ספר דרך אמונה· רבנו מאיר אבן גבאי
(ד):
ומה ששאלת מנין שהספירות נאצלות ולא נבראות כשאר הנבראים. עם שממה שכתבתי ופירשתי בשאלה הב' במאמר ר"מ וגם במאמר אפריון עשה לו וגו' יספיק לתשובת שאלה זה והותר. אוסיף עוד שנית ידי עד שיתברר הענין יפה יפה ולא ישאר בזה שום פקפוק. ותחלה אעירך על קבלת הר' עזריאל ז"ל בזה וז"ל:
הוסיף השואל לשאול היאך תאמר שהספירות נאצלות אני אומר שהיו נבראות כשאר הנבראים:
תשובה כבר הודעתיך כי אין סוף שלם מבלי חסרון והפועל המתחיל להמצא ממנו תחלה ראוי להיות שלם, ולכך היה כח האצילות ראוי להיות תחלה לכח הבריאה, כי כח האצילות הוא עיקר לבריאת הנבראים, שאם לא היה כח האצילות שנוטלין ממנו ואינו חסר היאך היינו מכירים שפע השלמות הבא מאין סוף, והיאך היה כח הספירות הנאצל מאין סוף שלם לקבל ולהשפיע לכל הצריכים מבלי שיחסר, כי כל בריה כשנוטלין ממנה תתחסר ותתמעט ע"כ:
והענין לומר כי הטוען שהספירות נבראות חלילה נופל במה שברחנו ממנו תחלה והוא שאין ליחס לאין סוף שום חסרון כלל, ואם אתה אומר שהדבר המתחיל להמצא ממנו הוא נברא, הנה זה הטלת מום בקדשים וחסרון כח הבא מאין סוף תחלה, ואין בזה הפרש בין נברא רוחני לנברא גשמי שהרי הנברא רוחני חסר, כי מלבד שהו' עלול הוא נפרד וזה חסרון בערך האין סוף יתברך ואין ליחסו לו. וא"כ ראוי להאמין כי הפועל המתחיל להמצא ממנו תחלה הוא בתכלית השלמות והוא שיהיה דומה לו מכל צד, וזהו האצילות שהוא האלהות שאין בין המאציל והנאצל כי אם שזה עלה וזה עלול אבל הם באחדות שוה וגמורה שאם נאצל לא נפרד:
ובספר התיקונין (בהקדמה ג, ב) עשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו וגרמיה חד בהון איהו וחייו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון וחייהון חד לא אינון וגרמיהון חד ע"כ. הרי לך בביאור שהאצילות מיוחד והבריאה נפרד. נמצא א"כ שהפועל המתחיל להמצא מאין סוף הוא האצילות שהוא האלהות:
עוד יש להכריח שהספירות נאצלות ממה שקבלו חכמי הקבלה ע"ה וכפי מה שבא זה בפי' בספריהם ובפרט בספרי הזוהר שכוונת הייחוד וכוונת התפלות והקרבנות והמצות אל הספירות כמו שידעת וכמו שכתבתי בחיבורי הגדול (ח"א פ"ה) ובספר תולעת יעקב. ואילו היו נבראות ח"ו היה כל זה אסור שהיה עבודה ללא אלהי אמת וע"ז וקצוץ נטיעות. ולפי שהארכתי באמת זה בחיבורי לא ראיתי להאריך פה והרוצה לעמוד על האמת בזה יעיין שם:
ואם באולי יסופק לך אמרו כי כל בריה כשנוטלין ממנה תתחסר ותתמעט, ותאמר הרי אנו רואים השמש והירח ושאר הכוכבים המשפיעים באלו הנמצאות ואינן חסרים בזה עם שהם נבראים וכ"ש הרוחניים העליונים ר"ל המלאכים. התר זה הספק ראיתי כתוב בזה הלשון בעין השכל, נמצא כי הן בתנועתם החזקה הם מעתיקים מצבם ומבטם עת אחר עת ובהעתק ההוא חוזרים ומקבלים שפע מי"ב מזלות כל פעם ופעם. וגם הם מתנועעים לקבל שפע מסבותיהן ולסבות ההן סבות עד שעולין לקבל מן הספירות ואז הספירות הן עולם הייחוד בלי פרוד, ואינן מתנודדות כלל לצאת חוץ לעצמם ונקשרות באין סוף שהוא המקום השופע בתוכם באין גבול, וע"י הספירות נסדר השפע להוריד למטה בנבראים בדין ישר במדה במשקל ע"כ. ודי במה שכתבתי בהכרח שאלה זו עם מה שכתבתי בשאלות שקדמו בי כבר הארכתי בחיבורי יעויין שם: