ספר גרושין· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
יט
פי' אני כי "ששת ימים תעבוד" . ידוע מענין דמסטרא דעבד נקראו ישראל
"עבדים", ומסטרא דאצילות נקראו "בנים". והנה כל לשון עבודה עניינו בעבד
מט"ט. ואמר "ששת ימים" הם ששת ימי החול, תעבוד. יהיה כל היחוד והשפע
וההנהגה ע"י העבד הטוב שהוא מט"ט. והטעם כי שער החצר הפנימי יהיה סגור ששת
ימי המעשה, מפני כי אין להשתמש קדש בחול, וחול בקדש, כדפירש ר"ש בזוהר
פרשת נח, והארכתי בספ"ר בשער אבי"ע. ולכן ששת ימי החול "תעבוד", יהיה ענין
השפעתך וכונתך ע"י העבד. ואעפ"י שאני אומר שהיחוד ע"י מט"ט, עם כל זה אין
ראוי להפריד המלכות מהיסוד אלא "ועשית כל מלאכתך". פירש, המלכות נקראת
מלאכה, ויסוד נקראת כ"ל. ואמר "ועשית כל", פירש תיחד ותתקן "כל"
ב"מלאכתך". כי אין ראוי להפריד בין גאולה לתפלה ח"ו אלא לסומכם. וכל יום
השביעי "שבת לה' אלהיך", כי ביום השבת צריך ליחד שבת שהיא המלכות עם
"אלהיך" שהוא הת"ת. ואמר "אלהיך" שהוא הבינה. או אפשר לומר שהיא המלכות
ומיחד ממטה למעלה, דהיינו שבת לה'. וחזר מלמעלה למטה דהיינו "אלהיך לא
תעשה כל מלאכה". פי' אין אתה צריך אל היחוד ואל סמיכות הגאולה לתפלה כדרך
שהיית סומך בחול, שהיה ע"י עשייה, דהיינו "ועשית כל מלאכתך" כנזכר למעלה
אלא בענין יותר ויותר נאות. וזהו "לא תעשה כל מלאכה", פי' יחוד כ"ל
ומלאכ"ה, לא יהיה ע"י המעשה שהוא מציאות אור מט"ט שהם מעשה גופני, אלא
ברוחני ע"י הכונה והאור השלם. כדרך שפי' הרשב"י ע"ה כי בגן עדן של מטה
הנשמות מתלבשות במעשה המצות, ובגן עדן של מעלה בכונתם וברוחניותם. ולכן לא
יהיה ע"י עשייה שהוא יחוד מט"ט, אלא על ידי היסוד. "אתה ובנך ובתך" וכו'.
והוצרך לומר ענין זה מפני שפי' רז"ל ובזוהר כי ביום השבת הנשמות העומדות
בג"ע של מטה עולות לגן עדן של מעלה, והעומדות בין החומות של גן עדן של מטה
נכנסות לפנים, והעומדות בחוץ נכנסות לבין החומות.
ועל דרך זו למדרגות וכו'. ונמצא לפי זה כי אותו שעומד בימות החול בענין
עבודה הנזכר לעילא דהיינו ייחוד מט"ט שהם במדרגות הנשמות שבגן עדן של מטה,
אין ראוי להם להשתמש בשבת במט"ט אלא ליחד למעלה. אבל אותם שהם חוץ, וביום
השבת אינם נכנסות כי אם במדרגת ימות החול, ראוי שבעה"ז ייחדו אפילו בשבת
במדרגת מט"ט. לזה אמר "אתה ובנך" וכו' כי אפילו העבד והאמה והבהמה והגר,
כולם אין ראוי להם להשתמש אלא בכתר הפנימי וליחד באצילות ע"י היסוד. ונתן
טעם לדבר, "כי ששת ימים עשה ה"' פי' אפילו בששת ימים השפעת הת"ת שהוא
למעלה יחודו הוא ע"י הצפון והדרום שהם חסד וגבורה. וזהו "את השמים ואת
הארץ" שפירש שמים וארץ ת"ת ומלכות. א"ת חסד, וא"ת גבורה. וכן פירש הרשב"י
ע"ה בפרשת בראשית. "את הים ואת כל אשר בם" פי' ג"כ הוא עושה ומתקן ומשפיע
"את הים" והיא המלכות בערך בחינתה התחתונה. וא"ת לרבות כחותיה וחילותיה.
"ואת כל אשר בם", פירש אפילו כחות שהם בתוך כחותיה שהם ענפי הענפים. וחוזר
בם לענפים ולחיילות המתרבים מ"את" כדפי'. וא"כ אחר שבימות השבת כל הענפים
והסנסנים ואפילו הכחות הקטנים הם נהנים מזיו העליון ואור האצילות, אין
ראוי להשתמש בחול כלל. "וינח ביום השביעי", פירש הת"ת עצמו יש לו מנוחה
במלכות. כי בהיותו מתיחד עמה יתרבה ויושפע עלה אור רב. "על כן ברך ה"'. ה'
הוא הת"ת, ו"ברך" מצד החסד ששם מקור הברכה בסוד ברכת כהנים. ולמי ברך
והשפיע, למלכות שהוא יום השבת. ואומר "את יום השבת", הוא הלוי בגבורה
כדכתיב (וקדשת) ["והבדלת] את הלוים":