פֶּרֶק יב - נֶאֱמָנוּת הָאִשָּׁה · אֲמַתְלָא – תֵּרוּץ
ו. אִם הָאִשָּׁה תִּתֵּן סִבָּה הֶגְיוֹנִית וּסְבִירָה מַדּוּעַ אָמְרָה "נִטְמֵאתִי" - נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר "טְהוֹרָה אֲנִי". כְּגוֹן: רָאִיתִי כֶּתֶם וְהָיָה נִדְמֶה לִי כְּטָמֵא, וְהִתְבָּרֵר שֶׁהוּא טָהוֹר[656]ע"פ הש"ך סעי' ג'., רָאִיתִי דָּם, וְהִתְבָּרֵר שֶׁהַדָּם בָּא מִפֶּצַע6, הָיִיתִי עֲיֵפָה וְלֹא הָיָה לִי כֹּחַ לְתַשְׁמִישׁ[657]שו"ע סי' קפ"ה סעי' ג'., הָיוּ בְּבֵיתֵנוּ אֲנָשִׁים וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי6, כָּעַסְתִּי עָלֶיךָ, וְכַדּוֹמֶה[658]רמ"א שם..
אֲבָל אִם הָאִשָּׁה תֹּאמַר: "סְתָם צָחַקְתִּי עָלֶיךָ" וְ"שִׁטִּיתִי בְּךָ" וְכֹל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה - אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.
וְתִזָּהֵר הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לוֹמַר לְבַעֲלָהּ שֶׁהִיא אֲסוּרָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, וְדָבָר זֶה חָמוּר הֵן עַל-פִּי הַפְּשָׁט וְהֵן עַל-פִּי הַסּוֹד. וּבְמַסֶּכֶת כַּלָּה מוּבָא: "בָּנִים בַּעֲלֵי-מוּם מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי שֶׁאוֹמֶרֶת לוֹ בִּשְׁעַת טָהֳרָתָהּ 'טְמֵאָה אֲנִי'".