אור ברסלב

ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]

צז

צו

"אמת מארץ תצמח" וגו' וצדק לפניו יהלך" וגו'. הכוונה כי הת"ת נקרא "אמת",

בסוד המלכות מתיחדת עמו. וכן פירשו בזוהר א' ת"ם, כי תם היא המלכות. וא

היא דכורא והטעם כמו שפי' בשיר השירים כי א' כליל ימינא ושמאלא, והם ב'

יודי"ן, וי"ו באמצעיתא, דכורא דכליל כולא. או מפני שכולל מראשית ועד

אחרית, דאינון תרין יודי"ן, יו"ד ברישא ויו"ד בסיפא. סוף דבר, "אמת" כליל

דכורא ונוקבא. ופי' בשיר השירים בפסוק "והנה אופן א' בארץ" שהם ד' פנים

במלכות. ג' פנים הם משמשים למעלה בסוד היחוד עם הזכר, עם הימין והשמאל

והאמצע. (והסו') [והסוד] הזה שם יהו"ה, כי היא נקודתו [שהם] שבא, ופי'

הרשב"י ע"ה דהיינו מן הגבורה שהיא שבא, כדכתיב "ותפול שבא ותקחם". וכן "כי

בא"ש ה' נשפט". וקמץ מצד החסד בסוד "וקמץ הכהן". וקשה דבמקום אחר פירש

קמ"ץ הוא בכתר, והשתא אמר שהוא בחסד, ואמנם נאמר כי הכתר כולל כל האצילות.

אמנם אינו מתגלה בו אלא עד החסד, מפני שאין בו דין, ועד חסד אין דין. ולכן

נקרא חסד עילאה בסוד בחינת החסד שבו. וכן נקרא "אל" במקומות רבים. ובחסד

עילאה זה נכלל ונקמץ סוד ת"ת ומלכות שהם סוד נקודה בחיק בעלה, דהיינו י"ו.

ולכן קמץ בחסד תחתון כולל שית יומין, והם נכללים ברקיע ונקודה והיינו קמץ

נמי. והא והא חדא איהו. ושבא מורה היפך הקמץ. כי הקמץ מורה היחוד כדפי'.

והשבא מורה המיעוט, שהי' ביום ב', שבו נברא המחלוקת וגיהנם. ולכן שבא

[היא] נקודה למטה מנקודה, דהיינו מל' למטה מת"ת. והם בין יו"ד שהיא חסד

ובין (הא') [אות ה"א] שהיא גבורה. והוחלפו ליחד שתי הקצוות. וי"ו בחולם

שהוא ת"ת, זה מורה על המל' שהיא אשת חיל עטרת בעלה, י' על וי"ו. והוא מלך,

מפני כי "מלכא בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו". ולכן חולם בוי"ו הוא מלך,

דאיהו מלך (במלכא) [במלכתא]. והם סוד ג' פנים בג' אבות, ומהם מקבלת בחינה

עליונה שהיא מל' שבת"ת, סוד ת"ם של אמת. והיא ה"א שניה שיש בה ג' ווי"ן

כזה, [] בסוד נה"י. והם ג' ווי"ן ו"יסע ו"יבא ו"יט. וע"י (ג') [שלשתם]

משפעת בשם אדנ"י שיש בו ג' בחינות אלו, שנקודתו אדני דהיינו שב"א, ונלוה

אליו הפתח בסוד בעלה עמה. חולם ת"ת אצל הפתח. קמץ מן החסד, יו"ד נגד ה'

מקבלת. והיא "אופן א' בארץ" אצל תתאין. וזהו סוד כי בחינה אחרונה זאת

מקבלת מעשים טובים מן שוכני ארץ הצדיקים, כדי להתיחד גם ג' וג' עם בעלה.

והם ד' מדרגות. הא', נ' שבה. וב', מלכות שהיא א' שעם הזכר. וג', ג' בחינות

שבנקודה. ד', יו"ד של אדנ"י שהיא "אופן א' בארץ". ועליהם אמר "אמת" שהוא

סוד "א' ת"ם", "מארץ" שהיא אותה בחינה תחתונה שבארץ. "תצמח" כי היא מקבלת

מעשים טובים ומצות כדי להמשיך שפע אל היחוד. "וצדקה" שהיא בחינה ד', י' של

אדנ"י, "משמים" שהם סוד הבחינות העליונות, "נשקף" משם נשקף צדק ומשפיע

עליה. ולכן לא אמר "משקיף" אלא "נשקף". ירצה, שאחרים משקיפים עליה, דהיינו

השמים הנז'. "גם ה' יתן הטוב", ירצה, כי אם היות ש"אופן א' בארץ", דהיינו

הבחינה הד' לבד, גם יהו"ה שהם סוד ד' בחינות עליונות משפיעות בתחתונה מסוד

הבחינות העליונות ממש. וזהו שאמר "יתן הטוב" דהיינו בחינת משך וי"ו שהוא

כלל שלש בחינות שבשם, אותיות יה"ו. "וארצנו", שהיא בחינת "אופן א' בארץ",

"תתן יבול ה"', פי' שפע מעשה המצות מלמטה, מיין נוקבין שהיא יבול ה' שבשם,

בחינה ד' של יה"ו כדפי'. ולפי זה ראוי לבונים במרכבה עליונה שלא ידחו

בחינת אבן זאת, כמו שמאסו אותו הבונים, כי לה מעלה גדולה ומשובחת. וזהו

שאמר "צדק לפניו יהלך", פי' יהיה תמיד לפני עיני המשפיע ויקשטה. ועם כל זה

יכוין גם בעליונות, "וישם לדרך" שהוא סוד היסוד או הת"ת, "פעמיו" נצח

והוד:

תוכן העניינים

ספר גרושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה