אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן מג - שני מינים מעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני › עיקרי הסוגיא בקיצור

ספר ברכת ישראל

סימן מג - שני מינים מעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני · עיקרי הסוגיא בקיצור

סימן מג - שני מינים מעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני

איתא בברכות (לה:) גופא אמר רב יהודה וכו', שמן זית מברכין עליו בופה"ע וכו', ומסיקה הגמ' דקא שתי ליה ע"י אניגרון, ושוא' הגמ' א"כ הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ומברך על העיקר ופוטר הטפל, אלא הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו, דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחילה בשבת אבל נותן שמן הרבה לתוך האניגרון ובולע, פשיטא, מהו דתימא כיון דלרפואה קא מיכוין לא ליבריך עליה כלל, קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי. ע"כ.

ישנם ג' שיטות בראשונים בביאור הגמ'.

רש"י פירש, חושש בגרונו וצריך לתת "שמן הרבה", ומשו"ה מברך בופה"ע על השמן, ולדבריו חושש בגרונו זה לאו דוקא.

הרשב"א פירש, כיון שהוא חושש בגרונו ומתכוין בו לרפואה משו"ה מברך בופה"ע "כיון שעיקר כונתו היא על השמן", ולפי"ז מ"ש שנותן בו שמן הרבה זה לאו דוקא (ועיין בטור שהביא פלוגתא זו בין רבינו יוסף ובה"ג).

הרא"ה פירש שצריך תרתי, גם שיתן שמן הרבה, וגם שיהיה חושש בגרונו שאז מתכוין לשמן.

השו"ע (סי' רב ס"ד) פסק כדעת הרשב"א וז"ל: אם שתאו מעורב עם מי סילקא שאז אינו מזיק אדרבא הוא מועיל לגרון, אם הוא חושש בגרונו הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו בופה"ע, ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה הוה ליה אניגרון עיקר, ואינו מברך אלא על האניגרון. וכן פסק המג"א (סק"ט) והמשנ"ב (סק"לא) דאע"ג דהאניגרון מרובה על השמן, דלא אזלינן בתר רוב משקה, אלא כל דבר שעיקר כונתו עליו הוא עיקר לעניין ברכה.

נמצא, שיש לנו גדר נוסף בהלכות עיקר וטפל, דבשני מינים המעורבים שעיקר רצון האדם הוא על מין אחד, ועל המין השני פחות, מברך על המין שבעיקר חפץ אפי' שהוא מועט ופוטר המין השני אפי' שהוא מרובה.

ולפי"ז אם הגישו לפניו בצלחת מעט אורז והרבה אפונה מעל האורז, אם חפץ בעיקר באורז, והאפונה באה רק להטעים את האורז, מברך רק במ"מ על האורז, דכיון שעיקר רצונו זה האורז, אז אפי' שהוא מועט בתערובת מברך עליו דהוא עיקר, ופוטר הטפל אפי' שהוא מרובה בתערובת.

סימן מד - שני מינים מעורבים שחפץ בשניהם באותה מידה.

נחלקו האחרונים מה הדין בב' מינים המעורבים שחפץ בשניהם, כגון סלט פירות שיש בו מפירות העץ ומפירות האדמה ומין אחד מרובה מהשני וחפץ לאכול את שניהם, דהיינו ששניהם חשובים עיקר בעיניו ואין אחד מהם טפל, כיצד יברכו על תערובת זו, האם אזלינן בתר רובא או לא. וה"ה תערובת ב' מינים שמין אחד הוא מין דגן וחפץ לאכול את שניהם. (ומיירי באופן שהמינים ניכרים ונבדלים)

הפרי מגדים בפתיחה הכוללת להלכות ברכות (אות יא) כתב, כלל אמרו בברכות הנהנין דאזלינן בתר רובא כמבואר בסי' רב ס"א בהגה שאם נתערב וכו', והך תערובת לאו דוקא שא"א להכיר, "אלא אפי' כל אחד עומד בפנ"ע נמי בתר רוב אזלינן", דהטעם הוא הכלל כל שעיקר ועימו טפלה הולכין בתר העיקר כמ"ש הט"ז, וזה מותנה כמ"ש בתנאי הראשון, והוא שיהיו המינים שניהם דבר חשוב ובר חיובא (הכונה שחפץ בשניהם באותה מידה), דאם חפץ במין אחד יותר מהשני אפי' שהוא המועט הוא העיקר (כמ"ש בסי' רב ס"ד), והוסיף הפמ"ג שאין זה דומה לביטול האיסורין דלא שייך רוב אא"כ אין ניכר, משא"כ בברכות הנהנין דשייך למיזל בתר רוב גם כאשר כל מין ניכר ומובדל, וכן פסק בדרך החיים (דיני ברכות הנהנין ס"יח).

אולם החיי אדם (כלל נא ס"יג) כתב, דאם עירב ב' מינים שאין ברכותיהם שוות כגון בופה"ע ובופה"א אם כל אחד ניכר לעצמו ואינו נעשה לטפל, מברך על כל אחד ברכתו הראויה לו. וכ"כ בשו"ת לב חיים לר' חיים פלאג'י (ח"ב סי' לו).

בהסבר פלוגתתם נראה שנחלקו מה נקרא תערובת, הפמ"ג ס"ל דלא רק בתערובת של ב' מינים שהם מרוסקים אזלינן בתר רובא, אלא גם כאשר ב' המינים ניכרים בתערובת, ומעורבים יחד בחתיכות קטנות וכאשר מעלה בכף לאכול מעלה משני המינים, (דבחתיכות גדולות שהדרך לאכול בכל פעם מין אחד אין זה נחשב תערובת) חשיב תערובת, שאם חפץ בשניהם הברכה נקבעת לפי המין שהוא הרוב בתערובת. ואילו החיי אדם ס"ל דכיון שהם ניכרים ונבדלים אמרינן כאילו הם מופרדים, ורק כאשר המינים נתמעכו או נדבקו שייך לקרוא לזה תערובת ואזלינן בתר רובא. והסברא נותנת דמה שקבעו חז"ל דאזלינן בתר רובא הוא באופן שאין אפשרות להפריד בין המינים, אבל כאשר אפשר להפרידם אין נחשבים תערובת וצריך לברך על כל מין את הברכה הראויה לו.

המשנ"ב (סי' ריב סק"א) הכריע למעשה בפלוגתא זו כהפמ"ג ודרך החיים שיש לברך על הרוב, וכמ"ש בשעה"צ (סק"ב) דספק ברכות להקל, ובבה"ל ד"ה "ואם" כתב שהרוצה לחוש לדעת הח"א ימעך את המועט כדי שלא יהא ניכר בפנ"ע ויברך על הרוב, וכן פסק באור לציון (ח"ב פי"ד הכ"ט) ובברכת ה' (ח"ג עמ' שיא הערה 129).

אמנם מצאנו להרבה אחרונים שנקטו להלכה כדעת הח"א, הבן איש חי (פ' פנחס ס"יז), כף החיים (רד אות ס), וכן בשו"ת לב חיים לרבינו חיים פלאג'י (ח"ב סי' לו), ובשו"ת שבט הלוי ח"ז (סי' כז, ג) כתב מאוד לבי נוטה בזה לשיטת הח"א דבמציאות אין הרוב קובע בזה, דהאמת הוא אם יש קומפוט ובו רוב בננות וקצת פחות מזה פרי העץ ושניהם ניכרים היטב, וכי בשביל שיש חתיכה אחת יותר ממין א' יקבע הרוב נגד מה שכונתו לשניהם, ואין דומה למשקה דאזלינן בתר הרוב עכ"ל. וכן פסק בהליכות עולם ח"ב (פ' פנחס אות ג).

נמצא לפי"ז שסלט פירות שיש בו גם ממין העץ וגם ממין האדמה ושניהם ניכרים וחשובים בתערובת, לדעת הפמ"ג מברך על הרוב דהוא חשוב עיקר ופוטר בזה את המין השני, ולדעת הח"א כיון שהמינים ניכרים ונבדלים, ושניהם חשובים בעיניו מברך גם בופה"ע וגם בופה"א.

ולמעשה פלוגתא זו שייכת בכל שני מינים המעורבים כאשר ניכרים לעין וחשובים בעיניו, וגם כאשר מין אחד מהתערובת הוא מין דגן, כגון סלט ירקות עם קרוטונים (שברכתם במ"מ), דלדעת הפמ"ג כיון שזו תערובת גמורה ויש בה מין דגן אומ' את הכלל "כל שיש בו" מה' המינים מברך במ"מ ופוטר את המין השני, ולכן בסלט זה יברך רק במ"מ, ובכה"ג אפי' שהקרוטונים הם מיעוט בתערובת מברך עליהם כיון שהם מין דגן, וכ"כ באור לציון (ח"ב פ"יד ה"לא) בעניין מרק ירקות שלמרות שיש מעט אטריות אינו מברך אלא במ"מ בלבד, דחמשת מיני דגן לעולם הם עיקר אפי' הם מיעוט.

ולדעת הח"א אפי' שהקרוטונים הם מין דגן כיון שהמינים ניכרים מברך ב' ברכות, במ"מ ובופה"א, וה"ה במרק ירקות עם אטריות, וכן באורז עם ירקות או בשר כמ"ש בילקו"י (ח"ג עמ' תקלד) ד"ה "ולפענ"ד". ומה שכתבנו בכוסכוס שמברך רק במ"מ ופוטר הירקות, זה משום שעיקר כונתו היא אכילת הכוסכוס, והירקות באים רק ללפת את הכוסכוס, אבל אה"נ אם חפץ בירקות באותה מידה שחפץ בכוסכוס כיון שהמינים ניכרים יברך ב' ברכות. והא דכתוב בחזו"ע (טו בשבט ברכות עמ' קסו) מרק אטריות, אם יש באטריות כמות חשובה, אע"פ שהמרק הוא הרוב, הואיל והאטריות הם מחמשת מיני דגן, יש לברך במ"מ ולפטור את המרק. נלע"ד דהתם מיירי דכיון שנתן כמות חשובה של אטריות כונתו לשבוע מהם, וא"כ עיקר רצונו זה האטריות לכן מברך רק במ"מ, ואין הטעם משום הכלל "דכל שיש בו", דא"כ אפי' בכמות שאינה חשובה היה מברך במ"מ, אלא ודאי דכיון שנתן כמות חשובה של מין דגן, ומין דגן תכונתו להשביע משו"ה כתב לברך במ"מ, אבל אה"נ שאם שניהם היו חשובים בעיניו באותה מידה מברך ב' ברכות.

ולדעת הגרע"י שליט"א דפסק כהח"א ושו"ת לב חיים, דכאשר שני המינים ניכרים ונבדלים וחפץ בשניהם מברך שני ברכות, לכאורה היה נ"ל בעניין גלידת "קסטה" שיש לברך שני ברכות, גם שהכל על הגלידה וגם במ"מ על הבסקויט כיון שהמינים ניכרים, אלא שצ"ל דשם הדין שונה דאף שהם ניכרים מ"מ כיון שהם מחוברים ודבוקים חשובים כדבר אחד ולכן מברך רק במ"מ.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה