ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
פרק ז
פֶּרֶק ז
יְבָאֵר מִינֵי הַהֶקֵּשִׁים
הִנֵּה עַד הֵנָה בֵּאַרְנוּ הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן – שֶׁהוּא בַּהֲבָנַת הַמַּאֲמָרִים. עַתָּה נְבָאֵר הַשֵּׁנִי – שֶׁהוּא בְּהֻלֶּדֶת הַתּוֹלָדוֹת.
טֶבַע הַהִתְבּוֹנְנוּת נוֹתֵן, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֹאמַר נָשׂוּא אֶחָד בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, כָּל מַה שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל אוֹ מִתְחַבֵּר בֶּאֱמֶת בַּנָּשׂוּא הַהוּא, יֹאמַר בְּאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא. וְכֵן כָּל מַה שֶׁנִּכְלָל בְּאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא יֹאמַר בּוֹ אוֹתוֹ הַנָּשׂוּא. וְעַל פִּי הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה, כְּשֶׁנִּשְׁמָע מַאֲמָר מִן הַמַּאֲמָרִים, יִוָּלְדוּ לָנוּ מִמֶּנּוּ מַאֲמָרִים הַרְבֵּה – כֻּלָּם נִמְשָׁכִים בֶּאֱמֶת מִן הַמַּאֲמָר הַהוּא שֶׁשָּׁמַעְנוּ וְנִכְלָלִים בּוֹ, כְּדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְלָלִים הַפְּרָטִים בִּכְלָלֵיהֶם. דֶּרֶךְ מָשָׁל: שָׁמַעְנוּ, שֶׁהָעוֹשֶׂה אַב מְלָאכָה בְּשַׁבָּת חַיָּב סְקִילָה. הִנֵּה נֵדַע שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, יֵשׁ בּוֹ עִנְיָן זֶה שֶׁל חִיּוּב סְקִילָה: מֵעַתָּה, כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁנֵּדַע הֱיוֹתוֹ אַב מְלָאכָה, נֵדַע וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִיּוּב סְקִילָה: וְנוֹלִיד מִזֶּה, שֶׁהַכּוֹתֵב בְּשַׁבָּת חַיָּב סְקִילָה, הַלָּשׁ חַיָּב סְקִילָה, וְכֵן כֻּלָּם. כִּי כָל אֵלֶּה נִכְלָלִים בְּנוֹשֵׂא הַמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ: הָעוֹשֶׂה אַב מְלָאכָה. וְכֵן אִלּוּ שָׁמַעְתָּ מַאֲמָר, שֶׁהָאִזְמֵל שֶׁל מִילָה הוּא מֻקְצֶה – הִנֵּה כָל מַה שֶׁיִּוָדַע לָנוּ הֱיוֹתוֹ מִתְחַבֵּר לְנָשׂוּא זֶה שֶׁל מֻקְצֶה תָּדִין בְּלִי סָפֵק הִמָּצְאוֹ בְּאִזְמֵל שֶׁל מִילָה; וְעַל כֵּן, כְּשֶׁתֵּדַע שֶׁהַמֻּקְצֶה אָסוּר בְּטִלְטוּל, תֵּדַע שֶׁהָאִזְמֵל שֶׁל מִילָה אָסוּר בְּטִלְטוּל. וְהִנֵּה הַמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּמֶּנוּ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׁנִי נִקְרָא הַקְדָּמָה, וְהַנִּמְשָׁךְ נִקְרָא תּוֹלָדָה; וְהוֹלָדַת הַתּוֹלָדָה מֵהַקְדָּמָתָהּ נִקְרָא הֶקֵּשׁ, וּכְשֶׁיִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה נִקְרָא הֶקֵּשׁ מוֹפְתִי. וְאוּלָם הִנְךָ רוֹאֶה, שֶׁהֶמְשֵׁךְ תּוֹלָדָה זוֹ בָּא מִהְיוֹת נְשׂוּא הַתּוֹלָדָה מִתְחַבֵּר בֶּאֱמֶת עַל נְשׂוּא הַהַקְדָּמָה אוֹ נוֹשֵׂא הַתּוֹלָדָה נִכְלָל תַּחַת נוֹשֵׂא הַהַקְדָּמָה. וְאִלּוּ תִמְצָא שֶׁאֵין נְשׂוּא הַתּוֹלָדָה נִכְלָל אוֹ מִתְחַבֵּר בְּהֶכְרָח וְתָמִיד בִּנְשׂוּא הַהַקְדָּמָה, הִנֵּה הַתּוֹלָדָה לֹא תִּוָּלֵד. דֶּרֶךְ מָשָׁל מִשַּׁבָּת, שֶׁהַהַבְעָרָה אַב מְלָאכָה, וְשָׁמַעְתָּ שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה אַב מְלָאכָה בְּשַׁבָּת חַיָּב מִיתָה, וְאַחַר כָּךְ שָׁמַעְתָּ רַ"י אוֹמֵר שֶׁהַבְעָרָה אֵינָה אַב מְלָאכָה: הִנֵּה לֹא תוֹלִיד עוֹד שֶׁהַמַּבְעִיר יִהְיֶה חַיָּב מִיתָה. וְכֵן כְּשֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁהַמֻּקְצֶה אָסוּר בְּטִלְטוּל, וְחָשַׁבְתָּ שֶׁלְּטַלְטְלוֹ מִן הַצַּד יִהְיֶה גַם כֵּן אָסוּר, וְאַחַר כָּךְ שָׁמַעְתָּ שֶׁטִּלְטוּל מִן הַצַּד אֵין שְׁמוֹ טִלְטוּל – הִנֵּה לֹא תָדִין עוֹד שֶׁיִּהְיֶה הַמֻּקְצֶה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ מִן הַצַּד. וְאָמְנָם, בַּדָּבָר הַזֶּה יִפֹּל הַטָּעוּת בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁיַּחֲשֹׁב מִתְּחִילָה הֱיוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ אֶחָד וַיִּמְצָאֵהוּ אַחַר כָּךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְגַם יִפֹּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַסְּבָרוֹת וְעַל כֵּן יִקְרֶה שֶׁאֶחָד יוֹלִיד תּוֹלָדָה אַחַת וְאַחֵר יַכְחִישָהּ.
עוֹד מִטֶּבַע הַהִתְבּוֹנְנוּת הוּא, שֶׁהַדּוֹמִים יִלָּמְדוּ זֶה מִזֶּה. פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם מָצָאנוּ שְׁנֵי נוֹשְׂאִים דּוֹמִים, מָצָאנוּ בְּאֶחָד מֵהֶם מְפֹרָשׁ נָשׂוּא אֶחָד, בְּדִין הִמָּצֵא הַנָּשׂוּא הַהוּא גַּם בַּשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֹרַשׁ בּוֹ, וְנִקְרָא “בִּנְיַן אָב” אוֹ “מַה מָּצִינוּ”. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זֶה נָדוּן מֵהַפָּחוּת עַל הַיֶּתֶר אוֹ לְהֶפֶךְ. וְהַיְנוּ, שֶׁאִם נִמְצָא נָשׂוּא בְנוֹשֵׂא שֶׁהוּא פָחוּת מֵחֲבֵרוֹ, וְרָאוּי אוֹתוֹ נָשׂוּא לְהִמָּצֵא בְנוֹשֵׂא שֶׁיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ – נָדוּן הֱיוֹתוֹ בוֹ. וְכֵן מֵהַיֶּתֶר לַפָּחוּת, וְזֶה נִקְרָא “כָּל שֶׁכֵּן” וְ“קַל וָחֹמֶר”. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אָמְרוּ בְתוֹרַת כֹּהֲנִים: “יָחִיד מוּצָא מִכְּלָל צִבּוּר וְנָשִׂיא מוּצָא מִכְּלָל צִבּוּר. מַה יָּחִיד מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אַף נָשִׂיא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי” – זֶה לִמּוּד מִכֹּחַ דִּמְיוֹן: וּכְשֶׁאָמְרוּ: “וּמַה אִם הַיָּחִיד, שֶׁאֵין מֵבִיא עַל הִוָּדְעוֹ זָכָר – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, נָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא עַל הִוָּדְעוֹ זָכָר – אֵינוֹ דִין שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי” – זֶה נִקְרָא קַל-וָחֹמֶר. וְהִנֵּה אִם תִּמְצָא שֶׁהַנּוֹשְׂאִים, שֶׁחָשַׁבְתָּ הֱיוֹתָם דּוֹמִים, שֶׁאֵינָם דּוֹמִים בֶּאֱמֶת, תִּבָּטֵל הַתּוֹלָדָה; וְכֵן אִם תִּמְצָא, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁחָשַׁבְתָּ פָּחוּת אוֹ יֶתֶר, אֵינוֹ פָּחוּת אוֹ יֶתֶר, תִּבָּטֵל הַתּוֹלָדָה; אוֹ אִם תִּמְצָא נוֹשֵׂא אַחֵר דּוֹמֶה לַנּוֹשֵׂא הַנָּדוֹן, שֶׁאֵין בּוֹ הַנָּשׂוּא הַהוּא – תִּבָּטֵל תּוֹלְדָתְךָ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹשְׁבִים שֶׁ“יִּלְמַד צִבּוּר מִנָּשִׂיא” הֵשִׁיב הַשַּׁ"ס (כְּרִיתוּת כ"ו): “צִבּוּר מִנָּשִׂיא לֹא אָתֵי; מַה לְנָשִׂיא, שֶׁכֵּן יֵשׁ בְּקָרְבָּנוֹ נְקֵבָה” – וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַצִּבּוּר וְנָשִׂיא דוֹמִים בֶּאֱמֶת. וְכֵן כְּשֶׁלָּמְדוּ בְּקַל-וָחֹמֶר נָשִׂיא מִמָּשִׁיחַ: “ומַה מָּשִׁיחַ שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִשֶּׁעָבַר – אֵין מֵבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת, נָשִׂיא שֶׁאֵין מֵבִיא מִשֶּׁעָבַר, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יָבִיא עַל הַקּוֹדְמוֹת” – סָתְרוּ הַקַּל-וָחֹמֶר, בְּאָמְרָם: “מַה לַמָּשִׁיחַ – שֶׁכֵּן אֵינוֹ מֵבִיא בִשְׁגָגָה, תֹּאמַר בְּנָשִׂיא שֶׁמֵּבִיא בְשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה”. – וְזֶה, מִפְּנֵי שֶׁבַּתְּחִלָּה חָשַׁבְנוּ הֱיוֹת מָשִׁיחַ יוֹתֵר מִנָּשִׂיא וְעַל כֵּן לָמַדְנוּ, שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַקּוֹדְמוֹת, כָּל שֶׁכֵּן הַנָּשִׂיא, שֶׁהוּא פָּחוּת מִמֶנּוּ, וְאַחַר-כָּךְ מָצָאנוּ שֶׁאֵין הַנָּשִׂיא פָּחוּת, שֶׁהֲרֵי בִּבְחִינָה אַחֶרֶת הוּא יֶתֶר מִמֶנּוּ, וְאִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לָדוּן מִזֶּה עַל זֶה. וּכְשֶׁרָצוּ לִלְמֹד נָשִׂיא מִיָּחִיד, בְּאָמְרָם: אִם יָחִיד, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עַל הִוָּדְעוֹ זָכָר – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, נָשִׂיא, שֶׁמֵּבִיא עַל הִוָּדְעוֹ זָכָר – אֵינוֹ דִין שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי, סָתְרוּ הַדִּין, בְּאָמְרָם: “מָשִׁיחַ יוֹכִיחַ, שֶׁמֵּבִיא עַל הִוָּדְעוֹ זָכָר וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי”. וְזֶה, מִפְּנֵי שֶׁכְּבַר מָצָאנוּ נוֹשֵׂא דּוֹמֶה לַנּוֹשֵׂא הַנָּדוֹן שֶׁאֵין בּוֹ אוֹתוֹ הַנָּשׂוּא.
עוֹד מִטֶּבַע הַהִתְבּוֹנְנוּת, שֶׁשְּׁנֵי עִנְיָנִים, שֶׁהֵם אֶחָד קוֹדֵם וְאֶחָד נִמְשָׁךְ, יַכְרִיחוּ זֶה אֶת זֶה. פֵּרוּשׁ, שֶׁבְּהִמָּצֵא הַקּוֹדֵם יִמָּצֵא הַנִּמְשָׁךְ וּבְהֶעְדֵּר הַנִּמְשָׁךְ יֵעָדֵר הַקּוֹדֵם. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אָמְרוּ בַשַׁ"ס (פְּסָחִים י"ט): “וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי עֲקִיבָא, לִתְנֵי רְבִיעִי בַתְרוּמָה וַחֲמִישִׁי בַקֹּדֶשׁ”. – הִנֵּה זֶה הַהֶכְרָח נוֹסַד עַל יְסוֹד זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, וְהַיְנוּ, כִּי זֶה וַדַּאי שֶׁאִם הָיָה סוֹבֵר כְּרַבִּי עֲקִיבָא. הָיָה נִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי. כֵּיוָן שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵינוֹ שׁוֹנֶה רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי, אִם כֵּן וַדַּאי שֶּׁאֵינוֹ סוֹבֵר כְּרַבִּי עֲקִיבָא. הִנֵּה הַדִּין הַזֶּה נִקְרָא הֶקֵּשׁ תָּלוּי, לְפִי שֶׁהַקְדָּמָתוֹ מַאֲמָר תָּלוּי.
עוֹד מִטֶּבַע הַהִתְבּוֹנְנוּת, שֶׁנְּשׂוּאִים שׁוֹנִים, שֶׁמֻּכְרַח הִמָּצֵא אֶחָד מֵהֶם לְבַדּוֹ בַּנּוֹשֵׂא, כְּשֶׁיִּתְבָּרֵר לָנוּ מְצִיאַת הָאֶחָד, יֻכְרַח הֶעְדֵּר כָּל הָאֲחֵרִים, וּכְשֶׁיִּתְבָּרֵר לָנוּ הֶעְדֵּר כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד, יֻכְרַח מְצִיאוּת הָאֶחָד הַנִשְׁאָר. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אָמְרוּ בַשַׁ“ס (פְּסָחִים ד’–ה'): “שְׁמַע מִנָּהּ: הַבְעָרָה לְחֵלֵּק יָצְתָה” – נוֹסַד זֶה הַלִּמוּד עַל הַיְסוֹד הַזֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ. כִּי הִנֵּה הַבְעָרָה לֹא יָצְתָה אֶלָּא לְחַלֵּק אוֹ לְלָאו, כֵּיוָן שֶׁרָאִינוּ שֶׁלֹּא יָצְתָה לְלָאו – אִם כֵּן מֻכְרַח שֶׁיָּצְתָה לְחַלֵּק. וְכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ בָּבָא-קַמָּא ק”ד): “הֵיכִי דָמִי, אִי דְּלָא עָשָׂה בְעֵדִים – מְנָא יָדְעִינַן? – אֶלָּא דְעָשָׂה בְעֵדִים”. יְסוֹד זֶה הוּא, כִּי אַחַת מֵאֵלֶּה לֹא יִמָּנַע – אוֹ עָשָׂה בְעֵדִים אוֹ שֶׁלֹּא בְעֵדִים: כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְעֵדִים – שֶׁאִם כֵּן, “מְנָא יָדְעִינַן” – מֻכְרָח שֶׁעָשָׂה בְעֵדִים וְהִנֵּה דִין זֶה נִקְרָא הֶקֵּשׁ מְחַלֵּק, לְפִי שֶׁהַקְדָּמָתוֹ מַאֲמָר מֵחַלֵּק אוֹ נָשׂוּא זֶה אוֹ נָשׂוּא זֶה. יֵשׁ בְּנוֹשֵׂא זֶה, אוֹ לְהֶפֶךְ – אוֹ לְנוֹשֵׂא זֶה יְיֻחַס זֶה הַנָּשׂוּא, וּכְמוֹ שֶׁזָּכַרְתִּי לְמַעְלָה.