אור ברסלב

ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

פרק ו

פרק ה

פֶּרֶק ו

יְבָאֵר אֲמִתַּת הַמַּאֲמָרִים וּכְזָבָם

כְּלָל הַמַּאֲמָרִים שֶׁיֵאֶמְרוּ יִתְחַלֵּק לַאֲמִתִּים וְכוֹזְבִים. הָאֲמִתִּים הֵם – שֶׁיֹּאמְרוּ מַה שֶׁהוּא. הַכּוֹזְבִים – שֶׁיֹּאמְרוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ.
וְהִנֵּה צָרִיךְ שֶׁתַּבְחִין בָזֶה בֵּין הַמַּאֲמָרִים הַפְּשׁוּטִים וּמַאֲמָרִים הַנֶּאֱמָרִים עַל דֶּרֶךְ הַשְׁאָלָה אוֹ הַהַפְלָגָה. כִּי הַפְּשׁוּטִים אֲמִתָּם וּכְזָבָם תָּלוּי בִּהְיוֹת צוֹדֵק אוֹ בִלְתִּי צוֹדֵק מַה שֶׁנִּרְמַז בְּמִלּוֹתֵיהֶן לְפִי הֲבָנָתָן הַפְּשׁוּטָה. אַךְ בְּאוֹתָן שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה אוֹ הַהַפְלָגָה. כִּי הַפְּשׁוּטִים אֲמִתָּם וּכְזָבָם תָּלוּי בִּהְיוֹת צוֹדֵק אוֹ בִלְתִּי צוֹדֵק מַה שֶׁנִּרְמַז בְּמִלּוֹתֵיהֶן לְפִי הֲבָנָתָן הַפְּשׁוּטָה. אַךְ בְּאוֹתָן שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה אוֹ הַהַפְלָגָה – אֵין הָאֱמֶת וְהַכָּזָב תָּלוּי בְּמָה שֶׁמּוּבָן מִפְּשָׁט מִלּוֹתֵיהֶן, אֶלָּא בָרֶמֶז הַמְכֻוָּן בָּם. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: “אֲרִי עָלָה מִבָּבֶל”, אֵין אֲמִתַּת הַמַּאֲמָר הַהוּא בְּמוּבָן מִפְּשָׁט הַמִּלּוֹת אֶלָּא בָּרֶמֶז הַנִּרְמָז, שֶׁהוּא, שֶׁאָדָם חָכָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה עָלָה מִבָּבֶל, וְהוּא – רַב כָּהֲנָא.
עוֹד צָרִיךְ שֶׁתְּדַקְדֵּק בְּכָל מַאֲמָר שֶׁיִּהְיֶה לָדַעַת סוֹף גְּזֵרָתוֹ, שֶׁבָּה יִהְיֶה תָלוּי אֲמִתַּת הַמַּאֲמָר אוֹ כְזָבוֹ. וְזֶה יִתְחַלֵּף לְפִי הִתְחַלֵּף הַמִּינִים שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעֲלָה. כִּי הִנֵּה הַמַּאֲמָר הַסְּתָמִי, סוֹף גְּזֵרָתוֹ הוּא הִמָּצֵא הַנָּשׂוּא הַהוּא בַנּוֹשֵׂא שֶׁיֹּאמְרֵהוּ בוֹ אוֹ הֵעָדֵר מִמֶּנוּ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: “נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם” – סוֹף גְּזֵרָתוֹ, שֶׁיֵּשׁ לַנָּשִׁים חִיּוּב לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, וַאֲמִתּוֹ תָלוּי בְּשֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת כָּךְ, שֶׁתִּהְיֶינָה הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם. אַךְ הַמַּאֲמָר הַמְיֻחָד שֶׁזָּכַרְנוּ, שֶׁהוּא הָאוֹמֵר הַנָּשׂוּא בְנוֹשֵׂא בְּדֶרֶךְ מְיֻחָד, הִנֵּה סוֹף גְּזֵרָתוֹ הוּא הִמָּצֵא הַנָּשׂוּא הַהוּא בְּאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא, בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ: וְאִלּוּ יִמָצֵא הַנָּשׂוּא בַנּוֹשֵׂא אַךְ לֹא בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, לֹא יִהְיֶה הַמַּאֲמָר צוֹדֵק. דֶּרֶךְ מָשָׁל מַאֲמָר: “כֵּיוָן דְּחֻלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִים שָׁם – וַדַּאי גְרָרוּהוּ” – אִלּוּ לֹא הָיָה וַדַּאי שֶׁיִּגְרְרוּהוּ, אֲפִלּוּ יֶאֱרַע כֵּן פְּעָמִים רַבּוֹת, לֹא הָיָה הַמַּאֲמָר צוֹדֵק. הַמַּאֲמָר הַמְמַעֵט, שֶׁאוֹמֵר נָשׂוּא בְנוֹשֵׂא וְשׁוֹלְלוֹ מִכָּל זוּלָתוֹ – סוֹף גְּזֵרָתוֹ הוּא, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדָּבָר לְבַדּוֹ נִמְצָא אוֹתוֹ עִנְיָן, וְאִלּוּ הָיָה נִמְצָא בְזוּלָתֹו לֹא הָיָה צוֹדֵק. דֶּרֶךְ מָשָׁל, מַאֲמָר הַכָּתוּב: “הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם” – אִלּוּ הָיָה מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב עֲשִׂיַּת דְּבָרִים אֲחֵרִים זוּלָתִי אֹכֶל נֶפֶשׁ, לֹא הָיָה הַכָּתוּב אוֹמֵר “לְבַדּוֹ”, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ לְבַדּוֹ. הַמַּאֲמָר הַמּוֹצִיא, שֶׁמּוֹצִיא קְצָת מִן הַנִּכְלָלִים בַּנּוֹשֵׂא מִן הַנָּשׂוּא – גְּזֵרוֹתָיו שְׁתַּיִם. אַחַת, שֶׁבַּנּוֹשֵׂא הַהוּא נִמְצָא הַנָּשׂוּא הַהוּא: שְׁתַּיִם, שֶׁאוֹתָם הַמּוּצָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִן הַנּוֹשֵׂא הַהוּא, אֵין בָּהֶם הַנָּשׂוּא הַהוּא. וְאִם יִמָּצֵא גַּם בָּמּוּצָאִים, הִנֵּה לֹא יִהְיֶה כָל הַמַּאֲמָר כּוֹזֵב, אֶלָּא הַגְּזֵרָה הַשְּׁנִיָה תִּהְיֶה כוֹזֶבֶת וְהָרִאשׁוֹנָה צוֹדֶקֶת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: “הַכֹּל שׁוֹחֲטִין חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן”, אִלּוּ הָיָה הַדִּין שֶׁהַכֹּל שׁוֹחֲטִין וְגַם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שׁוֹחֲטִין, לֹא נֹאמַר שֶׁכָּל הַמַּאֲמָר כּוֹזֵב, אֶלָּא הַגְּזֵרָה “הַכֹּל שׁוֹחֲטִין” צוֹדֶקֶת,:חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן" אֵינָהּ צוֹדֶקֶת. וְכֵן הַמַּאֲמָר הַמֻּגְבָּל, אִם יִהְיֶה הַגְּבוּל בִּלְתִּי צוֹדֵק לֹא מִפְּנֵי זֶה יִהְיֶה בִלְתִּי צוֹדֵק כָּל הַמַּאֲמָר. אֶלָּא הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה צוֹדֶקֶת. הַשְׁנִיָּה בִּלְתִּי צוֹדֶקֶת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: “וּמְחַלְלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲלוּ הַפֵּרוֹת” וְכוּ‘, אִלּוּ הָיָה זֶה הַתְּנַאי אֲמִתִּי וְלֹא הָיָה זֶה הַחִיּוּב, אַף עַל פִּי כָךְ הָיְתָה אֲמִתִּית הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁ“מְּחַלְלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף” וְכוּ''. וְהַמַּאֲמָר הַתָּלוּי – שֶׁתּוֹלִים מְצִיאוּת עִנְיָן אֶחָד בִּמְצִיאוּת עִנְיָן אַחֵר, הִנֵּה אֵין סוֹף גְּזֵרָתוֹ שׁוּם אֶחָד מִן הָעִנְיָנִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַךְ סוֹף גְּזֵרָתוֹ הוּא הֱיוֹתָם נִתְלִים זֶה בָזֶה. וְאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים אֱמֶת, כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַךְ תְּלִיָּתָם זֶה בָזֶה בִּלְתִּי צוֹדֶקֶת. יִהְיֶה הַמַּאֲמָר כּוֹזֵב: וְאִלּוּ הָיוּ הָעִנְיָנִים בִּפְנֵי עַצְמָם כּוֹזְבִים וּתְלִיָּתָם זֶה בָזֶה אֱמֶת – יִהְיֶה הַמַּאֲמָר אֲמִתִּי. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמַר הֶחָכָם לְאוֹתוֹ הַמִּין: “אִם תַּעֲשֶׂה כֵן, רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא”, לֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ רַק “שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן” וְלֹא שֶׁיִּקָּרֵא “רוֹפֵא אֻמָּן”, אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה יָכֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן הָיָה נִקְרָא רוֹפֵא אֻמָּן – וּבֶאֱמֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא הָיָה נִקְרָא רוֹפֵא אֻמָּן. וְכֵן כְּשֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: “וְאִם הַבַּעַל אֱלֹהִים – לְכוּ אַחֲרָיו!” – לֹא הָיָה מוֹדֶה אֵלִיָּהוּ חַס וְחָלִילָה שֶׁהַבַּעַל הוּא אֱלֹהִים, וְלֹא הָיָה אוֹמֵר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁרָאוּי שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרָיו, אֶלָּא שֶׁאִם הוּא אֱלֹהִים רָאוּי שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. וְזֶה הַמַּאֲמָר אֲמִתִּי בְּעַצְמוֹ, כִּי שְׁנֵי הַדְּבָרִים תְּלוּיִים זֶה בָזֶה בֶאֱמֶת אַךְ שֶׁקֶר הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַבַּעַל אֱלֹהִים וְשֶׁקֶר שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. וְהֵפֶךְ זֶה, אִם יִהְיוּ הָעִנְיָנִים אֱמֶת וּתְלִיָּתָם זֶה בָזֶה שֶׁקֶר, יִהְיֶה הַמַּאֲמָר כּוֹזֵב. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם תֹּאמַר: “אִם מֹשֶׁה קִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה – שָׁאוּל הוּא מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁמָּלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל”. הִנֵּה שְׁנֵי הָעִנְיָנִים אֲמִתִִּים כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַךְ אֵינָם תְּלוּיִים זֶה בָזֶה כְלָל, וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה שֶׁתּוֹלֶה אוֹתָם זֶה בָזֶה הוּא בִלְתִּי צוֹדֵק. אַךְ הַמַּאֲמָר שֶׁמְּקַבֵּץ נְשׂוּאִים רַבִּים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד אוֹ נוֹשְׂאִים רַבִּים לְנָשׂוּא אֶחָד, הִנֵּה סוֹף גְּזֵרָתוֹ שֶׁכָּל אוֹתָם הַנְּשׂוּאִים הֵם בְּאוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא אוֹ בְכָל אוֹתָם הַנּוֹשְׂאִים יִהְיֶה אוֹתוֹ הַנָּשׂוּא, וְעַל כֵּן, לְשֶׁיִּהְיֶה צוֹדֵק צָרִיךְ שֶׂכֻּלָּם יִהְיוּ אֱמֶת. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָמַר: “אֶחָד חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם”" – אִם הָאֱמֶת הָיָה שֶׁחוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, הִנֵּה הַמַּאֲמָר הַזֶּה בִּלְתִּי צוֹדֵק. אַף עַל פִּי שֶׁחֵלֶק מִמֶּנוּ, שֶׁהוּא חוֹלֵץ, הָיָה צוֹדֵק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה וְעַל דֶּרֶךְ זֶה, שְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים ח’ ט' וְי‘, שֶׁכֻּלָם מְקַבְּצִים עִנְיָנִים הַרְבֵּה כְּאֶחָד – לִהְיוֹת הַמַּאֲמָר צוֹדֵק, צָרִיךְ שֶׁכּל אוֹתָם הָעִנְיָנִים יִהְיוּ כְמוֹ שֶׁנֶּאֱמָרִים בַּמַּאֲמָר, אַךְ הַמִּין הָאַחַד עָשָׂר, הַהוּא שֶׁיֹּאמַר בּוֹ עִנְיָן נִמְשָׁךְ מֵעִנְיָן אַחֵר, הִנֵּה גְזֵרוֹתָיו שָׁלֹשׁ: הִמָּצֵא הַקּוֹדֵם וְהִמָּצֵא הַנִּמְשָׁךְ וִהְיוֹת מְצִיאוּת הַנִּמְשָׁךְ הֶמְשֵׁךְ מְצִיאוּת הַקּוֹדֵם. וְתִרְאֶה שֶׁבָּזֶה יִבָּדֵל הַמִּין הַזֶּה מִן הַמַּאֲמָר הַתָּלוּי, כִּי בַתָּלוּי אֵין הַגְּזֵרָה עַל מְצִיאוּת שׁוּם אֶחָד מִן הָעִנְיָנִים אֶלָּא עַל הִתָּלוּתָם לְבַד, אַךְ זֶה גוֹזֵר מְצִיאוּת שְׁנֵי הָעִנְיָנִים וְגוֹזֵר הִתָּלוּתָם זֶה בָזֶה. דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַמַּאֲמָר שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה: "הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְכוּ’ אוֹכְלִים וּפְטוּרִים – לְפִיכָךְ, אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם מְתַקְּנִים וַדַּאי". הִנֵּה שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים נִגְזָרִים בַּמַּאֲמָר הַזֶּה: אֶחָד, שֶׁיְּכוֹלִים הַפּוֹעֲלִים לֶאֱכֹל בַּמָּקוֹם שֶּׁהֵם בְּלִי הַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר – וְזֶה הַקּוֹדֵם. שְׁנַיִם, שֶׁאִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם – חַיָּבִים לְתַקֵּן וַדַּאי – וְזֶה הַנִּמְשָׁךְ; שְׁלֹשָׁה, שֶׁחִיּוּבָם וַדַּאי בְּהִכָּנְסָם לַבַּיִת, תָּלוּי בַּהֶתֵּר שֶׁהֵם מֻתָּרִים לֶאֱכֹל בְּלִי הַפְרָשָׁה בַּמָּקוֹם שֶּׁהֵם. וְהִנֵּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַאֲמָר כָּזֶה אֱמֶת, צָרִיךְ שֶׁכָּל שְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים יִהְיוּ אֱמֶת, וְּאִם אֶחָד מֵהֶם לֹא יִהְיֶה אֱמֶת – הַמַּאֲמָר בִּלְתִּי צוֹדֵק.

תוכן העניינים

ספר דרך תבונות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה