אור ברסלב

ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

פרק ח

פרק ז

פֶּרֶק ח

יְבָאֵר הָרְאָיוֹת הָאֲמִתּוֹת וְהָרְאָיוֹת הַמַּכְחִישׁוֹת וּסְתִירוֹתֵיהֶם וְחֻקּוֹת הַהַגָּדָה וְחֶסְרוֹנוֹתֶיהָ

כְּבָר בֵּאַרְנוּ הֲבָנַת הַמַּאֲמָרִים וְהֻלֶּדֶת הַתּוֹלָדוֹת: עַתָּה נְבָאֵר קַבָּלַת הַדֵּעוֹת אוֹ הַכְחָשָׁתָן.
כָּל מַאֲמָר שֶׁנִּשְׁמָע אֶפְשָׁר שֶׁנְּקַבֵּל אוֹתוֹ וְאֶפְשָׁר שֶׁנַּכְחִישֵׁהוּ וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּסְתַּפֵּק: מַאֲמָר שֶׁתָּבוֹא לָנוּ רְאָיָה אֶל אֲמִתּוֹ – נְקַבְּלֵהוּ, מַאֲמָר שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ רְאָיָה עַל כְּזָבוֹ – נַכְחִישֵׁהוּ. וְשֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָנוּ רְאָיָה לֹא עַל אֲמִתּוֹ וְלֹא עַל כְּזָבוֹ – נִסְתַּפֵּק.
הָרְאָיָה אֶל אֲמִתַּת הַמַּאֲמָר מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁלֹשָׁה מִינִים: רְאָיָה מִצַּד הַטֶּבַע. רְאָיָה מִצַּד הַהַסְכָּמָה. רְאָיָה מִצַּד הַהֶקֵּשׁ.
רְאָיָה מִצַּד הַטֶּבַע הִיא, שֶׁיִּהְיֶה הַמַּאֲמָר מִן הַדְּבָרִים הַמְאֻמָּתִים אֵצֶל הַכֹּל בַּטֶּבַע, אוֹ נוֹסָד עַל אֶחָד מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי הִנֵּה שְׁנֵי מִינֵי עִנְיָנִים יֵשׁ, שֶׁהֵם מְאֻמָּתִים מִצַּד עַצְמָם וְאֵינָם צְרִיכִים רְאָיָה אַחֶרֶת, וְהֵם: הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַמּוּחָשׁוֹת.
הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הֵם הָעִנְיָנִים שֶׁשֵּׂכֶל הָאָדָם מוֹרֶה אוֹתָם מֵעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ עַל זֶה לִמּוּד וְלֹא יִסְתַּפֵּק בָּהּ מִי שֶּׁהוּא בָרִיא בְשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: שֶׁשְּׁנַיִם יוֹתֵר מֵאֶחָד, שֶׁהַחֵצִי פָּחוֹת מֵהַכֹּל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
הַמוּחָשׁוּת מַה שֶׁהַחוּשׁ מֵעִיד עָלָיו, כְּגוֹן, שֶׁהָאֶבֶן קָשָׁה, שֶׁהַמַּיִם לַחִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמְרוּ (סֻכָּה מ') “יָצְאוּ עֵצִים – שֶׁהֲנָאָתָן אַחַר בִּעוּרָן”. הִנֵּה אֲמִתַּת זֶה הַמַּאֲמָר מִתְבָּרֶרֶת לָנוּ מִן הַחוּשׁ, שֶׁהֲרֵי בְעֵינֵינוּ אָנוּ רוֹאִים וּמַרְגִּישִׁים אָנוּ זֶה, שֶׁאֵין הֲנָאַת הָעֵצִים אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּבְעֲרוּ. וְכָל כָּל כָּיּוֹצֵא בָזֶה.
רְאָיָה מִצַּד הַהַסְכָּמָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמַּאֲמָר מַה שֶּׁדַּעַת כְּלָל הָאֲנָשִׁים מַסְכִּים עָלָיו. אוֹ נוֹסָד עַל זֶה, שֶׁאָז יִהְיֶה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר מְאֻמָּת לְכָל מִי שֶׁיִּהְיֶה מִן הַכְּלָל הַהוּא. וְיֵחָלֵק זֶה לִשְׁנֵי מִינִים: הָאֶחָד – כְּלָל הַמְפֻרְסָמוֹת וְהַשֵּׁנִי – הַמְקֻבָּלוֹת.
הַמְפֻרְסָמוֹת הֵם, שֶׁדַּעַת רֹב הָאֲנָשִׁים מַסְכִּים עָלָיו, מִצַּד הֱיוֹתָם אֱנוֹשִׁיִּים, דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁהַגַּאֲוָה מְגֻנָּה וְשֶׁהָעֲנָוָה מְשֻׁבַּחַת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
הַמְקֻבָּלוֹת – מַה שֶׁנִּמְסַר בַּמָּסֹרֶת מֵהָאָבוֹת וְהַמְלַמְּדִים: וְנִכְלָל בָּזֶה לָנוּ כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶּשׁ, וְכָל הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְכָל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת עִם כָּל מִשְׁפְּטֵיהֶם. וְנִמְצָא שֶׁיְּאֻמַּת לָנוּ מַאֲמָר כְּשֶׁיִּמָצֵא אֶחָד מִן הַכְּתוּבִים אוֹ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁבְּעַל פֶּה אוֹ מִמַּאַמְרֵי מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַחְלֹק עֲלֵיהֶם, שֶׁיְּאַמֵּת מַאֲמָרֵנוּ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁשָּׁנִינוּ (יְבָמוֹת מ'): “אִם יֵשׁ אָב” וְכוּ', אָמְרוּ בַשַׁ"ס עַל זֶה: “דַּאֲמַר מָר: אָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָיו”: וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין צ'): “כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא”. אִמְּתוּ מַאֲמָר זֶה בַּעֲבוּר הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ”. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
רְאָיָה מִצַּד הַהֶקֵּשׁ הִיא, שֶׁיִּתְבָּרֵר לָנוּ הֱיוֹת מַאֲמָרֵנוּ תּוֹלָדָה אֲמִתִּית שֶׁל הַקְדָּמָה מְאֻמֶּתֶת, וְהַיְּנוּ שֶׁיִּוָּלֵד וְיִמָּשֵׁךְ זֶה הַמַּאֲמָר מִמַּאֲמָר אַחֵר מְאֻמָּת לָנוּ. וְזֶה בְכֹחַ אֶחָד מִן הַהֶקֵּשִׁים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְמַעְלָה. דְּהַיְנוּ: הַהֶקֵּשׁ הַמּוֹפְתִי, הַ“מַה מָּצִינוּ”, הַ“כָּל-שֶׁכֵּן”, הַהֶקֵּשׁ תָּלוּי וְהַהֶקֵּשׁ מְחַלֵּק. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיְּאֻמַּת מַאֲמָר אִם תָּבוֹא לָנוּ. רְאָיָה עָלָיו, יְאֻמַּת, אִם תָּבוֹא לָנוּ רְאָיָה עַל הֱיוֹת הֶפְכּוֹ כּוֹזֵב. כִּי זֶה מֵחֹק הַהֶפְכִּיִּים: כְּשֶׁאֶחָד יֻשְׁלַל – הַשֵּׁנִי יְקֻיַּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵאוֹתָם שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אֶמְצָעִי, כִּי אָז שְׁנַיִם הֵם שֶׁיְּשׁוֹלְלוּ וִיקֻיַּם הַשְּׁלִישִׁי. וְאַרְאֶה לְךָ עַתָּה מָשָׁל אֶחָד עַל הָרְאָיָה שֶׁמִּצַּד הַמּוֹפֵת. אָמְרוּ בַשַׁ"ס (יְבָמוֹת ס"ו): “מִנַּיִן לַכֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה, תֹּאכַל בִּתְרוּמָה? – שֶׁנֶּאֱמַר: וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ” וְגוֹ‘. הִנֵּה הָיָה הַמַּאֲמָר שֶׁאֵשֶׁת כֹּהֵן אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, וְהָרְאָיָה עַל זֶה מִכֹּחַ הַמּוֹפֵת, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִתְאַמֵּת לָנוּ שֶׁקִּנְיַן כַּסְפּוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְזֶה מִכֹּחַ הַכָּתוּב, שֶׁכָּךְ מְפָרֵשׁ “וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ” וגו’, וְיָדַעְנוּ כְּמוֹ כֵן שֶׁאֵשֶׁת(!) שֶׁל הַכֹּהֵן הִיא קִנְיַן כַּסְפּוֹ, לְפִי שֶׁאִשָּׁה נִקְנֵית בְּכֶסֶף, אִם כֵּן מֻכְרָח שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
עוֹד אָמְרוּ (הוֹרָיוֹת ב'): מַאי שָׁנָא דִכְתַב רַחֲמָנָא לְבַסּוֹף לְמֵימְרָא דִּמְחַיֵּב בְּכֻלָּן, דְּאִי סָלְקָא דַעַתְּךָ מִתְחַיֵּב בְּאֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּכֻּלָּן נִכְתְּבֵהּ רַחֲמָנָא לְהָדֵין בְּאַחַת בְּדַלּוֹת אִי נַמִּי בַּעֲשִׁירוֹת". הִנֵּה הָיָה כָאן הַמַּאֲמָר שֶׁרַק הַמִּתְכַּפֵּר בְּאֶחָד הוּא מִתְכַּפֵּר בְּכֻלָּן. וְהוּבָא רְאָיָה עַל זֶה מִכֹּחַ מוֹפֵת כָּזֶה: אִם גַּם מִי שֶּׁאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּאֶחָד הָיָה מִתְכַּפֵּר בְּכֻלָּן, הָיָה הַכָּתוּב אוֹמֵר בְּאַחַת בְּדַלּוֹת אוֹ בַעֲשִׁירוֹת. וְאִם אָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַכָּתוּב לֹא בְדַלּוֹת וְלֹא בַּעֲשִׁירוֹת, אִם כֵּן מֻכְרָח שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּאֶחָד – אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּכֻלָּן, אֶלָּא הַמִּתְכַּפֵּר בָּאֶחָד מִתְכַּפֵּר בְּכֻלָּן. וְזֶה עַל יְדֵי הַהֶקֵּשׁ הַתָּלוּי שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעֲלָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה כָּל שְׁאָר הַהֶקֵּשִׁים.
הָרְאָיָה עַל הֱיוֹת הַמַּאֲמָר כּוֹזֵב – גַּם הוּא עַל שְׁלֹשָׁה דְּרָכִים, וְהַיְּנוּ מִצַּד הַטֶּבַע, מִצַּד הַהַסְכָּמָה וּמִצַּד הַהֶקֵּשׁ. מִצַּד הַטֶּבַע, שֶׁיִּמָצֵא אֶחָד מִן הָעִנְיָנִים הַמְּאֻמָּתִים בַּטֶּבַע שֶׁזָּכַרְנוּ שֶׁיַּכְחִישׁוּ אֶת הַמַּאֲמָר. דֶּרֶךְ מָשָׁל (בְּרָכוֹת): “גְּמִירִי דְלָא עֲבַר”. כְּשֶׁלֹּא הֵבִיאוּ רְאָיָה נֶגֶד הַמַּאֲמָר מִכֹּחַ הַחוּשׁ וְאָמְרוּ: “וְהָא קָא חָזֵינַן דַּעֲבַר”.
מִצַּד הַהַסְכָּמָה, שֶׁיִּמְצָא כָתוּב אוֹ מַאֲמָר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲלֹק עָלָיו, שֶׁיַּכְחִישׁוּ אֶת הַמַּאֲמָר. דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּשֶׁאָמְרוּ: "כָּל זְכוּרְךָ – לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. הֵבִיאוּ רְאָיָה נֶגֶד זֶה מִן הַמִּשְׁנָה: “וְהֵא אֲנַן תְּנָן: חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן”. וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ (בָּבַא-קַמָּא פ"ג): “סִמֵּא אֶת עֵינוֹ רוֹאִים אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק”. הֵבִיאוּ רְאָיָה נֶגֶד זֶה מֵהַכָּתוּב, וְהָא כְתִיב: “וְאִישׁ כִּי יַכֶּה נֶפֶשׁ אָדָם – מוֹת יוּמָת; עַיִן תַּחַת עַיִן” וְכוּ'.
מִצַּד הַהֶקֵּשׁ, כְּשֶׁנִּרְאֶה הֱיוֹת הֵפֶךְ הַמַּאֲמָר, אוֹ הַמִּתְחַלֵּק מִמֶּנּוּ, תּוֹלָדָה אֲמִתִּית מֵהַקְדָּמָה מְאֻמֶּתֶת, אוֹ כְּשֶׁנִּרְאֶה יוֹצֵאת מִן הַמַּאֲמָר תּוֹלָדָה שֶׁכְּזָבָהּ מְפֻרְסָם, שֶׁאָז נָדִין שֶׁבְּהֶכְרָח הַהַקְדָּמָה גַּם כֵּן כּוֹזֶבֶת. וְזֶה בְּכֹחַ הַהֶקֵּשׁ הַתָּלוּי שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה. כִּי כֵיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ הֱיוֹת הַתּוֹלָדָה הַהִיא הֶמְשֵׁךְ שֶׁל מַאֲמָרֵנוּ, הִנֵּה מֵחֹק הַקֹּודֵם וְהַנִּמְשָׁךְ הוּא, שֶׁבְּהֶעְדֵּר הַנִּמְשָׁךְ, יֻכְרַח הֶעְדֵּר הַקֹּודֶם. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמְרוּ (שָׁם): “אִמָּא בְמִיתָה מַמָּשׁ”, סָתְרוּ הַסְּבָרָא הַזֹּאת בְּכֹחַ רְאָיָה זֹאת: “לֹא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּהָא אִתְקַש לְמַכֵּה בְהֵמָה”. הִנֵּה כָּאן סָתְרוּ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל מִיתָה מַמָּשׁ. מִפְּנֵי הֱיוֹת מִתְחַלְּפוֹ, שֶׁהוּא מָמוֹן, תּוֹלָדָה מֵהַקְדָּמָה אֲמִתִּית, דְּהַיְנוּ, שֶׁמַכֶּה בְּהֵמָה אֵינוֹ אֶלָּא בְמָמוֹן, וְזֶה עַל יְדֵי הַ“מָּה מָצִינוּ”, שֶׁזָכַרְנוּ לְמַּעְלָה מְיֻסָּד עַל אֶחָד מִן הַמְּקֻבָּלוֹת אֶצְלֵנוּ, שֶׁהוּא שֶׁהַנּוֹשְׂאִים שֶׁהֻקְּשׁוּ זֶה לָזֶה בַכְּתוּבִים לְמֵדִים זֶה מִזֶּה. עַתָּה נֹאמַר: מַכֵּה בְּהֵמָה אֵינוֹ אֶלָּא בְּמָמוֹן: מַכֵּה אֵבֶר אָדָם לָמַד מִמַּכֵּה בְּהֵמָה לְפִי שֶׁהֻקַּשׁ לוֹ, אִם כֵּן מַכֶּה אֵבֶר בְּאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא בְמָמוֹן, נִמְצָא זֶה הַפֵּרוּשׁ מְקֻיָּם וְנִסְתָּר מֵאֵלָיו פֵּרוּשׁ “בְּמִיתָה”, וּכְשֶׁאָמְרוּ: “אָמַר קְרָא: ‘כֵּן יִנָּתֵן בּוֹ’ – וְאֵין נְתִינָה אֶלָּא מָמוֹן”, הֵבִיאוּ רְאָיָה נֶגֶד זֶה, בְּאָמְרָם: “אֶלָּא מֵעַתָּה, ‘כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם’ – הָכִי נַמִּי דְמָמוֹן הוּא”. הִנֵּה הָיָה הַמַּאֲמָר שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב נְתִינָה רוֹצֶה לוֹמַר מָמוֹן. מִכָּאן יוֹצֵאת תּוֹלְדַת שֶׁכְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם”, גַּם זֶה מָמוֹן, כִּי גַם זֶה לְשׁוֹן נְתִינָה – וְזֶה דָבָר שֶׁכְּזָבוֹ מְפֻרְסָם. אִם כֵּן וַדַּאי שֶׁהַהַקְדָּמָה כוֹזֶבֶת. וְזֶה מִכֹּחַ הַהֶקֵּשׁ הַתָּלוּי כָּזֶה: אִם כָּל נְתִינָה שֶׁבַּתּוֹרָה הִיא מָמוֹן, גַּם ‘כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם’ הוּא מָמוֹן. ‘כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם’ וַדַּאי אֵינוֹ מָמוֹן, אִם כֵּן לֹא כָּל נְתִינָה שֶׁבַּתּוֹרָה מָמוֹן.
וְיֵשׁ מִין מוֹפֵת מַכְחִישׁ שֶׁכֹּחוֹ חָזָק מָאֹד. וְהוּא שֶׁנְּבָאֵר כָּל הַדְּרָכִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְפָּרֵשׁ בָּם הַמַּאֲמָר. וְנִרְאֶה הֱיוֹתוֹ כוֹזֵב בְּכֻלָּם. דֶּרֶך מָשָׁל, אָמְרוּ בַשַׁ“ס (בָּבָא-קַמָּא כ"ט): אָמַר ר' אַחָא: כְּגוֹן דְּעָבְרָא בְמַיָּא דֶּרֶךְ שְׁרַעְתָּא דְנַהֲרָא”, וְסָתְרוּ זֶה בְאָמְרָם: “הֵיכִי דָמֵי, אִי דְאִכָּא דַרְכָּא אָחֳרִינָא – פּוֹשֵׁעַ הוּא. אִי דְלֶכָּא דַרְכָּא אַחֳרִינָא – אָנוּס הוּא”. וְזֶה נִקְרָא גַּם כֵּן “מִמַּה נַּפְשָׁךְ”.
וְאָמְנָם, בֵּין הָרְאָיָה הַמְאַמֶּתֶת וּבֵין הַמַכְחֶשֶת תִּסָּתֵרְנָה, אִם יִמָּצֵא שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר בָּרְאָיָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁהַמֻּשְׂכָּל אוֹ הַחוּשׁ אוֹ הַמְפֻרְסָם אוֹ הַמָּסֹרֶת אוֹ הַכָּתוּב אֵינוֹ מְאַמְּתוֹ אוֹ אֵינוֹ מַכְחִישׁוֹ. וְכֵן הַהֶקֵּשׁ: אוֹ שֶׁיִּסָּתֵר הַהֶקֵּשׁ וּתִבָּטֵל תּוֹלְדָתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה עַל מַאֲמָר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר: “הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ – פָּטוּר”, מִן הַכָּתוּב: “כִּי יִנָּצוּ אַחִים יַחְדָּו – יָצָא עֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַחֲוָה”, סָתְרוּ לְדַעַת חֲכָמים אֶת הָרְאָיָה בְּאָמְרָם: “אָחִיו הוּא בְמִצְוֹת”, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַפָּסוּק הַזֶּה פוֹטְרוֹ. וְכֵן כְּשֶׁרָצָה לִסְתֹּר הַמַּאֲמָר: “גְּמִירִי דְּלָא עֲבַר כִּסְלָא”, מִכֹּחַ הַחוּשׁ, בְּאָמְרוֹ: “וְהָא קֵא חָזֵינַן דַּעֲבַר”. סָתְרוּ הָרְאָיָה הַמַּכְחֶשֶׁת בְּאָמְרָם: “זִיוָהּ הוּא דַעֲבַר”, וְהַיְּנוּ שֶׁאֵין הַחוּשׁ מַכְחִישׁ הַמַּאֲמָר הַזֶּה: וּכְשֶׁרָצוּ לְהוֹכִיחַ מִכֹּחַ קַל-וָחֹמֶר שֶׁנָּשִׂיא יָבִיא אָשָׁם תָּלוּי סָתְרוּ הַקַּל-וָחֹמֶר, בְּאָמְרָם: “מָשִׁיחַ, יוֹכִיחַ”, וְנִמְצָא הַתּוֹלָדָה מְבֻטֶּלֶת.
וּמִסּוֹתְרוֹ, הַמּוֹפֵת הַמַּכְחִישׁ הוּא כְּשֶׁנַּחֲזֹר עַל דַּעַת הַחוֹלֵק אוֹתוֹ הַקּשִׁי עַצְמוֹ שֶׁהֻקְשָׁה עַל מַאֲמָרֵנוּ, אוֹ הַקּשִׁי אַחַר שֶׁנִּרְאֶה הֱיוֹת גַּם דַעַת הַחוֹלֵק מֻכְחָשׁ, בְּאֹפֶן שֶׁבְּהֶכְרֵחַ צָרִיךְ שֶׁיַּסְכִּים הַחוֹלֵק עָצְמוֹ בְּאֵיזֶה תְנַאי אוֹ חִלּוּק שֶׁבּוֹ יִמָּלְּטוּ דַעְתּוֹ וְדַעְתֵּנוּ מִן הַקּשִׁי שֶׁהָיָה נִרְאֶה בָּם, וְזֶה נִקְרָא “וּלְטַעְמִךְ” אוֹ “וּלְדִידָךְ”. דֶּרֶך מָשָׁל, כְּשֶׁהִקְשׁוּ בַשַּׁ"ס (בָּבָא-קַמָּא פ"ח): “אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבָּנַן עֶבֶד יְהֵא כַשֵׁר לְמַּלְכוּת”, הֵשִׁיבוּ עַל זֶה: “אָמְרִי: וּלְטַעֲמִךְ תַּקְשֵׁי לָךְ גֵּר לְדִבְרֵי הַכֹּל?! – אֶלָּא אָמַר קְרָא: ‘מִקֶּרֶב אַחֶיךָ’ – הַמֻּבְחָר שֶׁבְּאָחֶיךָ”.
וְיוֹתֵר חָזָק מִזֶּה יִהְיֶה כְּשֶׁנָּסִיר הַקּשִׁי מִמַּאֲמָרֵנוּ וְנַשְׁלִיכֵהוּ עַל דַּעַת הַחוֹלֵק אִתָּנוּ, אוֹ שֶׁהָרְאָיָה שֶׁהֵבִיא לְהַכְחִישׁ מַאֲמָרֵנוּ נַחֲזִירָהּ רְאָיָה לְמַאֲמָרֵנוּ: וְזֶה נִקְרָא “אַדְרַבָּא” אוֹ:הִיא הַנּוֹתֶנֶת“, “מִשָּׁם רְאָיָה”. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁהִקְשׁוּ בַשַּׁ”ס (שָׁם פ"ג): “דָּנִין נְזָקִין מִנְּזָקִין וְאֵין דָּנִין נְזָקִין מִמִּיתָה”, הֵשִׁיבוּ: אַדְרַבָּא. דָּנִין אָדָם מֵאָדָם וְאֵין דָּנִין אָדָם מִבְּהֵמָה“. וּכְשֶׁהֵבִיא רַ”מֵ רְאָיָה לִדְבָרַיו (שַׁבָּת פ"ב) מִפָּסוּק: “לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד”, הֵשִׁיב לוֹ: “מִשָׁם רְאָיָה! – וְלַחְשׂוף מַיִם מִגֶּבֶא”.
וְהִנֵּה כָּל זְמַן שֶׁתִּסָּתֵר הָרְאָיָה הַמְּאַמֶּתֶת יָשׁוּב הַמַּאֲמָר מְסֻפָּק אִם לֹא יִהְיֶה עָלָיו רְאָיָה מַכְחֶשֶׁת: וְכֵן כְּשֶׁתִּסָּתֵר הַמַּכְחֶשֶׁת יָשׁוּב מְסֻפָּק אִם לֹא יִהְיֶה עֵלָיו רְאָיָה מְאַמֶּתֶת.
וְאָמְנָם, יֵשׁ מִין רְאָיָה אַחֶרֶת, שֶּׁאֵינוֹ לֹא מְאַמֶּתֶת לְגַמְרֵי וָלֹא מַכְחֶשֶת לְגַמְרֵי, אֶלָּא מַטָּה הַדַּעַת לֹא מִן הַצְדָדִין, וְנִקְרָא זֶה סְבָרָא. וְיִקָּרֵא זֶה בִהְיוֹת הַטְּעָנוֹת שְׁקוּלוֹת לְהֵן וּלְלָאו, אֶלָּא שֶׁהַדַּעַת יִטֶּה יוֹתֵר לְצַד אֶחָד מִשֶּׁכְּנֶגְדוֹ. דֶּרֶך מָשָׁל (חֻלִּין י"ט): "אִכָּא דְּאָמְרִי: אַף מַחֲזִיר וְאִכָּא דְּאָמְרִי: מַחֲזִיר – וּמִסְתַּבְרָא כְּמָאן דְּאָמַר אַף מַחֲזִיר.
וּמִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁלִּהְיוֹת הָרְאָיוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְהַתּוֹלָדוֹת צוֹדְקוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַאֲמַר-הַיַּחַס הַנָּכוֹן בֵּין כָּל הַמַּאֲמָרִים הַמּוֹלִידִים, וְהַתּוֹלָדוֹת הַמְּאֻמָּתִים וְהַמְּאַמְּתִים, הַנִּסְתָּרִים וְהַסּוֹתְרִים; שֶׁיִּהְיוּ דוֹמִים זֶה לָזֶה. וְזֶה, כִּי הִנֵּה כָּל נוֹשֵׂא שֶׁיִּהְיֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִבָּחֲנוּ בוֹ בְּחִינוֹת רַבּוֹת. אִם בַּמֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל נוֹשֵׂא וְאִם בַּמֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁהוּא מִתְיַחֵס אֶל אֲחֵרִים. וְהַנְּשׂוּאִים שֶׁיֵּאָמְרוּ בוֹ – אֶפְשָׁר שֶׁיֵּאָמְרוּ בוֹ לְפִי כָל מַה שֶׁבְּעַצְמו אוֹ לְפִי קְצָת מִמַּה שֶׁבְּעַצְמוֹ, אוֹ לְפִי אֵיזֶה יַחַס מִיחָסָיו. וּכְבָר מָצִינוּ בְּמִינֵי הַמַּאֲמָרִים הַמַּאֲמָר שֶׁהוּא לְפִי בְּחִינָה א' שֶׁהוּא עַל פִּי הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה. דֶּרֶך מָשָׁל אָמְרוּ בַשַּׁ"ס (פְּסָחִים כ'): “עֲזָרָה רְשׁוּת הָרַבִּים הִיא”. הִנֵּה מַאֲמָר הַזֶּה לֹא יוּבַן בְּהֶחְלֵט שֶׁתִּהְיֶה הָעֲזָרָה רְשׁוּת הָרַבִּים לְכָל הַבְּחִינוֹת. אֶלָּא לְעִנְיַן סָפֵק טֻמְאָה, וְהַמַּאֲמָר שֶׁנֶּאֱמַר לְפִי בְחִינָה א' לֹא תַעֲשֵהוּ הַקְדָּמָה לְתוֹלָדָה בִּבְחִינָה אַחֶרֶת. כִּי אֵין הַדִּמְיוֹן וְהַהַשְׁוָאָה בֵינֵיהֶם אֲמִתִּיִּים אֶלָּא נִרְאֵית. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא תוּכַל לְהוֹלִיד מִן הַמַּאֲמַר שֶׁזָּכַרְנוּ, “עֲזָרָה רְשׁוּת הָרַבִּים הִיא”, שֶׁהַמְטַלְטֵל בָּהּ בְּשַׁבָּת חוּץ לְאַרְבָּע אַמּוֹת יִהְיֶה חַיָּב, כִּי לְעִנְיַן טֻמְאָה לְבַד הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים וּלְעִנְיַן שַׁבָּת הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן לֹא תַכְחִישׁ מַאֲמָר אוֹמֵר הֱיוֹתָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד מִכֹּחַ הַמַּאֲמָר הַזֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ. כִּי הָאוֹמֵר רְשׁוּת הַיָּחִיד יְדַבֵּר לְעִנְיַן שַׁבָּת וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה לְעִנְיַן טֻמְאָה. וְכֵן כָּל דּוֹמֶה לָזֶה, צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁכְּלָל הַבְּחִינוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּחֲנוּ בְנוֹשֵׂא מִן הַנּוֹשְׂאִים אַרְבַּע: מַה שֶּׁבְּעַצְמוֹ, מַה שֶּׁבִּסְגֻלָּתוֹ, מַה שֶּׁבְּמִקְרָיו, מַה שֶּׁבְּיַחְסוֹ אֶל זוּלָתוֹ. מָה שֶׁבְּעַצְמוֹ – הוּא מַה שֶׁבּוֹ תָלוּי הֲוָיֹות הַנּוֹשֵׂא הַהוּא בֶּאֱמֶת, שֶׁאִלּוּ הָיָה נֶעְדָּר לֹא הָיָה הַנּוֹשֵׂא הַהוּא מַה שֶׁהוּא. דֶּרֶך מָשָׁל: הַסַּכִּין, הֱיוֹתוֹ כְּלִי מְחַתֵּךְ הוּא. מַה שֶׁבִּסְגֻלָּתוֹ – הוּא עִנְיַן שֶׁמִּתְלַוֶּה תָמִיד אֶל הַנּוֹשֵׂא וְלֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ אַךְ אֵין הֲוָיַת הַנּוֹשֵׂא תָלוּי בּוֹ. שֶׁהֲרֵי אִלּוּ יְצֻיָּר הֵעָדְרוֹ, לֹא הָיָה חָדֵל הַנּוֹשֵׂא מִלִּהְיוֹת מַה שֶׁהוּא. דֶּרֶך מָשָׁל כְּשֶׁאָמְרוּ (פָּרָה פ"ג): “חוּץ מִן הַחֻלְדָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלַקֶּקֶת”, הִנֵּה זֶה דָבָר נִּמְצָא תָמִיד בַּחֻלְדָּה – שֶׁהִיא מְלַקֶּקֶת, אַךְ אֵין הֱיוֹתָהּ חֻלְדָּה תָּלוּי בָּזֶה. מַה שֶּׁבְּמִקְרָיו – הוּא מַה שֶׁמִּתְלַוֶּה אֶל הַנּוֹשֵׂא בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה. פֵּרוּשׁ: שֶׁכְּבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְלַוֶּה לוֹ אוֹ שֶׁיִּתְלַוֶּה לוֹ עִנְיָן מִתְחַלֵּף מִזֶּה וַאֲפִלּו הַפְכִּי לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה הַנּוֹשֵׂא הַהוּא מִי שֶּׁהוּא. וְזֶה מַה שֶׁנּוֹגֵעַ בְּצוּרַת הַנּוֹשֵׂא אוֹ בְמִדָּתוֹ, פֵּרוּשׁ: הֱיוֹתוֹ עָגֹל אוֹ מְרֻבָּע, אָרֹך אוֹ קָצָר. שֶׁהָרֵי הֶעָגֹל הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מְרֻבָּעַ. הַמְּרֻבָּע הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה עָגֹל. הֶאָרֹךְ הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה קָצָר וְהַקָּצָר אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אָרֹךְ, וְלֹא מִפְּנֵי זוֹ הָיָה אוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא נוֹשֵׂא אַחֵר. מָה שֶׁבְּיַחֲסוֹ אֶל זוּלָתוֹ – הוּא עִנְיָן שֶׁאֵינוֹ בוֹ מִפְּנֵי עַצְמוֹ כְּלְל, אֶלָּא מִפְּנֵּי שֶּׁהוּא מִצְטָרֵף וּמִתְיַחֵס אֶל אַחֵר. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הֱיוֹתוֹ דוֹמֶה אוֹ בִלְתִּי דוֹמֶה זֶה אֵינוֹ עִנְיָן נִבְחָן בַּנּוֹשֵׂא מִצַּד עַצְמוֹ אֶלָּא מִצַּד הֱיוֹתוֹ נֶעֱרָךְ עִם אֶחָד הֱיוֹתוֹ פּוֹעֵל אוֹ הֱיוֹתוֹ נִפְעָל. וְכֵן עַל כַּיוֹצֵא בָזֶה. מִמַּה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּלֵּם בִּמְצִיאוּת נוֹשֵׂא אֶחָד לְבַד אֶלָּא בִמְצִיאוּת נוֹשְׂאִים שׁוֹנִים לִהְיוֹתָם מִתְיַחֲסִים זֶה לָזֶה. וְאָמְנָם, בְּכָל בְּחִינָה שֶׁתִּהְיֶה, אֶפְשָׁר שֶׁיֵאָמֵר נָשׂוּא בַנּוֹשֵׂא, וְלֹא מִפְּנֵי זֶה נָדִין אוֹתוֹ הַנָּשׂוּא עָצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא עַצְמוֹ בִּבְחִינָה אַחֶרֶת. דֶּרֶך מָשָׁל אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (פ' נָשֹׂא): “כְּשֶׁבָּא אִסּוּר הַקַּל עַל אִסּוּר הַקַּל אָסַר אֶת אוֹסְרָיו” וְכוּ', פֵּרוּשׁ: אֵשֶׁת אִישׁ נִקְרֵאתָ אִסּוּר קַל לְגַבֵּי חֲמוֹתוֹ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶתֵּר שֶׁאֵין כֵּן בַּחֲמוֹתוֹ. וְהִנֵּה מִצַּד אַחֵר אֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה מֵחֲמוֹתוֹ – שֶׁזּוֹ בְחֶנֶק וְזוֹ בְכָרֵת. אָמְנָם בִּבְחִינַת הֱיוֹת לָהּ הֶתֵּר נִקְרֵאת אֵשֶׁת אִישׁ קַלָּה וּבִבְחִינַת הָעֹנֶשׁ נִקְרֵאת אֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה. עוֹד צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁהַנָּשׂוּא אֶפְשָׁר שֶׁיֵּאָמֵר בְּנוֹשֵׂא בְכֹחַ וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּאָמֵר בְּפֹעַל. פֵּרוּשׁ: אֶפְשָׁר שֶׁנֹּאמַר שֶׁאוֹתוֹ הַנָּשׂוּא הָיָה בְפֹעַל בְּאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא. דֶּרֶך מָשָׁל אָמְרוּ (זְבָחִים צ"א): “כֹּהֵן הַמְּחַטֵּא מְחַלֵּק וְשֶׁאֵינוֹ מְחַטֵּא אֵינוֹ מְחַלֵּק”. וְהִקְשׁוּ: “וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי מִשְׁמָרָה כֻלָּהּ דְּאֵין מְחַטְּאִין וּמְחַלְּקִין!?” וְתֵרְצוּ: “רָאוּי לְחִטּוּי קָאָמְרִינַן!” וְזֶה שֶׁהַמַּקְשֶׁה הֵבִין בַּתְּחִלָּה “כֹּהֵן הַמְּחַטֵּא” – שֶׁמְּחַטֵּא בְפֹעַל, וְעַל זֶה הֵבִיא רְאָיָה נֶגֶד זֶה הַמַּאֲמָר מִן הַמִּנְהָג הַנּוֹהֵג שֶׁבְּנֵי הַמִּשְׁמָרָה אֵינָם מְחַטְּאִין בְּפֹעַל וְאַף עַל פִּי כֵן מְחַלְּקִין, וְתֵרֵץ הַמְתַרֵץ, שֶׁאֵין לְהָבִין כָּאן מְחַטֵּא בְּפֹעַל אֶלָּא בְּכֹחַ וּבַהֲכָנָה, פֵּרוּשׁ: שֶׁרָאוּי לְחִטּוּי, וּבְנֵי הַמִּשְׁמָרָה – כֻּלָּם רְאוּיִים לַחִטּוּי. וְאָמְנָם כָּל הַחִלּוּקִים וְהֶבְדֵּלִים הָאֵלֶּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר בְּכָל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הָעִיּוּנִי. וְאָז יִהְיֶה אֲמִתִּי וְנָכוֹן.
וְהִנֵּה עַד הֵנָּה בֵאַרְנוּ קַבָּלַת הַמַּאֲמָרִים אוֹ הַכְחָשָׁתָּן בְּמָה שֶׁיַּסְכִּים הַשֵּׂכֶל עִמָּהֶם אוֹ לֹא יַסְכִּים, מִצַּד עִנְיָנָם. וְאוּלָם יֵשׁ עוֹד שֶׁיַּסְכִּים אוֹ לֹא יַסְכִּים עִם הַמַּאֲמָר, לֹא מִצַּד עִנְיָנוֹ, אֶלָּא מִצַּד הַגָּדָתוֹ. וְזֶה בִּשְׁנֵי דְרָכִים, הָאֶחָד מִצַּד כְּלָל כָּל הַהַגָּדָה, הַשֵּׁנִי מִצַּד חֲלָקֶיהָ.
מִצַּד כְּלָל כָּל הַהַגָּדָה הוּא, כִּי הִנֵּה מֵחֹק יֹשֶׁר הַסִּפוּר הוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּסִפּוּר תּוֹעֶלֶת וָלֹא יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר כֵּפֶל. וְעַל פִּי הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה, אִם נִשְׁמַע סִפּוּר שֶׁיֵּרָאֶה לָנוּ הַגָּדָתוֹ בִלְתִּי מֻצְרֶכֶת, נַקְשֶׁה עָלָיו: “פְּשִׁיטָא!” כִּי הַדָּבָר הַמְּפֻרְסָם וְנוֹדָע לַכָּל אֵין צֹרֶךְ לְהַגִּידֹו. וְתֵרוּץ הַקֻּשְׁיָה הַזֶּה יִהְיֶה כְּשֶׁנִּמְצָא שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לַחֲשֹׁב נֶגֶד מַה שֶׁיֻּגַּד לָנוּ, וְנִקְרָא זֶה “סָלְקָא דַעְתִּן”.
מִצַּד חֶלְקֵי הַהַגָּדָה הוּא, כִּי מֵחֹק הַסִּפּוּר הוּא גַּם כַּן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְשׁוּם חֵלֶק מִמֶּנּוּ דָּבָר מוֹתָר אוֹ נִכְפָּל לְלֹא צֹרֶךְ: וּמֵחֻקּוֹ כְּמוֹ כֵן, שֶׁיִּהְיֶה סִדְרוֹ הָגוּן וְנָאוֹת בַּחֵלֶק מַה שֶׁצָּרִיךְ לַחֵלֶק וּבַחֶבֶר מַה שֶׁצָּרִיךְ לַחֶבֶר. וְאִם נִמְצָא בְּמַאֲמָר חֶסְרוֹן אֶחָד מֵאֵלֶּה הַתְּנָאִים נַקְשֶׁה עָלָיו כְּפִי מַה שֶׁנִּמְצָא שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ. דֶּרֶך מָשָׁל: כְּשֶׁנִּמְצָא הֱיוֹת הַמִלּוֹת בִּלְתִּי מְכֻוָּנוֹת, נַקְשֶׁה עָלָיו “הָא גוּפָא קַשְׁיָא!” כְּשֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין הַהֶסְדֵּר הָגוּן, נַקְשֶׁה עֵלָיו כְּפִי מַה שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ. דֶּרֶך מָשָׁל (בְּרַכוֹת ב')::“תַּנָּא הֵיכָא קָאֵי? לִיעַרְבִינְהוֹ וְלִתְנִינְהוֹ”. (בָּבָא קַמָּא כְּ"ז): “פָּתַח בְּכַד וְסִיֵּם בְּחָבִית?” וּכַיוֹצֵא בֵיָהּ.
כָּל אֵלֶּה יְסוֹדוֹת טִבְעִיִּים מְחֻקָּקִים בְּשִׂכְלֵנוּ. שֶׁעֲלֵיהֶם נִבְנִים בִּנְיְנֵי הָעִיּוּן וְהַחֲקִירָה וְכָל סוּגְיוֹת הַתַּלְמוּד בְּכָל חֶלְקֵיהֶם.
עַתָּה נְבָאֵר חֶלְקֵי הַסּוּגְיוֹת בִּפְרָט, שֶׁהֵם כְּלָל הַבִּנְיָנִים הַנִּבְנִים עַל הַיְּסוֹדוֹת הָאֵלֶּה.

תוכן העניינים

ספר דרך תבונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה