אור ברסלב

ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

פרק י

פרק ט

פֶּרֶק י

יְבָאֵר סֵדֶר הָעִיּוּן בַּסֻּגְיוֹת וּבַחִבּוּרִים

הִנֵּה עַד הֵנָּה בֵּאַרְנוּ חֶלְקֵי הַסֻּגְיוֹת וְהַמְכֻוָּן בָּם. עַתָּה נְבָאֵר סֵדֶר הָעִיּוּן בָּהֶן לְהַשִּׂיג כָּל דָּבָר לְפִי מַה שֶּׁהוּא.
כְּבָר הִקְדַּמְתִּי לְךָ, שֶׁדַּרְכֵי הַהַגָּדָה וְאָפְנֵי הַדִּבּוּר הֵם רַבִּים; וְאוּלָם, זֶה נוֹלָד מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת:
הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁטֶּבַע הָאֲנָשִׁים נוֹתֵן, זֶה שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד דֶּרֶךְ פְּרָטִי וּמְיֻחָד לְהַגִּיד מַחְשְׁבוֹתָיו, וּלְבַטֵּא מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ בְּכָל שְׁאָר הָעִנְיָנִים, הַטְּבָעִים שֶׁמִּתְחַלְפִים בִּבְנֵי הָאָדָם כְּפִי מִזְגֵיהֶם וּתְכוּנָתָם וּנְטִיַּת שִׂכְלָם.
הַשֵּׁנִית, מַה שֶּׁמְלֶאכֶת הַמְּלִיצָה מְלַמֶּדֶת לְהַנְעִים הַהַגָּדָה וּלְיַפּוֹתָהּ, אוֹ לְהָקֵל הַהֲבָנָה לַשּׁוֹמְעִים וּלְהַכְנִיס הַדְּבָרִים בְּלִבָּם.
הַשְּׁלִישִׁית, מַה שֶּׁמִנְהַג הַדּוֹרוֹת אוֹ הָאֲרָצוֹת גּוֹרֵם; כִּי יֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ אֶחָד וְיֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְעַל הָרֹב מִתְלַמְּדִים בְּנֵי הָאָדָם לְדַבֵּר כְּפִי מִנְהַג מְקוֹמָם בִּזְמַנָּם.
זֶה מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל קוֹרֵא בְחִבּוּר מִן הַחִבּוּרִים, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהָבִין לְשׁוֹן הַמְחַבֵּר הַהוּא וְדֶרֶךְ הַגָּדָתוֹ – כִּי מַה שֶּׁלְּפִי אַחַד הַלְּשׁוֹנוֹת אוֹ דַרְכֵי הַדִּבּוּר יִרְמוֹז לָנוּ עִנְיָן אֶחָד וְנָבִין מִמֶּנּוּ הֲבָנָה אַחַת, אֶפְשָׁר, שֶׁלְפִי לָשׁוֹן אַחֵר וְדֶרֶךְ אַחֵר יִרְמֹז לָנוּ עִנְיָן מְתִחַלֵּף מִזֶּה מְאֹד, וְנָבִין מִמֶּנּוּ הֲבָנָה רְחוֹקָה מִן הָאַחֶרֶת.
וְהִנֵּה בְּבוֹאֲךָ לְעַיֵּן בְּאַחַת מִן הַסֻּגְיוֹת, תַּתְחִל בָּהּ מְעַט מְעַט, וְכָל דִּבּוּר תִּקְרָא מִמֶּנָּה, תִּתְבּוֹנֵן בּוֹ תְחִלָּה עַד שֶׁתַּבְחִין חֲלָקָיו הֵיטֵב, דְּהַיְנוּ: הַנּוֹשֵׂא וְהַנָּשׂוּא וְהַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּאָמֵר הָעִנְיָן הַהוּא, דְּהַיְנוּ, הַנָּשׂוּא בְאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא. וְאוּלָם יִהְיֶה הַדִּבּוּר בְּאֵיזֶה צוּרָה שֶׁיִּהְיֶה, צָרִיךְ שֶׁתְּצַיְּרֵהוּ בְמַחְשַׁבְתְּךָ בְּצוּרַת הַמַּאֲמָרִים הַיְשָׁרָה. פֵּרוּשׁ: כִּי אִם תִּמְצָא הַמַאֲמָר, בְּדֶרֶךְ תְּמִיהָה, אוֹ בִדֶרֶךּ קֻשְׁיָא, בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה – הִנֵּה תוֹצִיא תַּמְצִית כַּוָּנָתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתָּךָ, וְהַיְנוּ, הָעִנְיָן שֶׁרָצָה לוֹמַר בַּעַל הַמַּאֲמָר הַהוּא, וְהַנּוֹשֵׂא שֶׁבּוֹ רָצָה לוֹמַר הָעִנְיָן הַהוּא, וְאָז תְּצַיְּרֵהוּ בְשִׂכְלְךָ עַל הַצּוּרָה הַיְשָׁרָה שֶׁהִיא, הַנּוֹשֵׂא פְלוֹנִי יֵשׁ בּוֹ עִנְיָן פְּלוֹנִי. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁמָּצָאתָ הַדִּבּוּר: “אֲבִי הַבֵּן מַאי אִכָּא לְמֵימַר?” – הִנֵּה זֶה הַדִּבּוּר בְּדֶרֶךְ קֻשְׁיָא, וּכְשֶׁתּוֹצִיא תַמְצִית כַּוָּנָתוֹ, תִּמְצָא שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לוֹמַר, שֶׁאֲבִי הַבֵּן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לִמֹּל אֶת הַבֵּן, וְזוֹ הִיא הַצּוּרָה הַיְשָׁרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר הַזֶּה וְכֵן תְּצַיְּרֵהוּ בְמַחֲשַׁבְתְּךָ. וְאָמְנָם, אַחֲרֵי הַכִּירְךָ הַמַּאֲמָר בַּחֲלָקָיו, אָז צָרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן לְהַכִּיר מַהוּ הַתַּכְלִית בַּאֲמִירַת אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר – אִם הוּא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ, לְהוֹדִיעַ הֱיוֹת הָעִנְיָן הַהוּא בַּנּוֹשֵׂא הַהוּא אוֹ לִשְׁאֹל אִם יֵשׁ עִנְיָן אֶחָד בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, אוֹ אִם הוּא מִתְחַבֵּר וּמִתְיַחֵס אֶל מַאֲמָר אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר; וְיִהְיֶה, אוֹ לְפָרְשׁוֹ, אוֹ לְהוֹכִיחַ עָלָיו, אוֹ לְהַקְשׁוֹת עָלָיו, אוֹ לְתָרֵץ קֻשְׁיָא שֶׁהֻקְשֵׁית עָלָיו, אוֹ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה. כְּשֶׁתִּמְצָא וְתַכִּיר תַּכְלִית כַּוָּנָתוֹ, אָז צָרִיךְ שֶתִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ הוּא מַסְכִּים עִם הַתַּכְלִית בֶּאֱמֶת, פֵּרוּשׁ, אֵיךְ מִכֹּחַ הַמַּאֲמָר הַזֶּה יְפֹרַשׁ הָרִאשׁוֹן, אוֹ נוֹכִיחַ עָלָיו, אוֹ יִתְבָּאֵר הֱיוֹת בּוֹ קשִׁי, אוֹ יוּסַר הַקּשִׁי מִמֶּנּוּ, אוֹ תִהְיֶה תְשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה. וְאָמְנָם מִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן הוּא, כִּי הִנֵּה כָל מַאֲמָר וְכָל הַקְדָּמָה, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה מְאֻמֶּתֶת, וּכְמוֹ שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה. אַךְ הַאֲמָתַת מַאֲמָר אֶחָד, לִפְעָמִים, יִהְיֶה מִכֹּחַ מוֹפְתִים רַבִּים נִמְשָׁכִים זֶה אַחַר זֶה. כִּי הִנֵּה תִמְצָא הַקְדָּמָה אַחַת מְאַמֶּתֶת מַאֲמָר אֶחָד וְהַהַקְדָּמָה הַהִיא תְאֻמַּת מִכֹּחַ הַקְדָּמָה אַחֶרֶת וְהָאַחֶרֶת מֵאַחֶרֶת, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַדָּבָר אֶל הַמְאֻמָּתִים מִצַּד עַצְמָם אוֹ אֶל הַהַסְכָּמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְאָז נָשׁוּב לְמַפְרֵעַ עַל כָּל הַהַקְדָּמוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ עַד הָרִאשׁוֹנָה, כִּי נֹאמַר: אִם הַשְּׁלִישִׁית אֱמֶת – מֻכְרָח שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִהְיֶה אֱמֶת, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּן תְּלוּיוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְזֶה בֵּיןְּ בְּהַנָּחוֹת וּבֵין בְּקֻשְׁיוֹת. וְהִנֵּה נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ הַמַּאֲמָרִים, וּרְאָיוֹת הַמַּאֲמָרִים, וּרְאָיוֹת הָרְאָיוֹת, וּרְאָיוֹת רְאָיוֹת הָרְאָיוֹת, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יוּכַל הַדָּבָר לִמָּשֵׁךְ וְלָלֶכֶת בְּהֶמְשֵׁךְ גָּדוֹל וּכְבָר יֵאָמְרוּ אֵלֶּה הַדְּבָרִים בְּדֶרֶךְ קָצָר, כְּפִי לְשׁוֹן הַתַּלְמוּד. וְאַתָּה צָרִיךְ שֶׁתְּצַיֵּר וְתִתְבּוֹנֵן בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֶת הַכֹּל בַּצּוּרָה הַיְשָׁרָה, דְּהַיְנוּ, צָרִיךְ שֶׁתַּכִּיר וְתַבְחִין מַה שֶּׁהוּא הַמַּאֲמָר הַנִּרְצֶה וּמַה שֶׁהוּא הָרְאָיָה שֶׁעָלָיו, וּמָה רְאָיוֹת הַרְאָיָה – וְכֵן עַד הַסּוֹף.
עוֹד יֵשׁ בֵּאוּר הַמַּאֲמָרִים, דְּהַיְנוּ, שֶׁדָּבָר אֶחָד יֵאָמֵר בִּקְצָרָה אוֹ בִּרְמִיזָה, וְאַחַר כָּךְ יְבֹאַר בְּיוֹתֵר הַרְחָבָה. וְהִנֵּה אֵין הַבֵּאוּר אֶלָּא הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן בְּעַצְמוֹ, אָמְנָם הוּא בְדֶרֶךְ יוֹתֵר רָחָב מִן הָרִאשׁוֹן. וְגַם זֶה צָרִיךְ שֶׁתַּבְחִין מַהוּ מַאֲמָר וּמַהוּ בֵאוּר. מַאֲמָר, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁמָּצָאתָ שֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת ה'): “הֵיכָא אַשְׁכַּחְנָא כְּהַאי גַּוְנָא דְּחַיָּב? אֲמַר רַב סָפְרָא, אֲמַר רַבִּי אַּמִּי, אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִדֵּי דַהֲוָה – אַמַּעֲבִיר חֵפֶץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; הָתָם לָאו אַף עַל גַּב דְּכַמָּה דְנָקֵט לֵהּ וְאָזֵל – פָּטוּר, כִּי מַנַּח לֵהּ – חַיָּב. הָכִי נַמִּי לֹא שְׁנָא”. וְהִקְשׁוּ עוֹד: “מִי דָמֵי? – הָתָם כָּל הֵיכָא דְמַנַּח לֵהּ – מְקוֹם חִיּוּב, הָכָא – אִי מַנַּח לֵהּ בִּסְטָיו מְקוֹם פִּטּוּר הוּא”. הִנֵּה בַתְּחִלָּה הָיָה הַמַּאֲמָר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו, חַיָּב. וְהִקְשָׁה הַשַּׁ"ס עַל זֶה בְּאָמְרוֹ: “הֵיכִי אַשְׁכַּחְנָא כְּהַאי גַּוְנָא דְּחַיָּב?” כָּוָּנָתוֹ, זֶה שֶׁמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶרֶךְ סְטָיו, הַדַּעַת נוֹתֵן שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב, וְזֶה, לְפִי שֶׁמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת שֶׁהוּא חַיָּב – הוּא כְשֶׁמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ אִפְכָא, וְאֵין בֵּין הָעֲקִירָה וְהַהַנָּחָה עִנְיָן פִּטּוּר, אַךְ כְּשֶיֵּשׁ בֵּין הָעֲקִירָה וַהַנָּחָה אֶמְצָעִיוּת שֶׁל פִּטּוּר, אֵין לָנוּ שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב. וְהִנֵּה נִכְלָל בָּזֶה מַאֲמָר, וּרְאָיָה עָלָיו, וּרְאָיָה עַל הָרְאָיָה, לְפִי שֶׁכַּוָּנַת "הֵיכִי אַשְׁכַּחְנָא וכו' " הוּא שֶׁלֹּא מָצָאנוּ מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כְּגוֹן זֶה שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב, וּמוּבָן מִזֶּה, שֶׁאִם כֵּן, אֵין פֵּרוּשׁ מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כְּמוֹ זֶה, אֶלָּא הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּלִי אֶמְצָעִיּוּת פִּטּוּר כְּלָל, וּמִזֶּה נוֹצִיא שֶׁהַמּוֹצִיא הַזֶּה רָאוּי שֶׁלֹא יִהְיֵה חַיָּב. וְאוּלָם אַתָּה תְצַיֵּר כָּל זֶה בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ בַּצּוּרָה הַפְּשׁוּטָה הַיְשָׁרָה, וְהַיְנוּ, שֶׂהַמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ, וּרְאָיָה לָזֶה, אִם אֵין אָנוּ מוֹצְאִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק עִנְיַן פִּטּוּר בָּאֶמְצָע יִהְיֶה חַיָּב – אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ. בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ מוֹצְאִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַמּוֹצִיא וְכוּ' אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ – לְפִי שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ בִכְלַל הַהֲבָנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אֶחָד מֵהַדִּינִים, אֵין לָנוּ לְהַכְנִיסוֹ בַכְּלָל הַהוּא אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָנוּ רְאָיָה בְרוּרָה עַל זֶה – מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר בְּאֶמְצַע אֵינוֹ בִכְלָל הַהֲבָנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, אִם כֵּן אֵין לָנוּ לְהֵכְנִיסוֹ בַכְּלָל הַהוּא אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָנוּ רְאָיָה בְרוּרָה, וְהַיְנוּ אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ הַהַקְדָמָה שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ בִכְלָל הַהֲבָנָה הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן הַשֵּׁנִי שֶׁמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק עִנְיַן פִּטּוּר בְּאֶמְצַע אֵינוֹ בִכְלָל הַהֲבָנָה הָרִאשׁוֹנָה וְכוּ' אֵינָן צְרִיכוֹת רְאָיָה אַחֶרֶת, כִּי הֵן מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת. נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁהַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר בְּאֶמְצַע אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ, הַמּוֹצִיא לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו הוּא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר בְּאֶמְצַע אִם כֵּן אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ. וְהִנֵּה כָל זֶה תּוּכַל לִכְלֹל בְּקֶשֶׁר אֶחָד שֶׁתִּמָּצֶאנָה בוֹ כָּל הַהַקְדָּמוֹת מִתְקַשְּׁרוֹת זוֹ בְזוֹ לְפָנֶיךָ עַד צֵאת הַתּוֹלָדָה הַמְבֻקֶּשֶׁת וְתֹאמַר: מוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו הוּא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר (בְּאֶמְצַע מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר) בְּאֶמְצַע אֵינוֹ בִכְלָל הַהֲבָנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְגַם אֵין לָנוּ רְאָיָה שֶׁיִּכָּלֵל בּוֹ מַה שֶׁאֵינוֹ בַהֲבָנָה רִאשׁוֹנָה שֶל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְאֵין רְאָיָה שֶׁיִּכָּלֵל בּוֹ אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ מִשְּׁמוֹ, אִם כֵּן מוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו אֵין לָנוּ לְחַיְּבוֹ מִשׁוּם מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.
אַחַר כָּך הֵשִׁיבוּ עַל זֶה: “מִדֵּי דַהֲוָה אַמַּעֲבִיר חֵפֶץ” וְכוּ' כַּוָּנַת זֶה, שֶׁרָאוּי שֶׁהַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר יִהְיֶה חַיָּב – הֵפֶךְ מַה שֶׁחָשַׁבְנוּ רָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב. רְאָיָה עַל זֶה: “הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים” וּבֵאוּר זֶה, שֶׁהַמַּעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הִנֵּה בֵין הָעֲקִירָה וְהַהַנָּחָה יֵשׁ עִנְיַן פִּטּוּר – שֶׁהוּא כָּל זְמַן שֶׁמּוֹלִיכוֹ, וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁמַּנִּיחַ מִתְחַיֵּב אִם כָּךְ גַּם כֵּן נוּכַל לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ הַהַעֲבָרָה דֶרֶךְ סְטָיו בְּאֶמְצָע. וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַאֲמָר וּרְאָיָה וּבֵאוּר הַמַּאֲמָר הוּא, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּהֶפְסֵק פִּטּוּר שֶׁהוּא חַיָּב רְאָיָה עַל זֶה, מִכֹּחַ דִּמְיוֹן: הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הוּא דוֹמֶה לְמַעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – מַעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵק פִּטּוּר בֵּין עֲקִירָה לַהַנָּחָה. אִם כֵּן גַּם הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בֵּאוּר הַהַקְדָּמָה שֶׁהַמַּעֲבִיר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵק פִּטּוּר וְכוּ' שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ פָטוּר.
הִנְּךָ רוֹאֶה כַּמָּה לְשׁוֹנָם שֶׁל חֲכָמִים קָצָר, וְכַמָּה מִן הַהִתְבּוֹנְנוּת נִכְלָל בָּהֶם; וְאוּלָם, כָּל זֶה צָרִיךְ שֶׁיִּצְטַיֵּר בְּשִׂכְלְךָ מִכֹּחַ הַמִּלּוֹת הָהֵם, כִּי אִם קְצָת מִזֶּה יֵעָדֵר מִצִּיּוּרְךָ, הָיָה לֹא צִיַּרְתָּ מַה שֶׁכִּוְּנוּ הֵם לוֹמַר.
וּמַה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן עוֹד, הוּא לְהַכִּיר הַשֵׁמוֹת הַנִּרְדָּפִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ אֵצֶל הַמְדַקְדְּקִים, וְכֵן הַמַּאֲמָרִים הַנִּרְדָּפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּלּוֹתֵיהֶם שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנָם אֶחָד. כִּי הִנֵּה יִקְרֶה לִפְעָמִים שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַאֲמָרִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה אוֹ מוֹכִיחִים זֶה עַל זֶה, וְלֹא יַרְגִּישׁ בָּהֶם הַשֵּׂכֶל בִּתְחִילַּת הִתְבּוֹנְנוּתוֹ, מִפְּנֵי הֱיוֹת נוֹשְׂאֵיהֶם אוֹ עִנְיְנֵיהֶם מֻזְכָּרִים בְּמִצְוֹת שׁוֹנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֶחָד בֶּאֱמֶת; אוֹ סִדְרֵי מִלּוֹתֵיהֶם מִתְחַלְּפִים. אָמְנָם, כְּשֶיִּסְתַּכֵּל בָּהֶם הֵיטֵב, וְיַשִּׂיג סוֹף כָּוָּנָתָם יִמְצָא הֱיוֹתָם בֶּאֱמֶת מִתְיַחֲסִים זֶה לָזֶה. דֶּרֶךְ מָשָל, אִם יֹאמַר אֶחָד: “קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן” וְיֹאמַר אַחֵר: “הַקָּרְבָּנוֹת יֵשׁ לָהֶם פִּדְיוֹן” – הִנֵּה שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים הֶפְכִּיִּים וַדַּאי. וְכֵן כְּשֶׁיֹּאמַר אֶחָד: “מַשְקִין בֵּי מַדְבְּחַיָּא – דָּכֵן” וְיֹאמַר אֶחָר: “הַשֶּׁמֶן וְהַדָּם וְהַיַּיִן וְהַמַּיִם טְהוֹרִים” – הִנֵּה שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים שָׁוִים, כִּי אֶחָד הִזְכִּיר הַסּוּג וְאֶחָד הִזְכִּיר הַמִּינִים. – וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
וְהִנֵּה צָרִיךְ שֶׁתְּדַקְדֵּק בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר לִרְאוֹת אֵיזֶה חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַסֻּגְיוֹת הוּא – וּכְמוֹ שֶׁהִצַּעְתִּי לְפָנֶיךָ לְמַעְלָה. וְנִמְצָא שֶׁלִּפְעָמִים נִרְכָּבִים שְׁנַיִם מִן הַחֲלָקִים כְּאֶחָד. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁיוּבָא לִרְאָיָה עַל מַאֲמָר שֶׁנֶּאֱמַר הַגָּדַת אֶחָד מִן הַחֲכָמִים שֶׁמַּגִּיד מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע אוֹ מַאֲמָר אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר, הִנֵּה תַבְחִין שָׁם שְׁנֵי חֲלָקִים נִרְכָּבִים כְּאֶחָד, וְהַיְנוּ הוֹכָחָה וְהַגָּדָה – כִּי נוֹכִיחַ הַמַּאֲמָר בְּכֹחַ הַהַגָּדָה שֶׁהֻגְּדָה. וְצָרִיךְ[ שֶׁתָּבִין תְּחִלָּה הַהַגָּדָה בִּפְנֵי עַצְמָּה וְאַחַר כָּךְ תָּבִין הַהוֹכָחָה. פֵּרוּשׁ אֵיךְ הַהַגָּדָה הַהִיא תִהְיֶה הוֹכָחָה לַמַּאֲמָר שֶׁנִּרְצֶה לְהוֹכִיחַ. וּכְבָר אֶפְשָׁר שְׁתִּסָּתֵר הַהוֹכָחָה וְיֻקְשֶׁה עָלֶיהָ. וְלֹא מִפְּנֵי זֶה יֻקְשֶׁה עַל הַהַגָּדָה אֶלָּא שֶנִּרְאֶה הֶיוֹת הַהַגָּדָה זֹאת בִּלְתִּי מוֹכַחַת הַמַּאֲמָר, שֶׁחָשַׁבְנוּ לְהוֹכִיחַ מִמֶּנָּה, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּסָּתֵר הַהַגָּדָה עַצְמָהּ וְיֻקְשֶׁה עָלֶיהָ, אֲפִילוּ שֶׁנּוֹדֶה עַל הַמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן, וְאֶפְשָׁר שֶׁנּוֹדֶה אֲפִילּוּ הַהוֹכָחָה וְאַף עַל פִּי כֵן נַקְשֶה עַל הַהַגָּדָה עַל מִלּוֹתֶיהָ אוֹ עַל אֵיזֶה עִנְיָן מִמֶּנָּה. וְכֵן כְּשֶׁיִרְצֶה אֶחָד מִן הַחֲכָמִים לְפָרֵשׁ טַעֲנָה אַחַת שֶׁהִרְגִּישׁ חָכָם אֶחָד בְּאֶחָד מִמַּאֲמָרָיו, הִנֵּה יַזְכִּיר הַקֻּשְׁיָה הַהִיא שֶׁהֻקְשֵׁית לְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל הֶחָכָם בַּעַל הַמַּאֲמָר, וְתִקָּרֵא זֹאת קֻשְׁיָא מֻגֶּדֶת – כִּי אֵינָהּ קֻשְׁיָה יַקְשֶׁה אוֹתוֹ הֶחָכָם עַל מַאֲמַר חֲבֵרוֹ, אֶלָּא זֶה הֶחָכָם מַגִּיד מַה שֶׁהֻקְשָׁה לַחֲבֵרוֹ. וּכְבָר יִקְרֶה שֶׁאוֹתוֹ חָכָם עַצְמוֹ שֶׁהִגִּיד הַקֻּשְׁיָה לֹא יַסְכִּים בָּהּ. וְאֶפְשָׁר שֶׁמַּקְשָׁן אַחֵר קְשֶׁה עַל הַמַּגִּיד עַל הַגָּדָתוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ הֱיוֹת בִּלְתִּי אֶפְשָׁר שֶׁבַּעַל הַמַּאֲמָר יְכַוֵּן לְמַה שֶּׁחָשַׁב הוּא וְלֹא מִפְּנֵי זֶה יִסְתֹּר קֻשְׁיָתוֹ אֶלָּא יִסְתֹּר הַגָּדָתוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּקְשֶׁה מַקְשֶׁה עַל הַקֻּשְׁיָה עַצְמָה שֶׁהִגִּיד הַמַּגִּיד וְיִסְתֹּר אוֹתָהּ. וְכֵן אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְשֶׁה עַל הַהַגָּדָה אוֹ עַל הַקֻּשְׁיָה וְלֹא מִפְּנֵי זֶה יַכְנִיס עַצְמוֹ בַּמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן לֹא לְאַמְתוֹ וְלָא לְכַזְּבוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן מְאֹד לְהַבְדִּיל בֵּין מַה שֶּׁיֹּאמַר אוֹמֵר מִדַּעַת עַצְמוֹ וּבֵין מַה שֶּׁיַּגִּיד מַגִּיד מִזּוּלָתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמְרוּ בַּשַׁ“ס: “מַאי אִם נַפְשָׁךְ לוֹמַר?” הֵשִׁיב: " תּוּ קָא קַשְׁיָא לֵיהּ לַתַּנָּא” וְכוּ' הִנֵּה זוֹ קֻשְׁיָה מֻגֶּדֶת שֶׁהִגִּיד הַמַּגִּיד שֶׁהַתַּנָּא הִרְגִּישׁ קֻשְׁיָה זוֹ עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, וְהִקְשׁוּ: “אָמְרִי, דָּנִין” וְכוּ' הִנֵּה הוּא קֻשְׁיָה עַל הַגָּדַת הַמַּגִּיד – מַרְאֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶתִּהְיֶה זֹאת כַּוָּנַת הַתַּנָּא שֶׁבֵּאֵר הוּא בְּהַגָּדָתוֹ. וּבְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָרִיךְ שֶׁתִּשְׁמֹר מְאֹד כְּדֵי שֶׁתִּנָּקֶה מִן הַטָּעֻיּוֹת וְהָעִרְבּוּבִים.
וְהִנֵּה אַחַר שֶׁהִשַּׂגְתָּ כַּוָּנַת הַסֻּגְיָא אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ עַל פִּי כָל הַכְּלָלִים הָאֵלֶּה, אָז תָּשׁוּב לְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל חֵלֶק מֵחֲלָקֶיהָ, וְאִם יֵרָאֶה לְךָ שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים בִּגְבוּלָם הָרָאוּי עַל פִּי הַמִּשְׁפָּטִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה – הִנֵּה טוֹב מְאֹד; וְאִם יֵרָאֶה לְךָ בְּחֵלֶק מֵחֲלָקִים שֶׁלֹּא יִשְׁמֹר הַגְּבוּל הָרָאוּי לוֹ – אָז תִּטְרַח וְתַעֲמֹל עַד שֶׁתִּמְצָא לוֹ הַיִּשּׁוּב הֶהָגוּן וְהָרָאוּי שֶׁיַּסְכִּים עִם הַלָּשׁוֹן שֶׁלְּפָנֶיךָ וְיַסְכִּים עִם הַמְאֻמָּת אוֹ הַמְפֻרְסָם.

תוכן העניינים

ספר דרך תבונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה