ספר דרך תבונות· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
פרק ב
יְבָאֵר חֶלְקֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וִיסוֹדוֹתָיו
אָמְנָם חֶלְקֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הָרָאשִׁיִּים, שֶׁמֵּהֶן נִבְנִים הַסֻּגְיוֹת כֻּלָּן, בְּכָל הַתַּלְמוּד, — שִׁבְעָה הֵם:
מֵימְרָא, שְׁאֵלָה, תְּשׁוּבָה, סְתִירָה, רְאָיָה, קֻשְׁיָא וְתֵרוּץ.
וְזֶה פֵּרוּשָׁם:
מֵימְרָא, — הוּא שֶׁיֹּאמַר אוֹמֵר מַאֲמָר אֶחָד.
שְׁאֵלָה, — שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֶחָד מֵאֶחָד יְדִיעַת עִנְיַן-מָה.
תְּשׁוּבָה, — שֶׁיָּשִׁיב הַנִּשְׁאָל לַשּׁוֹאֵל עַל שְׁאֵלָתוֹ.
סְתִירָה, — שֶׁיְּבַטֵּל מַאֲמָר שֶׁנֶּאֱמַר וְיֻכְחַשׁ מִכֹּל וָכֹל.
רְאָיָה, — שֶׁיּוּבָא מַה שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּאֵר אֲמִתַּת אֶחָד מִן הַמַּאֲמָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ אוֹ מִן הַדֵּעוֹת שֶׁנִּסְבְּרוּ.
קֻשְׁיָא, — שֶׁיֵּרָאֶה הַיּוֹם בְּמַאֲמָר מִן הַמַּאֲמָרִים אוֹ דֵעָה מִן הַדֵּעוֹת, מַה שֶּׁאֵינוֹ אֱמֶת אוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ נָאוֹת.
תֵּרוּץ, — שֶׁיּוּסַר הַקֻּשְׁיָא מִן הַמַּאֲמָר אֲשֶׁר הֻקְשָׁה עָלָיו אוֹ הַדֵּעָה.
וְהִנֵּה כָל אֶחָד מִן הַחֲלָקִים הָאֵלֶּה יִתְחַלְּקוּ עוֹד לַחֲלָקִים אֲחֵרִים וְיִתְבָּאֲרוּ לְפָנֵינוּ בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא.
וּמַה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתֵּדַע הוּא, כִּי הִנֵּה כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן הַזֶּה נוֹסַד עַל יְסוֹדוֹת רִאשׁוֹנִים, נִמְצָאִים בְּטֵֶבַע שִׂכְלֵנוּ, אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם יִתְנַהֵג לְהָבִין מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמֵר, וּלְקַבֵּל דֵּעה מִן הַדֵּעוֹת, אוֹ לְהַכְחִישָׁם, כִּי הִנֵּה עַל הַיְסוֹדוֹת הָאֵלֶּה יִבָּנוּ כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים, הָרְאָיוֹת וְהַדְּחִיּוֹת, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַחֲלָקִים הַנִּבְחָנִים בּוֹ; דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּשֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת ד') “הַקּוֹרֵא דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִלָּה — לָא”. הִנֵּה זֶה נוֹסַד עַל מַה שֶׁמִּצְטַיֵּר בְּשִׂכְלֵנוּ מִלָּשׁוֹן זֶה, שֶׁכַּוָּנַת אוֹמְרוֹ הָיָה לְדַבֵּר בְּמִי שֶׁכְּבָר קָרָא, וְהֵפֶךְ זֶה (חֻלִּין ד"ב) “הַכֹּל שׁוֹחֲטִין” — לְכַתְּחִלָּה, כִּי טֶבַע הַלָּשׁוֹן מוֹרֶה לָנוּ כָךְ, וְכֵן כְּשֶׁהִקְשׁוּ בַשַּׁ“ס (פְּסָחִים ד') “הַאי ‘הַכֹּל נֶאֱמָנִים’ — כָּל הַבָּתִּים בְּחֶזְקַת בְּדוּקִים מִבְּעִי לֵהּ”, נוֹסְדָה הַקֻּשְׁיָא הַזֹּאת עַל מָה שֶּׁטֶּבַע הַלָּשׁוֹן, זֶה שֶׁל “הַכֹּל נֶאֱמָנִים”, מוֹרֶה הֱיוֹת הַדִּין הַהוּא הַמֻּזְכָּר שָׁם תָּלוּי בִּהְיוֹת הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל הַבְּדִיקָה, וּלְפִי מַה שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיד שָׁם הַשַּׁ”ס אֵינוֹ תָלוּי בֶּאֱמֶת אֶלָּא בִהְיוֹת חֶזְקָתָן שֶׁל הַבָּתִּים שֶׁהֵם בְּדוּקִים, וְהַטֶּבַע מוֹרֶה לָנוּ שֶׁכְּשֶׁנִּרְצֶה לְהַגִּיד זֶה הָעִנְיָן לֹא נֹאמְרֵהוּ אֶלָּא בְלָשׁוֹן כָּזֶה: “כָּל הַבָּתִים בְּחֶזְקַת בְּדוּקִים”. וְכֵן כָּל הַקֻּשְׁיוֹת כֻּלָּן, וְכָל הַתֵּרוּצִים, וְכָל שְׁאָר חֶלְקֵי הַפִּלְפּוּל, כְּשֶׁתַּחֲקֹר עֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת, תִּמְצָאֵם נוֹסָדִים עַל יְסוֹדוֹת כְּאֵלּוּ עִנְיָנִים חֲקוּקִים בְּטֶבַע הַהֲבָנָה הַשִּׂכְלִית שֶׁשֵּׂכֶל הָאָדָם מְחַיְּבָם מֵעַצְמוֹ בְּלִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָזֶה לִמּוּד כְּלָל.
וְאָמְנָם, פְּעֻלּוֹת הַשֵּׂכֶל בְּהַשְׂכָּלָתוֹ שְׁלשָׁה:
הָאֶחָד — צִיּוּר הָעִנְיָנִים וַהֲבָנַת הַמַּאֲמָרִים וְהַסְּבָרוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵם.
הַשֵּׁנִי — הֻלֶּדֶת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם.
הַשְּׁלִישִׁי — קַבָּלָתָם אוֹ הַכְחָשָׁתָם.
וּבְכֻלָּן — מִתְנַהֵג וְהוֹלֵךְ כְּפִי הַיְּסוֹדוֹת הַחֲקוּקִים לוֹ בַטֶּבַע, וּכְמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, וְתִרְאֶה עוֹד לְפָנִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְעַתָּה נְבַאֲרָה בִּפְרָטֵיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.