ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
פרק ג
יְבָאֵר מִינֵי הַמַּאֲמָרִים
הִנֵּה כָּל מַאֲמָר שֶׁיֵּאָמֵר, סְבָרָא שֶׁתִּסָּבֵר, וְעִנְיָן שֶׁיְּצֻיָּר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִבְנֶה מִשְּׁנֵי חֲלָקִים דְּהַיְנוּ: מֵעִנְיַן שֶׁיְּקֻיָּם אוֹ יֻשְׁלָם, וּמִדָּבָר שֶׁבּוֹ יְקֻיָּם הָעִנְיָן הַהוּא אוֹ יֻשְׁלָל מִמֶּנּוּ; דֶּרֶךְ מָשָׁל: אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: “נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם” — קַיָּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁהוּא חוֹבַת קִדּוּשׁ הַיּוֹם, בְּדָבָר אֶחָד, דְּהַיְנוּ: כְּלָל הַנָּשִׁים. וְהִנֵּה הָעִנְיָן הַמְקֻיָּם אוֹ מְשׁוֹלָל — נִקְרָא “נָשׂוּא”, וְהַדָּבָר שֶׁבּוֹ קֻיַּם אוֹ שׁוֹלַל מִמֶּנּוּ נִקְרָא — “נוֹשֵׂא”; נִמְצָא נוֹשֵׂא הַמַּאֲמָר הַזֶּה — נָשִׁים, וְהַנָּשׂוּא — הַחִיּוּב בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם. וּמִצַּד זֶה וָזֶה יֵחָלְקוּ הַמַּאֲמָרִים לְמִינִים שׁוֹנִים.
מִצַּד הַנּוֹשְׂאִים יִתְחַלְּקוּ הַמַּאֲמָרִים לִשְׁלשָׁה מִינִים:
כּוֹלְלִים, פְּרָטִיִּים, קְצָתִיִּים.
כּוֹלְלִים — הֵם הַמַּאֲמָרִים שֶׁנּוֹשְׂאֵיהֶם כּוֹלֵל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּכְלֹל פְּרָטִים רַבִּים וּבְכֻלָּם יֵאָמֵר בָּהֶם הַנָּשׂוּא שֶׁבַּמַּאֲמָר הַהוּא, דֶּרֶךְ מָשָׁל (סַנְהֶדְרִין ל') “כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא”, הִנֵּה זֶה כוֹלֵל פְּרָטִיִּים רַבִּים, שֶׁהֵם אִישֵׁי הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, וּבְכֻלָּם יֵאָמֵר הַנָּשׂוּא, שֶׁהוּא הַחֵלֶק בָּעהַ"בָּ.
פְּרָטִיִּים — הֵם שֶׁנּוֹשְׂאֵיהֶם פְּרָט אֶחָד לְבַד, דֶּרֶךְ מָשָׁל: “יְרוּשָׁלַיִם אֵינָהּ מְטַמְּאָה בִנְגָּעִים”.
קְצָתִיִּים — שֶׁיֻּזְכְּרוּ בְּנוֹשֵׂא קְצָת מִכְּלָל א‘, דֶּ"מָ: “יֵשׁ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן” וְכוּ’ — הַכַּוָּנָה בוֹ, קְצָת מִכְּלָל הַנָּשִׁים יֵאָמֵר בָּהֶם הַנָּשׂוּא, שֶׁהוּא הַהֶתֵּר לְבַעֲלֵיהֶן. וְאָמְנָם יֵשׁ הַמַּאֲמָר הַסְּתָמִי שֶׁלֹּא נִזְכַּר בְּנוֹשְׂאוֹ מִלַּת “כֹּל” וְאַעַפִּ“י כֵן כֹּחוֹ כְּכֹחַ הַמַּאֲמָר הַכּוֹלֵל, דֶּ”מָ: “נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם” שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה, הִנֵּה הַכַּוָּנָה בוֹ, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם.
מִצַּד הַנְּשׂוּאִים יִתְחַלְּקוּ הַמַּאֲמָרִים לְאַחַד עָשָׂר מִינִים. וְזֶה, כִּי לֹא כָל נָשׂוּא שֶׁיִּהְיֶה יֵאָמֵר עַל כָּל נוֹשֵׂא שֶׁיִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ אֶחָד, אֲבָל יֵשׁ שֶׁיֵּאָמֵר בְּדֶרֶךְ אֶחָד וְיֵשׁ שֶׁיֵּאָמֵר בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וּמִצַּד זֶה יִתְחַלְּפוּ הַמַּאֲמָרִים לְמִינֵיהֶם.
הַמִּין הָאֶחָד — הוּא כְלָל הַמַּאֲמָרִים שֶׁיֵּאָמֵר בָּהֶם נָשׂוּא בַנּוֹשֵׂא, בְּלִי שׁוּם תְּנַאי וּגְבוּל, כַּמַּאֲמָרִים שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה וַאֲחֵרִים זוּלָתָם, וְנִקְרָא זֶה מַאֲמָר סְתָם.
הַמִּין הַשֵּׁנִי — אוֹתָם שֶׁיֵּאָמֵר בָּהֶם הַנָּשׂוּא בְּנוֹשֵׂא בְּדֶרֶךְ מְיֻחָד וּמֻגְבָּל, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר הַנָּשׂוּא בְּדֶרֶךְ וַדָּאִית אוֹ הֶכְרָח, דֶּ“מָ (פְּסָחִים ד'): “כֵּיוָן דְּחֻלְדָּה אוֹ בַּרְדְּלָס מְצוּיִים שָׁם, וַדַּאי גְרָרוּהוּ בְהָהִיא שַׁעְתָּא”, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּהוּ בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁרוּת, דֶּ”מָ (כְּתֻבּוֹת ד' ע"ה): “אֶפְשָׁר דְּמַעֲבַר לֵהּ בְּקִיּוּהָא דְחַמְרָא”, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּהוּ בְדֶרֶךְ סָפֵק, דֶּ"מָ: “כָּל אַשְׁרַאי סָפֵק אָתֵי, סָפֵק לָא אָתֵי”, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּהוּ בְדֶרֶךְ מְנִיעָה (כְּתֻבּוֹת שָׁם): “גַּבֵּי אִשָּׁה לָא אֶפְשָׁר”. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
הַמִּין הַשְּׁלִישִׁי — הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁיֹּאמַר נָשׂוּא בְנוֹשֵׂא וְיֻשְׁלָל מִכָּל זוּלָתוֹ, דֶּרֶךְ מָשָׁל: " מַאֲמַר הַכָּתוּב “הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם”, אָמַר הֶתֵּר הָעֲשִׂיָּה בְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְשָׁלַל אוֹתוֹ מִכָּל מַה שֶׁזּוּלַת זֶה, וְנִקְרָא מַאֲמַר מְמַעֵט.
הַמִּין הָרְבִיעִי — שֶׁיּוֹצִיא הַנָּשׂוּא מִקְּצָת מִמַּה שֶׁנִּכְלַל בְּנוֹשֵׂא הַמַּאֲמָר הַהוּא, דֶּרֶךְ מָשָׁל (חֻלִּין ד"ב): “הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן”, שֶׁהֲרֵי חֵשׁ"וְ גַּם הֵם נִכְלָלִים בְּמַשְׁמָעוּת מִלַּת “כֹּל”, וּמוֹצֵא הַנָּשׂוּא מֵהֶם, דְּהַיְנוּ הֶתֵּר הַשְּׁחִיטָה, עִם מִלַּת “חוּץ”, וְנִקְרָא מַאֲמָר מוֹצִיא.
הַמִּין הַחֲמִישִׁי — שֶׁיֹּאמַר נָשׂוּא בַנּוֹשֵׂא, אַךְ לֹא בְהֶחְלֵט אֶלָּא בִּבְחִינָה אַחַת אוֹ עִם תְּנַאי אֶחָד, דֶּ"מָ (יְבָמוֹת ד' ל"ח): “כִּנְּסָהּ — הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שְׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי” וְכוּ', וְכֵן (דְּמַאי י"ב): “מְחַלְּלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף וְכוּ, וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִפְדֶה אֶת הַפֵּרוֹת”, וְנִקְרָא מַאֲמָר מֻגְבָּל.
הַמִּין הַשִּׁשִּׁי — שֶׁיִּתְלֶה מְצִיאוּת עִנְיָן אֶחָד בִּמְצִיאוּת עִנְיָן אַחֵר, דֶּ“מָ (שָׁם ט"ו): “אִם עָנִי אוֹ כֹהֵן לְמוּדִם לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ”, “אִם אַתָּה תָּבוֹא לְבֵיתִי אֲנִי אָבוֹא לְבֵיתֶךָ”, וְנִקְרָא זֶה מַאֲמָר תָּלוּי. וְיִבָּחֲנוּ בוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים: הַקּוֹדֵם וְהַנִּמְשָׁךְ; הַקּוֹדֵם — הוּא הַחֵלֶק שְׁהֻזְכַּר בּוֹ הַתְּנַאי, דֶּ”מָ “אִם הָיָה עָנִי אוֹ כֹהֵן לִמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ”; הַנִּמְשָׁךְ — הוּא הַנִּתְלֶה בָרִאשׁוֹן, דֶּ"מָ: “יָבוֹאוּ וְיֹאכֵלוּ”.
הַמִּין הַשְּׁבִיעִי — מַאֲמָר יֹאמְרוּ בוֹ שְׁנֵי נְשׂוּאִים אוֹ יוֹתֵר בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, אוֹ נָשׂוּא אֶחָד בִּשְׁנֵי נוֹשְׂאִים אוֹ יוֹתֵר, וְיִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָאֶחָד שֶׁיֹּאמְרוּ הַנְּשׂוּאִים בְּנוֹשֵׂא יַחַד וְכֵן הַנָּשׂוּא בַּנּוֹשְׂאִים, דֶּ“מָ (כִּלְאַיִם ל"א): “כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אֲסוּרִים מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם וַאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה”, וְכֵן (תְּרוּמוֹת מ"ח): “אֵין תּוֹרְמִין לֹא בְמִדָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל וְלֹא בְמִנְיָן”. הִנֵּה כָאן נֶאֱמְרוּ נְשׂוּאִים שׁוֹנִים, שֶׁהֵם אִסּוּר הַקִּיּוּם, אִסּוּר הַזְּרִיעָה וְאִסּוּר הַהֲנָאָה, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, וְכֵן אִסּוּר הַמְּדִידָה וְאִסּוּר הַמִּשְׁקָל וְאִסּוּר הַמִּנְיָן בְּהַפְרָשַׁת הַתְּרוּמָה. וּכְשֶׁאָמְרוּ (דְּמַאי י"ז): “הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, מִן הַכּוּתִי, מִן הַנָּכְרִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם”, נֶאֱמַר נָשׂוּא אֶחָד שֶׁהוּא הַחִלּוּק לִפְנֵיהֶם בִּשְׁלשָׁה נוֹשְׂאִים, שֶׁהֵם: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִן הַכּוּתִי, הַמְקַבְּלוֹ מִיִּשְׂרָאֵל וְהַמְקַבְּלוֹ מִן הַנָּכְרִי. וְהִנֵּה הַחֵלֶק הַזֶּה יִסְתָּעֵף עוֹד לִשְׁנֵי עֲנָפִים. הָאֶחָד, שֶׁיִּהְיוּ הַנְּשׂוּאִים נֶאֱמָרִים בְּהַשְׁוָאָה אַחַת בְּנוֹשְׂאֵיהֶם; הַשֵּׁנִי, שֶׁאֶחָד מֵהֶם יֵאָמֵר בְּדֶרֶךְ חִדּוּשׁ וְהָאֶחָד כְּמוֹ עִנְיָן שֶׁכְּבָר נוֹדָע. דֶּ”מָ: “הַבְּכוֹר, מוֹכְרִים אוֹתוֹ בַּעַל מוּם, חַי וְשָׁחוּט”, הִנֵּה מְכִירָתוֹ חַי כְּבָר נוֹדַע, הַיְתֵרָה — שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ בְתָמִים הוּא מֻתָּר, רַק מְכִירָתוֹ שָׁחוּט הוּא הַחִדּוּשׁ, שֶׁלֹּא הֻתַּר בָּהֶם. וְהִנֵּה בְעָנָף זֶה יִמָּצְאוּ שְׁנֵי דְרָכִים: הָאֶחָד הוּא שֶׁיִּקְדַּם הַנּוֹדָע וְאַחַ“כָּ יֻזְכַּר הַמְחֻדָּשׁ וְנִקְרָא זֶה “לֹא זוֹ אַף זוֹ”, וְהוּא כַמָּשָׁל שֶׁזָּכַרְנוּ: חַי וְשָׁחוּט; הַשֵּׁנִי, שֶׁיֻּזְכַּר הַמְחֻדָּשׁ תְּחִלָּה וְאַחַ”כָּ הַנּוֹדָע, וְזֶה נִקְרָא: “זוֹ — וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ”, דֶּ“מָ: “מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה”. הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מֵהַמִּין הַזֶּה שֶׁיֹּאמַר בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, הֱיוֹתוֹ תָלוּי בֵּין שְׁנֵי נְשׂוּאִים — לֹא יֻתַּר לְהִמָּצֵא בוֹ אֶחָד מֵהֶם בִּלְבַד. דֶּ”מָ: “אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם”. וְהִנֵּה כְּלָל הַמִּין הַזֶּה נִקְרָא מַאֲמָר “מְרֻבֵּה הָעִנְיָנִים”, שֶׁהוּא מְרֻבֵּה הַנְּשׂוּאִים אוֹ הַנּוֹשְׂאִים.
הַמִּין הַשְּׁמִינִי — שֶׁיֹּאמַר בְּנוֹשֵׂא נָשׂוּא אֶחָד בִּשְׁלִילַת נָשׂוּא אוֹ נוֹשֵׂא אַחֵר, דֶּרֶךְ מָשָׁל (תְּרוּמוֹת): “לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם מֻצְנָע”.
הַמִּין הַתְּשִׁיעִי — שֶׁיֹּאמַר בְּנוֹשֵׂא נָשׂוּא אֶחָד עִם הֱיוֹת בּוֹ נָשׂוּא אַחֵר מַכְחִישׁ אוֹתוֹ לִכְאוֹרָה, דֶּ"מָ (מַעְשְׂרוֹת פ"ד): “אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם תְּרוּמָה הֲרֵי אֵלּוּ יֵאָכֵלוּ”; כִּי הִנֵּה הֱיוֹת אֲבִיהֶם תְּרוּמָה לִכְאוֹרָה הוּא מַכְחִישׁ הֶתֵּר אֲכִילַת הַגִּדּוּלִים, אַךְ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כָךְ.
הַמִּין הָעֲשִׂירִי — שֶׁיֹּאמַר בּוֹ עִנְיָן בְּדִמְיוֹן עִם עִנְיָן אַחֵר, דֶּ“מָּ (דְּמַאי י"ז): “כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בְּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה”. וְהִנֵּה בָזֶה תִרְאֶה שֶׁתָּמִיד יִלָּקַח עִנְיָן נוֹדָע וְיֻשְׁוֶה לוֹ אַחֵר, בִּלְתִּי נוֹדָע. דֶּ”מָ בַּמַּאֲמָר שֶׁזָּכַרְנוּ, הִנֵּה חִלּוּקָן בְּחֻלִּין הוּא נוֹדָע וְהִשְׁוָה לוֹ הַחִלּוּק בַּתְּרוּמָה גַ"כֵּ, וְגָזַר הֱיוֹתָם שָׁוִים בִּמְקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן — וְנִקְרָא זֶה מַאֲמָר מְדַמֶּה.
הַמִּין הָאַחַד-עָשָׂר — שֶׁיֹּאמַר בּוֹ נָשׂוּא נִמְשַׁךְ מִנָּשׂוּא אַחֵר, דֶּ"מָ (מַעְשְׂרוֹת ס"א): “הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְאָמַר: טְלוּ כֻלָּם וְכוּ', לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם מְתַקְּנִים וַדַּאי”.
וּמַה שֶּׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדַע עוֹד, כִּי הִנֵּה דְרָכִים רַבִּים יֵשׁ לִבְנֵי הָאָדָם לְפָרֵשׁ בִּלְשׁוֹנָם מַה שֶּׁיַּחְשְׁבוּ בְמַחֲשַׁבְתָּם, כִּי הִנֵּה יֵשׁ שֵֶׁיַּאֲרִיכוּ בְדִבְרֵיהֶם וְיֵשׁ שֶׁיְּקַצְּרוּ בָהֶם, יֵשׁ שֶׁיְּדַבְּרוּ בְדֶרֶךְ הַגָּדָה וְיֵשׁ בְּדֶרֶךְ תְּמִיהָה וְיֵשׁ בְּדֶרֶךְ רֶמֶז. וּכְבָר נִתְבָּאֲרוּ כָל הַחִלּוּקִים הָאֵלֶּה אֵצֶל בַּעֲלֵי הַדִּקְדוּק וְהַמְּלִיצָה, אַךְ מַה שֶׁצָּרִיךְ לָנוּ עַתָּה הוּא, כִּי כָל דִּבּוּר שֶׁיֵּאָמֵר יִהְיֶה בְאֵיזֶה סֵדֶר וְדֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה, כְּשֶׁנֵּרֵד לְסוֹף כַּוָּנַת מְדַבְּרוֹ נִמְצָא וַדַּאי שֶׁרָצָה בוֹ אֲמִירַת נָשׂוּא בְנוֹשֵׂא, כִּי זוּלַת זֶה לֹא הָיָה בְדִבּוּרוֹ מַמָּשׁ, וְלֹא הָיָה מִצְטַיֵּר מִמֶּנּוּ בְּשֵׂכֶל שׁוֹמְעוֹ שׁוּם צִיּוּר שָׁלֵם. וְלָכֵן אַל תָּשֶׁת לִבְּךָ אֶל דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר אֶלָּא אֶל הַמַּאֲמָר הַמְכֻוָּן בּוֹ. וְאִם תִּרְאֶה הַדִּבּוּר קָצָר — הַשְׁלִימֵהוּ בְמַחֲשַׁבְתְּךָ, וְאִם תִּרְאֵהוּ אָרֹךְ — תָּסִיר מִמֶּנּוּ אֶת הַמּוֹתָר. וְלֹא תְצַיֵּר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֶלָּא הַנּוֹשֵׂא שֶׁעָלָיו יְדַבֵּר וְהַנָּשׂוּא שֶׁיֵּאָמֵר בּוֹ וְהַדֶּרֶךְ שֶׁיֹּאמְרֵהוּ בוֹ וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל. כְּשֶׁתִּמְּצָא בַּשַּׁ"ס (פְּסָחִים ד' ז': “הָתָם הֵיכִי נֵימָא? — נֵימָא לָמוּל, לָא סַגְיָא, דְלָאו אִיהוֹ מָהֵל”, הִנֵּה זֶה לָשׁוֹן קָצָר וּבְדֶרֶךְ תְּמִיהוּת, אַךְ הַכַּוָּנָה בָזֶה הוּא: שֶׁשָּׁם אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הַמִּילָה, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם מָקוֹם לוֹמַר לָמוּל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַמָּל. וְנִמְצָא שֶׁזֶּה מַה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתְּצַיֵר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ מִתּוֹךְ כָּל הַמִּצְוֹת הַהֵמָּה, וְכֵן כְּשֶׁחָזַר וְאָמַר: “אֲבִי הַבֵּן מַאי אִכָּא לְמֵימַר”, הָכַּוָּנָה שֶׁאֲבִי הַבֵּן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָמוּל, לְפִי מַה שֶׁהִנִּיחַ שָׁם בַּתְּחִלָּה, וּכְשֶׁהֵשִׁיב: “אִין, הָכִי נַמִּי”, הַכַּוָּנָה שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲבִי הַבֵּן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָמוּל, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה תָדִין בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת כֻּלָּם.