ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
פרק ט
פֶּרֶק ט
יְבֵאר חֶלְקֵי הַסֻּגְיוֹת וּמִשְׁפְּטֵיהֶם
הִנֵּה חֶלְקֵי הַסּוּגִיּוֹת בִּכְלָל כְּבָר זְכַרְנוּם, וְהֵם: מֵימְרָא, שְׁאֵלָה, תְּשׁוּבָה, סְתִירָה, רְאָיָה, קֻשְׁיָא וְתֵרוּץ.
עַתָּה נַזְכִּיר פִּרְטֵיהֶם וּנְבָאֵר מִשְׁפְּטֵיהֶם.
הַמֵּימְרָא – מִתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: הָאֶחָד – שְׁמוּעָה, הַשֵּׁנִי – פֵּרוּשׁ, הַשְּׁלִישִׁי – דִּיּוּק, הָרְבִיעִי – הַגָּדָה. הַשְּׁאֵלָה – תֵּחָלֵק לִשְנַיִם: הָאֶחָד – שְׁאֵלָה, הַשֵּׁנִי – אִבַּעְיָא. הַתְּשׁוּבָה – גַּם כֵּן לִשְׁנַיִם: הָאֶחָד – תְּשׁוּבַת הַשְּאֵלָה, הַשֵּנִי – תְּשׁוּבַת הָאִבַּעְיָא, וְנִקְרֵאת פְּשִיטִית.
הָרְאָיָה – תֵּחָלֵק לִשְׁנַיִם: הָאֶחָד – הוֹכָחָה וְהַשֵּׁנִי – סַיַּעְתָּא. הַסְּתִירָה – תֵּחָלֵק לִשְׁנַיִם: הָאֶחָד – סְתִירָה וְהַשֵּׁנִי – דְּחִיָה. הַקֻּשְׁיָא – תֵּחָלֵק לִשְׁלשָׁה: הָאֶחָד – פִּרְכָא, הַשֵּׁנִי – רֻמְיָא, הַשְּׁלִישִׁי – תְּיוּבְתָּא.
הַתֵּרוּץ – יֵחָלֵק לִשְׁנַיִם: הָאֶחָד – יְשִׁיבָה, הַשֵּׁנִי – שִׁנוּי. הַשְּׁמוּעָה הִיא – שֶׁיֹּאמַר אוֹמֵר מַאֲמָר אֶחָד, יוֹדִיעַ בּוֹ אֶחָד מִן הָעִנְיָנִים, דָּבָר מִן הַהֲלָכוֹת, אוֹ מִן הַמּוּסָרִים, אוֹ בְאֵיזֶה מִין מֻשְׂכָּל שֶׁיִּהְיֶה. דֶּרֶךְ מָשָׁל (בְּרָכוֹת): “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם – דְּבַר תּוֹרָה”, וּמִשְׁפָּטֶיהָ מִשְׁפְּטֵי הַמַּאֲמָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי.
הַפֵּרוּשׁ הוּא – שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶחָד מִן הַכְּתוּבִים אוֹ מִן הַמַּאֲמָרִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי (בְּרָכוֹת כ"ב): “מַה טִּיבָן שֶׁל טוֹבְלֵי שַׁחֲרִית” – פֵּרֵשׁ אַחַר כָּךְ: “הָכִי קָאָמַר, מַה טִּיבָן בְּאַרְבָּעִים סְאָה, אֶפְשָׁר בְּתִשְׁעָה קַבִּין” וְכוּ‘. וְאָמְנָם מִשְפַּט הַפֵּרוּשׁ הוּא, שֶׁמִּלְּבַד הַסְכִּימוֹ עִם הָאֱמֶת בְּעֶצֶם עִנְיָנוֹ, צָרִיךְ שֶׁיַּסְכִּים עִם הַמַאֲמָר הַמְפֹרָשׁ כְּפִי מִלּוֹתָיו וְסֵדֶר הַגָּדָתוֹ; וְאוּלָם אִם יַסְכִּים לְגַמְרֵי עִם הַמַּאֲמָר – יִקָּרֵא פֵּרוּשׁ מְרֻוָּח, וְאִם יַסְכִּים בְּעִקַּר הַמַּאֲמָר וְלֹא יֵאוֹת הֵיטֵב עִם כָּל הַמִּלּוֹת אוֹ עִם כָּל הַסֵּדֶר, עַד שֶׁנִּצְטָרֵךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא דִבֵּר בַּעַל הַמַּאֲמָר בְּדִקְדוּק – יִקָּרֵא פֵּרוּשׁ דָּחוּק. וְאִם לֹא יַסְכִּים כְּלָל עִם הַמַּאֲמָר – נִדְחֵהוּ לְגַמְרֵי, וְהִנֵּה בִכְלָל זֶה יִכָּלֵל דֶּרֶךְ בֵּאוּר הַנִּקְרָא אוֹקִמְתָּא, וְהוּא בֵאוּר תְּנָאִי בַמַּאֲמָר, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא נְבָאֵר כְּלָל הַהַגָּדָה וּמִלּוֹתֶיהָ אֶלָּא נַנִּיחֵם כְּמַשְׁמָעָן הַפָּשׁוּט, אֲבָל נִגְמֹּל הַמַּאֲמָר בְּאַחַד הַתְּנָאִים, וְהוּא כְשֶׁנֶּאֱמַר: “הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן” אוֹ: "הָא מַנִּי? – רַ’ פְּלוֹנִי הִיא". דֶּרֶךְ מָשָׁל (בְּרָכוֹת ב'): “הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן”, וְכֵן (שָׁם כ"ד): "לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן לִבּוֹ, וְכוּ'.
הַדִּיּוּק הוּא – שֶׁיְּדֻיַּק מִמַּאֲמָר אֶחָד אוֹ כָתוּב אֶחָד מַה שֶּׁלֹּא פֹרַשׁ בּוֹ, וּכְמַה שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה. דֶּרֶךְ מָשָׁל, עַל מִשְׁנַת “בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ” – “אָמַר רָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, הִרְהוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי” – וּמִשְׁפָּטָיו נִתְבָּאֲרוּ בְפֶרֶק חֲמִשִּׁי.
הַהַגָּדָה – שֶׁיַּגִּיד אֶחָד מַעֲשֵׂה אוֹ מַאֲמַר זוּלָתוֹ, פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁיַּגִּיד אֶחָד מַה שֶּׁהִרְגִּישׁ אַחֵר, לְפִי דַעְתּוֹ, מִן הַקֻּשְׁיוֹת אוֹ מִן הַתֵּרוּצִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל. כְּשֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת י"ט): “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי” וְכוּ‘, וּכְשֶׁאָמְרוּ (בָּבָא קַמָּא פ"ג): תוּ קַשְׁיָא לֵיהּ מַאי חָזֵית" וְכוּ’, הִנֵּה שָׁם מַגִּיד הַשַּׁ"ס מַה שֶּׁהִרְגִּישׁ הַתַּנָּא. לְפִי דַעְתּוֹ, בְּדִבְרֵי עַצְמוֹ.
הַשְּׁאֵלָה – כְּשֶׁיִשְׁאַל שׁוֹאֵל עַל עִנְיָן אֶחָד, אִם הוּא, אִם אֵינוֹ, אוֹ עַל תְּנַאי מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן עַל מָקוֹם אוֹ עַל זְמַן אוֹ עַל טַעַם וְכַיּוֹצֵא. דֶּרֶךְ מָשָׁל (יְבָמוֹת ק"ב): “אָמַרְתִּי לוֹ: כְּלוּם אַתָּה בָקִי בְּרַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא?” וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת ל"ה): “כֵּיצַד מְבָרְכִין” וְכוּ‘, וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ (יְבָמוֹת קי"ב): "מַאי שְּׁנָא חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת וְכוּ’, וּמַאי שְׁנָא שׁוֹטֶה" וְכוּ'.
הָאִבַּעְיָא – כְּשֶׁיִּשְׁאַל שׁוֹאֵל עַל עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָנִים לִשְׁנֵי צְדָדִין, וִיבַקֵּשׁ עַל הַהַכְרָעָה לְאֶחָד מֵהֶם. דֶּרֶךְ מָשָׁל: “בְּעָא מִנֵּיהּ רַב חִיָּא בַר יוֹסֵף מִשְּׁמוּאֵל: כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הַקְּטַנָּה וּבָגְרָה תַחְתָּיו – מַהוּ, בָּתַר נִשּׂוּאִין אָזְלִינַן” וְכוּ'.
הַתְּשׁוּבָה – שֶׁיָּשִׁיב עַל הַשְּאֵלָה כְּפִי מַה שֶּׁהִיא: אִם שָׁאַל עַל מְצִיאוּת עִנְיָן, אִם הוּא אִם אֵינוֹ – יָשִׁיב לוֹ: הֵן אוֹ לָאו; וְאִם טַעַם בִּקֵּשׁ – יְשִׁיבֵהוּ הַטַּעַם. דֶּרֶךְ מָשָׁל, עַל שְׁאֵלַת “כְּלוּם אַתָּה בָקִי” וְכוּ‘, הֵשִׁיב – הֵן, עַל שְאֵלַת “מַאי שְּׁנָא חֵרֵשׁ” וְכוּ’ הֵשִׁיב: “חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת דְּקָיְמָא תַקַּנְתָּא” וְכוּ', וְכֵן הַשְּׁאָר. – וּמִשְפָּטָהּ לִהְיוֹת תְּשׁוּבָה עַל פִּי הַשְּׁאֵלָה לִהְיוֹת אֲמִתִּית.
הַפְּשִׁיטוּת הוּא – שֶׁיַּכְרִיעַ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי צִדְדֵי הָאִבַּעְיָא. דֶּרֶךְ מָשָׁל, עַל הַבַּעְיַא דְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ וְכוּ', פָּשַׁט שְמוּאֵל “דְּבָתַר נִשּׂוּאִין אָזְלִינַן”. – וּמִשְׁפָּטָהּ כְּמִשְׁפַּט הַתְּשׁוּבָה.
הַהוֹכָחָה הוּא – שֶׁיָּבִיא רְאָיָה לְהוֹכִיחַ אֲמִתַּת מַאֲמָר שֶׁנֶּאֱמָר. דֶּרֶךְ מָשָל (פְּסָחִים): “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵין טֻמְאָה לְמַשְׁקִין כָּל עִקָּר; תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי הֵעִיד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר” וְכוּ‘. וְכֵן כְּשֶׁשָּׁאַלוּ: “מְנָא הַנֵּי מִלֵּי?” וְהֵשִׁיבוּ: “דִּתְנוּ רַבָּנַן” וְכוּ’. וּמִשְפָּטוֹ, שֶׁתּוֹכִיחַ בְּהֶכְרַח אֲמִתַּת הַמַּאֲמָר עַל פִּי חֻקֵּי הָרְאָיָה הַמַּכְרַחַת שַׁפִּיר: אָמְנָם, גַּם מִכֹּחַ סְבָרָא נוּכַל לְהוֹכִיחַ, אַךְ אֵינָהּ כָּל כָּךְ חֲזָקָה.
הַסַּיַּעְתָּא – שֶׁיּוּבָא מַאֲמָר אֶחָד שֶׁיַּסְכִּים לְמַאֲמָר אַחֵר, לְחַזֵּק הַדֵּעָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל (יְבָמוֹת ק"ב): “דְּתַנְיָא כְוָתֵיהּ דְּרָבָא, חָלְצָה בְמִנְעָל הַנִּפְרָם וְכוּ' חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה”. – וּמִשְׁפָּטָהּ כְּמִשְׁפַּט הַהוֹכָחָה.
הַסְּתִירָה – שֶׁיִּסָּתֵר מַאֲמָר שֶׁנֶּאֱמַר, אוֹ רְאָיָה שֶׁהוּבְאָה, וְיֵרָאֶה הֱיוֹתָהּ מְבֻטֶּלֶת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: “אַפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר טֻמְאַת מַשְׁקִין דְּאוֹרַיְתָא וְכוּ' אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִּׁי וְכוּ' וְאִי הִלְכְּתָא גְמִירִי לַהּ, מִי יָלְפִינַן מִנַּהּ?” הִנֵּה כָאן סָתַר שְׁמוּעָתוֹ שֶׁל רַב פַּפָּא לַחֲלוּטִין מִכֹּחַ הַמּוֹפֵת שֶׁהֵבִיא נֶגְדָּהּ וְהִנֵּה מִשְׁפַּט הַסְּתִירָה – שֶׁתִּסְתֹּר בְּכֹחַ חָזָק עַל פִּי חָזְקוּת הָרְאָיָה הַמַּכְחֶשֶׁת שַׁפִּיר לְמַעְלָה.
הַדְּחִיָּה – שֶׁיִּדָּחֶה הֶכְרַח הַמַּאֲמָר, אַךְ לֹא יְבֻטַּל עִנְיָנוֹ לְגַמְרֵי וְלֹא יֻכְחַשׁ אֶפְשָׁרִיּוּתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמְרו: “מַאי לָאו?” הֵשִׁיבוּ: “לֹא”. וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ: “וְדִלְמָא” וְ“אֵימָא”, הִנֵּה הוּא סִמַּן דְּחִיָּה לְהֶכְרַח הַמַּאֲמָר שֶׁנֶּאֱמַר. וְהִנֵּה הַדְּחִיָּה, דַּי שֶׁתִּסְתֹּר הַהֶכְרָח אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאַר הַמַּאֲמָר אֶפְשָׁרִי, וְאָז נִשְׁאַר הַמַּאֲמָר מְסֻפָּק וּבִלְתִּי מֻכְרָח. אָמְנָם צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים, שֶׁמַּה שֶּׁיְּקֻיַּם עַל יָדָהּ יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם בַּנּוֹשֵׂא אֲשֶׁר נָדִין עָלָיו, וְלֹא יִהְיֶה דָבָר רָחוֹק בְּתַכְלִית, כִּי אִלּוּ הָיָה כָךְ – הָיָה נִשְׁאָר הַמַּאֲמָר מְקֻיָּם בְּכֹחַ הַסְּבָרָא כְּמַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה.
הַפִּרְכָא הִיא – כְּשֶׁיִּמָּצֵא בְסֵדֶר הַמַּאֲמָר אוֹ הַגָּדָתוֹ דָּבָר בִּלְתִּי נָאוֹת. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמְרוּ: “הָא גוּפָא קַשְׁיָא”. אוֹ שֶׁאָמְרוּ: “שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְכוּ‘, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן וְכוּ’ הַיְנוּ הָךְ”. וְכֵן שָׁם (יְבָמוֹת קי"ח): “וְלִפְלוֹג רַבִּי מֵאִיר בְּרֵישָׁא?” וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה קֻשְׁיוֹת שֶׁעַל סִדּוּרֵי הַמַּאֲמָרִים אוֹ צֹרֶךְ הַהַגָּדָה בְּכֻלָּה אוֹ בְחֶלְקֵיהֶם.
הָרֻמְיָא – כְּשֶׁיּוּבְאוּ שְׁנֵי מַאֲמָרִים אוֹ שְׁנֵי כְתוּבִים הֶפְכִּיִּים אוֹ מִתְנַגְּדִים לְבַקֵּשׁ יִשּׁוּבָם. דֶּרֶךְ מָשָׁל (יְבָמוֹת קכ"א): "וּרְמִינְהֵי: אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא, וְכוּ‘. וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ: “רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רְמִי, כְּתִיב: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ” וְכוּ’.
הַיִּשּׁוּב – כְּשֶׁתְּתֹרַץ הַפִּרְכָא אוֹ הָרֻמְיָא בְּיִשּׁוּב נָכוֹן וַאֲמִתִּי שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ הַמְתָרֵץ הֱיוֹת זֶה אֲמִתַּת הַדָּבָר. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁתֵּרֵץ רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי לְרֻמְיָתוֹ סָבַר וְכוּ'. וּמִשְׁפָּטוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֲמִתִּי בְעַצְמוֹ, וְיַסְכִּים עִם הַמַּאֲמָר שֶׁעָלָיו הוּא בָא.
הַשִּׁנּוּי – כְּשֶׁתְּתֹרַץ הַקֻּשְׁיָא אוֹ הָרֻמְיָא, בְּמַה שֶּׁאֵין הַכַּוָּנָה בוֹ לַמְתָרֵץ בְּהֶחְלֵט שֶׁיִּהְיֶה כֵן אֲמִתַּת הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁתִּדָּחֶה הַקֻּשְׁיָא. וְהִנֵּה זֶה דוֹמֶה לִדְחִיָּה בֶאֱמֶת, אֶלָּא שֶׁהַדְּחִיָּה תִהְיֶה עַל מַאֲמָר שֶׁהֻנַּח אוֹ שֶׁהוּבָאת וְהַשִּׁנּוּי דְּחִיָה עַל קֻשְׁיָא. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁהִקְשׁוּ עַל רָבָא, בְּאָמְרָם (יְבָמוֹת ק"ד): “חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְכוּ' מַאי טַעְמָא לָאו – מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי קְרִיָּה נִנְהוֹ”. דָּחוּ וְאָמְרוּ: “לָאו, מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִנְהוֹ”. וּמִשְׁפַּט הַשִּׁנּוּי הוּא, שֶׁיּוּכַל לְהַסְכִּים עִם הַמַּאֲמָר שֶׁעָלָיו הוּבָא, וַאֲפִילוּ נִצְטָרֵךְ לְהַנִּיחַ בּוֹ קְצָת זָרוּת וְחֶסְרוֹן אוֹ דָבָר בִּלְתִּי נָאוֹת, מַאֲמָר שֶׁלֹּא דִקְדֵּק כָּל כָּךְ בַּעַל הַמַּאֲמָר בְּמִלּוֹתָיו. וְאוּלָם, כְּפִי רְבוֹת הַחֶסְרוֹן שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְהַנִּיחַ בּוֹ, כָּךְ יִהְיֶה הַשִׁנּוּי יוֹתֵר דָּחוּק; וְאִם יִרְבֶּה הַזָּרוּת שֶׁמִּלּוֹתָיו בֶּאֱמֱת לֹא תִסְבֹּלְנָה אוֹתוֹ, לֹא נִתֵּן לוֹ מָקוֹם כְּלָל.