי וסדרתי הלקוטים הזה על ושלשה עמודי עולם שהעולם עומד על התורה ועל עבודה ועל ג"ח והלקוטים הנ"ל עולין לקנה א' עם אותן השני ספרים הספר הגן והספר דרך משה וכתבתי זאת לי להזהיר למען תהיה לזכרון לפני תמיד ולבני ולזולתי אנשי' כערכי ואמרתי ליקח לי מצוה זאת להיות צידה לדרך למצוא מנוחה באור החיים וצדקתם לעד תעמוד שיהיה שפתותיהם דובבות בקבר ויצאו לקראתי עם מלאכי השלום בשעת מיתתי שימליצו בעדי לשכון באור החיים אכי"ר עמוד התורה:

זאת התעודה בישראל שנשמת אדם כלולה מרמ"ח איברים ושס"ה ] גידים רוחניי' וזהו הנקרא אדם ורמ"ח איברי ושס"ה גידי הגוף הם רק מלבוש לאיברי וגידי הנשמה והם נקראים כשרים והרמ"ח איברי הנשמה המה משורשים ברמ"ח מצות עשה שבתורה כל אבר במצוה א' השייך לה וכן השס"ה גידי הנשמה המה משורשים ודבוקים בשס"ה מצות ל"ת שבתורה וזהו שאמר שהמע"ה סוף דבר הכל נשמע ואת האלקים ירא היינו שלא יעבור על שס"ה ל"ת ואת מצותיו שמור הם הרמ"ח מ"ע שישמור לקיים אותם כי זה כל האדם היינו מי שהוא שלם באלו הרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הוא אדם שלם אבל מי שעבר על איזה מ"ע שבתורה או על ל"ת ולא עשה תשובה הרי זה פוגם בנשמתו ומחוסר אבר זה או גיד זה התלוי במצוה שעבר אף שהיא אינו מרגיש עצמו בחסרונו ומי הוא פתי חסר לב שלא ידאג ויחוש לחסרונו לפגם נפשו היקרה ובפרט מי שהריחו ד' בתורה זהו ודאי שרצינו וחפצו של כל אדם מישראל להיות עובד ד' בתמימות וללכת בדרכיו שלא יכשל ח"ו בדבר עבודה אך השאור שבעיסה הוא שטן הוא היצה"ר ומטרדו בדברי הבל עוה"ז בטרדות הפרנסה או שאר טרדות ומניעות ומשכחו מעבודת הבורא ומיראתו תמיד בשלימות והעבודה היינו התפלה והלמוד או עשיות איזה מצות הוא עושה דרך עראי בלי התלהבות וחיות שלימה ומעורבב במחשבות זרים ובטלים לזאת איש הנלבב הירא וחרד לדבר ה' יתעורר עצמו משינת השכחה:

מכאן יש לאדם להתעורר אל הנשמה שיצאה ממקום קדוש מתחת כסא הכבוד ונתנה בגוף מחופה ויראה מידי יום ביומו להוסיף קדושה לנשמתו ממדרגה למדרגה עד שיגיע למדרג' העליונה ויכניע גוף החומר אל הנשמה כדאית' בזוהר פ' משפטים וכי ימכר איש את בתו לאמה איש דא הקב"ה את בתו דא נשמתא לאמה למהוי אמה משתעבדא בינייכו בהאי עלמא במטו מנייכו בשעתא דימטי זמנה לנפקא מהאי עלמא לא תצא כצאת העבדים דלא תיפוק מתטנפא בחובין תיפק בת חורין ברורה ונקיי' בגין דיחדי בה מרא דעלמא ויהיבי לה אגיר טב בצחצחות בגינתא דעדן כד"א והשביע בצחצחות נפשך אבל אם רעה בעיני אדוני' מלוכלכת בטינופא חובין ולא אתחזאית קמי' קב"ה כדקא יאית ווי להאי גופא דאתאביד מהאי נשמתא נשמתא לעלמין זו היא הערה אל האדם בדרך השכל מאחר שהנשמה היא בתו של הקב"ה ומסרה לאדם בעה"ז על כרחה כמבואר בזוהר אשר על כן כמשפט הבנות יעשה לה שארה כסותה ועונתה לא יגרע שארה שיתקרב אל הנשמה ויחשוב עמה כל לילה מה שתיקן או פגם ביום כדכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם וגו' ויראה לתקן הפגימות מה שפגום בה כסותה שילביש אותה במלבושים נאים מתוקנים מההיא מלבושים נאים אלו מצות מע"ט ולא תלכה בבגדים קרועים ומטלאים מלוכלכים בטינופא דהעבירות דהנשמה יש לה ג"כ רמ"ח אברים ושס"ה גידים כנגד מצות עשה ולא תעשה שהם לבושי' לאברי נשמה ועונתה לא יגרע שיקבע עתים לתורה כל יום שעה או ב' ואף הנהו אנשים סוחרים שאין להם פנאי ללמוד כל עת יפרשו את עצמם מן הישוב יום או יומים ולעסוק בתורה כדאיתא בזוהר פ' אמר על ר' חייא שהיה מהלך בדרך ומצא שני אנשים בבקע' סלא אמר קרבינא לגבייהו ואמינא להו' מאי עוסקייכו באתר דא אמרו זבוני אנן ותרין יומא בשבתא בדילנא מישובא ועסקינא באוריית' בגין דא דלא שבקין בני נשא בכל יומא ויומא אמינא זכאין חולקיכון ותורה היא תבלין ליצה"ר כמ"ש חבריו לאיוב בראתי יצה"ר בראתי תורה הוא תבלין ליצה"ר ומגינה ומצלה לנשמה שלא תצא מגוף בראשי אברים שלא יפגום באברים כו' תורה היא מג' רגלים שהעולם עומד על התור' ועל העבודה ועל ג"ח ובפרט הנשמה המגולגלת מנשמת איזה רשע נמצא שבונה על היסוד רעוע ובתחילה צריך לתקן היסוד ואח"כ לבנות עליו אבל כשאדם חוטא פוגם בראשי אברים הנשמה ומוסיף עלי' פצעים וחבורות גדול עונו מנשא כדאיתא בזוהר פ' פקודי: ]

משל לבן מלך שחלה ברגליו ולא היה יכלו כל הרופאים שבחצר המלך ובמדינתו לרפא אותו ושמע המלך שיש רופא מומח' מעבר לים ושלח את בנו לאותו רופא והוציא הוצאות רבות עד מאוד וגם בנו טלטל א"ע בטלטולי דגברא עד שבא אל אותו רופא ויהי בבואו אל הרופא הלך הרופא ויקח ממנו את כל אשר לו וגם חתך ממנו את ידיו ורגליו אף אותן שהיו בריאים ושלח אותו לבית אביו בפח הנפש בעירום ובחוסר ואותו בן מלך הי' עובר ושב והי' מחזר על הפתחים עד שהגיע לבית אביו ויספר לאביו את כל המאורעות ומה שעשה לו הרופא מיד כעם המלך על אותו רופא ושלח אחריו חייל גדול להביא אותו לארצו והי' דן אותו בענויים קשים ומרים כך הוא הדבר המלך הוא ממ"ה הקב"ה ובן מלך הוא הנשמה והיא היתה חולה באיזה אבר מה שפגם בה הראשון והמלך ממ"ה הקב"ה שלח אותה לעה"ז לתקן הפגימות מה שפגם בה אדה"ר וכשמתגלגל באדם רשע והוא פוגם באברים הבריאים וצריכה לחזור על מקומה במחוסר אברים שהי' שלמים ובריאים בביאתה על העה"ז בודאי הקב"ה כועס טל אותו גוף ומוסר אותו למחבלים ומשחיתים ודנין אותו בכף הקלע כדכתיב ונפש אויביך יקלענה בכף הקלע אבל כשאדם עוסק בתורה ניצל מיצה"ר ולא יחטא ואז יתקן הפגימות מה שפגם הראשון ובפרט בדורנו רוב הנשמות מגולגלים הן ויראה לתקן הנשמה ולהלביש אותה בבגדים נאים ולהוסיף קדושה לנשמה ממדרג' למדרג' והקב"ה איתרעו בה ומשתבח בה בכל יומא בפמלי' דילי' ואמר חמי ברא קדישא דאית לי בהאי עלמא כך וכך עביד וכך עובדייא מתתקינין אנהיר לי' נהורין וקארי עלי' דא היא נשמתא דפלני' בני:

תוכן העניינים

ספר הגן ודרך משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה