אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן מה - בדין ברכת האורז

ספר ברכת ישראל

סימן מה - בדין ברכת האורז

סימן מג - שני מינים מעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני

איתא בגמ' (לו:), רב ושמואל דאמרי תרוייהו "כל שיש בו" מחמשת המינים מברכין עליו במ"מ, ואיתמר נמי רב ושמואל דאמרי תרוייהו "כל שהוא" מחמשת המינים מברכין עליו במ"מ, וצריכא, דאי אשמועינן כל שהוא הו"א משום דאיתיה בעיניה אבל ע"י תערובת לא, קמ"ל כל שיש בו, ואי אשמועינן כל שיש בו, הו"א כל שיש בו מחמשת המינים אין, אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת, אבל איתיה בעיניה נימא אפי' אורז ודוחן נמי מברכין עליו במ"מ, קמ"ל כל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו במ"מ לאפוקי אורז ודוחן דאפי' איתיה בעיניה לא מברכין במ"מ וכו'. ואקשינן בגמ' על הא דאמרו כל שהוא מחמשת המינים, דתניא הכוסס את האורז מברך עליו בופה"א, טחנו אפהו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחילה מברך עליו במ"מ ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלוש, וסלקא להו בתיובתא, הלכך על אורז מברכין בתחילה במ"מ ולבסוף בנ"ר כדתריצנא להא מתניתא ותני גבי אורז ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום, וקיי"ל דכל לבסוף ולא כלום מברך בנ"ר.

וכתב הרי"ף (דף כו.) הא דמברכין על האורז במ"מ הני מילי דאיתיה לאורז בעיניה, אבל ע"י תערובת לא, דקיי"ל בהא כרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינים מברכים עליו במ"מ, דלא איתותבו רב ושמואל אלא לעניין כל שהוא מחמשת המינים דאיתיה בעיניה, אבל כל שיש בו מחמשת המינים דליתיה בעיניה אלא ע"י תערובת לא איתותב, הלכך קיי"ל כותייהו בהא דליכא מאן דפליג עלייהו. נמצא דלדעת הרי"ף רק כאשר האורז בעיניה מברך במ"מ אבל ע"י תערובת לא, ולפי"ז הרי"ף ס"ל הא דהוקשו רב ושמואל מברייתא זה דוקא על אורז בעיניה, אבל בתערובת אפי' שהוא הרוב אין ראיה שאפשר לברך במ"מ, משום דאמרי' בגמ', ואי אשמועינן כל שיש בו הו"א כל שיש בו מחמשת המינים אין, אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת, אבל איתיה בעיניה נימא אפי' אורז ודוחן נמי מברכין עליו במ"מ, קמ"ל כל שיש בו הוא דמברכין עליו וכו', וכאשר הגמ' הביאה ברייתא דעל אורז מברכין במ"מ, זה רק על אורז בעיניה, אבל בתערובת מסקנת הגמ' נשארה דע"י תערובת אין מברך, ונשאר הדין דבתערובת לא מברכין במ"מ אפי' שהוא הרוב, ומשו"ה פסק הרי"ף דרק כאשר האורז בעיניה מברך במ"מ, וכן פסק הרשב"א (לז.) ד"ה "תיובתא" והרמב"ם (פ"ג מהל' בר' ה"י) שכתב אורז שבשלו או שעשה ממנו פת בתחילה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות, ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו.

אולם הרא"ש (סי' ח) כתב, ומ"ש רב אלפס דהא דמברכין על האורז במ"מ הני מילי בדאיתיה לאורז בעין, אבל ע"י תערובת לא "היינו כשהרוב ממין אחר" דבכי האי גונא בחמשת המינים אפי' רובו ממין אחר מברך עליו במ"מ. מבואר דהרא"ש למד בדעת הרי"ף דמ"ש והני מילי אין הכונה אורז בעיניה בלבד, אלא אפי' ע"י תערובת, ובלבד שהאורז יהיה הרוב בתערובת. ונראה להסביר בדבריו, דהרא"ש למד דכאשר הגמ' הביאה ברייתא דעל אורז מברך במ"מ ובכך דחתה את דברי רב ושמואל לגמרי, ואין לחלק בין אורז לבדו לבין תערובת שרובה אורז, וכ"כ ר' ירוחם (נתיב ששה עשר) בדברי הרי"ף, וכן מבואר בדברי הריטב"א בהלכות (פ"א הכ"ט) וכן פסק הטור (רח ס"ז).

בשבלי הלקט (סי' קנט) מובא, דרב יהודאי גאון ז"ל השיב דאע"ג דקא מותבינן לרב ושמואל מהא דתניא הכוסס את האורז מברך עליו בופה"א, טחנו, אפאו, ובשלו, אע"פ שהפרוסות קיימות בתחילה מברך במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג', וסלקא לה בתיובתא, אפ"ה מדקא הדרינן ואמרי' אמר רבא האי ריהטא בין דחקלאי ובין דמחוזא מברכינן עליה במ"מ דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו במ"מ, מכלל דהלכתא כרב ושמואל דעל חמשת המינים הוא דמברכינן במ"מ אבל הארוזא לא, וכ"כ רבינו שמואל בן חפני גאון ז"ל. מבואר בדבריו דכיון שבהמשך הסוגיא הגמ' הביאה את רב ושמואל מוכח דהלכתא כותייהו דרק על חמשת המינים מברך במ"מ ולא על אורז. אולם הרשב"א (לז.) ועוד ראשונים הקשו על דבריהם, דהא דאמרה הגמ' בריהטא דמחוזא דמברך במ"מ משום דרק בהא קיי"ל כותייהו דכל שיש בו מחמשת המינים מברך במ"מ, ולגבי הא דאמרו כל שהוא מחמשת המינים סלקא הגמ' בתיובתא עלייהו, דבזה לית הלכתא כותייהו.

נמצא דאיכא ג' דעות בעניין ברכת האורז.

א. הרשב"א ס"ל בדעת הרי"ף דרק על אורז בעיניה מברך במ"מ, אבל בתערובת לא, ולמרות שהאורז הוא רוב בתערובת, וכן דעת הרמב"ם.

ב. והרא"ש ודעימיה ס"ל בדעת הרי"ף, דלא רק על אורז בעיניה מברכין במ"מ, אלא אפי' בתערובת כאשר האורז הוא הרוב ג"כ מברך במ"מ.

ג. הגאונים הסיקו מהגמ' דרק על חמשת המינים מברכין במ"מ, אבל על אורז ודוחן לא.

הב"י (סי' רח) ד"ה "ומ"ש רבינו" הביא לדברי הרי"ף, כפי שהסביר הרא"ש דאם האורז רוב בתערובת מברך עליו במ"מ, וכתב ומיהו לא משמע הכי מלשון הרמב"ם שכתב בפ"ג אורז שבשלו או שעשה ממנו פת בתחילה מברך במ"מ ולבסוף בנ"ר, ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו, ולכאורה מסקנת הב"י בסוגיין היא כדעת הרמב"ם.

והנה בשו"ע (סי' רח ס"ז) כתב המחבר אורז שבשלו וכו' מברך עליו במ"מ ואחריו בנ"ר והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו (דעת הרמב"ם), ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב מברך עליו כברכת אותו תבשיל (הרא"ש). נמצא שהמחבר סותר לדבריו, דבב"י פסק כדעת הרמב"ם ואילו בשולחנו הטהור פסק גם כדעת הרא"ש, פתח בדעת הרמב"ם וסיים בדברי הרא"ש, והרי הם שני דעות חלוקות, דלהרמב"ם רק על אורז בעיניה מברכים במ"מ, ואילו להרא"ש אף אם האורז בתערובת מברך במ"מ (כאשר האורז רוב), וכיצד הביא בסעי' אחד את שני הדעות, וכן הקשה הב"ח (סי' רח) ד"ה "ועל", ולמסקנא פסק הב"ח דדברי הרמב"ם עיקר דרק על אורז בעיניה מברך במ"מ ובתערובת לא, ומדוייק בגמ' כדברי הרמב"ם דאמרי' כל שיש בו מה' המינים מברכין עליו במ"מ, ודייקינן מיניה אבל אורז ודוחן ע"י תערובת לא מברכין עליה במ"מ, משמע לי בכל גונא דתערובת קאמר, בין ברובו ובין במיעוטו, ולפיכך על תבשיל מה' המינין ע"י תערובת מברכין במ"מ אפי' רובו ממין אחר, ולכן אורז ע"י תערובת עם תבשיל אחר מברך עליו כברכת אותו תבשיל בין שהתערובת הוא ברובו בין שהוא במיעוטו.

וכן המאמר מרדכי (סי' רח סקי"ד) הביא את קושיית הט"ז על הרא"ש, דכיון דברייתא דאיתותבו מינה רב ושמואל לא איירי בתערובת כלל אמאי נפסוק דלא כרב ושמואל בתערובת אפי' הוא מועט, והמאמ"ר דחה לקושייתו, דס"ל להרא"ש ז"ל דמאחר דקיי"ל בכל התורה כולה רובו ככולו כל שיש בו רוב מהאורז חשבינן ליה כאילו היה כולו אורז, וכאשר אתותבו רב ושמואל מברייתא באורז בעין אף זה בכלל. ולא אתא הרי"ף ז"ל אלא למיעוטי כשהיה הרוב ממין אחר וכו', אלא דקשה דאם הרי"ף והרמב"ם ס"ל כדעת הרא"ש, מדוע בשו"ע (סי' רח ס"ז) בתחילה הביא את לשון הרמב"ם דרק באורז לבדו מברך במ"מ, ואילו אח"כ הביא את לשון הרא"ש שאם האורז רוב ג"כ מברך במ"מ, וכתב על כך ב' תירוצים: א. כשבא מרן לחבר את השו"ע נתיישב בדבר וראה שאין הכרע מדברי הרמב"ם, דמ"ש אורז לבדו לאו דוקא, אלא רובו ככולו וחשבינן לה כאילו לבדו אורז, וכ"כ בשיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י סעי' ו).

ב. דהמחבר כתב בשו"ע את שני הדעות המוסכמות לכו"ע, דאם האורז הוא לבדו לכו"ע מברך במ"מ, ואם התבשיל האחר הוא הרוב והאורז מועט לכו"ע מברך על התבשיל, ולא ביאר מה מברך באופן שהאורז מעורב עם דבר אחר והאורז הוא הרוב, דמרישא משמע שאינו מברך במ"מ, ומסיפא משמע שמברך, וכתב כן כיון דלא ברירא ליה הא מילתא, וסמך על המעיין בב"י שיראה שם שפסק כדעת הרמב"ם.

בספר נהר שלום לרבי שבתי וינטורה (סי' רח ס"ח) הביא דהב"ח פסק להלכה כדעת הרמב"ם כפי שפסק בב"י בדברי הרמב"ם, ולכן סיים הב"ח סוד"ה "ולעניין" דהאורז המעורב בתבשיל אחר מברך עליו כברכת "אותו תבשיל" בין שהתערובת היא ברובו ובין שהיא במיעוטו, דהיינו שאפי' אם מעט אפונה מעורבת בתוך האורז, מברך על האפונה ולא על האורז, ועל כך כתב הנהר שלום דאף כשכתב בב"י דמדברי הרמב"ם משמע דלא כהרא"ש, לאו למימרא שתתבטל ברכת האורז כל שיש בו מעט ממין אחר, אלא הכי קאמר, שלא נתנו לאורז מעלה לברך עליו במ"מ אלא כשהוא לבדו, אבל כשיש בו תערובת לא חשוב אורז כדין ה' המינים, ולכן אם הוא הרוב עדיין מברך עליו אבל לא ברכת במ"מ אלא בופה"א כדין עיקר ברכתו דהכוסס את האורז, ואם מין האחר הוא הרוב יברך עליו, וזה דלא כפי שהבין הב"ח, וכן בדרכי משה הארוך כתב וז"ל: כתב בב"י מדברי הרמב"ם משמע דאף כשהאורז הוא הרוב אין מברכין עליו במ"מ אם הוא מעורב בדבר אחר עכ"ל. ומדוייק שבמ"מ אין מברכין עליו אבל מברכין עליו בופה"א, ולא שמברכין על התבשיל האחר, וכן הקשה בשיירי כנסת הגדולה (סי' רח ס"ו) למה הלך אחר המועט ולא אחר המרובה.

אולם המג"א (סקי"א) כתב שהרמב"ם ס"ל כדעת הרא"ש, וכן משמע בכסף משנה, וחזר בו ממ"ש בב"י דהרמב"ם פליג על הרא"ש, ודלא כהב"ח שפסק כדעת הרמב"ם דרק על אורז בעיניה מברך במ"מ ובתערובת לא, דאטו אם יש באורז מעט ממין אחר תתבטל ברכתו זה דבר שאינו עולה על הדעת, ועוד, שגם בב"י לא כתב אלא דמשמע מדברי הרמב"ם ולא החליט הדבר כודאי. והסביר המחצה"ש דאע"ג דהרמב"ם סתם וכתב ובלבד שלא יהא מעורב וכו' משמע אפי' מעט לא יתערב בו, זה אינו, דסתמא כפירוש שלא יתערב עד שהתבשיל יהיה רוב, ולא הוצרך לבאר, דאין ס"ד דאפי' נתערב מעט יברך כברכת התבשיל, וא"כ לא פליג הרמב"ם עם הרא"ש, וגם לשון השו"ע אתי שפיר ואינו סותר את עצמו, דהא אין ראיה מלשון הרמב"ם שכתב ובלבד שלא יהא מעורב וכו', דאעפ"כ י"ל דס"ל דבעינן דוקא רוב ממין אחר כדי לבטל ברכתו. ולדבריו הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם באותה שיטה וכדבריהם פסק בשו"ע.

ולמעשה העולת תמיד (סי' רח) כתב להסביר מדוע השו"ע הביא גם את לשון הרמב"ם "אלא אורז לבדו", וכתב שהשו"ע רבותא קמ"ל דאפי' כשהאורז לבדו אין מברכין עליו מעין ג' אלא בנ"ר, וכן פסק במשנ"ב (סי' רח סקל"א) והכריע שגם אם האורז הוא הרוב בתערובת מברך במ"מ כדעת המג"א, השיירי כנסת הגדולה (סי' רח בהגב"י אות ו), המאמ"ר ועוד. וכן פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ז סי' לב) בהערה ד"ה "ובגדר" דלדעת מרן יש לברך על האורז במ"מ גם כאשר בתערובת והוא הרוב.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה