סימן לא - ברכת היין בסעודה
איתא במתני' (דף מב.), ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון. ופרש"י שדעתו לישב אחר המזון ולשתות, וכי בריך ברישא אדעתא דהכי בריך. ואמרי' עליה בגמ', אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו שיין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין. ובתוס' ד"ה "ורב" אמרו, דמה שנקטו שבתות וימים טובים לאו דוקא, דה"ה אם קבע סעודה על היין בשאר ימות החול, יין שלפני המזון פוטר להיין שלאחר המזון.
ובחי' הרא"ה (מב:) ד"ה "בירך" כתב, דלפי מ"ש בגמ' דרק בשבתות וימים טובים יין שלפני המזון פוטר להיין שלאחר המזון, א"כ בשאר ימות החול מברך על כל כוס וכוס, משום דלא הוה להו חמרא, ועל כל כוס וכוס הוה ליה נמלך. לכן כתבו הראשונים הא דחילקו בגמ' בין שבתות וימים טובים לימות החול, זה רק בזמנם שלא היה מצוי להם יין, אבל לדידן השתא דשכיח לן חמרא כולהו יומי לעניין זה כשבתות וימים טובים, וכן כתב הרשב"א ד"ה "אמר רב" בשם הראב"ד ז"ל והר"ז הלוי ז"ל, ובספר המכתם (מב:) ד"ה "לא שנו", וההשלמה (מב.) ד"ה "מתניתין", והריטב"א (מב:) ד"ה "לא שנו", והרא"ש הוסיף וכתב דבמסכת נדרים משמע דביום הקזה, וביום שנכנס למרחץ היו קובעים על היין, וע"כ כתבו הגאונים ז"ל שימים אלו דינם כמו שבתות וימים טובים, וסיים שם הרא"ש, ומכיון שדין זה תלוי "בדעת האדם" יש ללמוד מכאן דאפי' בחול נמי אם בירך תחילה אדעתא דלשתות יין אחר המזון א"צ לברך, וכן אפי' בשבתות וימים טובים אם אין דעתו לשתות אחר המזון ונמלך ושתה צריך לחזור ולברך, וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש (אות לב), וכן מפורש ברא"ש פסחים (פ"י סי' ד) שהכל תלוי בדעתו של האדם.
בספר המאורות (מב:) ד"ה "ברך", וברבינו מנוח (פ"ד מהל' בר' ה"יב) כתבו גם כסברת הראב"ד שבמקומות שהיין מצוי מהני היין שלפני המזון לפטור את היין שלאחר המזון אף בימות החול, והוא שיהא אדם שהוא רגיל ביין בכל סעודתו בכל יום, דכיון שרגיל בשתיית יין אפי' בסתמא פוטר, שהרגילות עושה כמו שנתן דעתו. וכן הרא"ש בפסחים (פ"י סי' ד) כתב דשבתות וימים טובים א"צ לברך על היין שבתוך המזון משום שאז הוא "רגילות" לקבוע, וא"צ לכוין ביין שלפני המזון לפוטרו, ולדידן אף ביום חול אם יש רגילות לשתות בתוך הסעודה א"צ לכוין לפוטרו, וכ"כ בחי' הרשב"ץ (מב:) דשבתות וימים טובים לאו דוקא, אלא בכל זמן שאדם "דרכו" לקבוע ולשתות אחר סעודתו יין, אמרי' דיין שלפני הסעודה פוטר את היין שלאחר הסעודה, עכ"ל.
נמצא לפי"ז, שבשני אופנים אפשר לפטור להיין שבתוך המזון, האחד שיכוין בדעתו מתחילה לפטור את היין שבתוך המזון או לאחר המזון, ובסתמא אינו מועיל לפטור, והשני, שאם רגיל לשתות כל יום בתוך הסעודה, אז אף שברך על היין שלפני המזון בסתמא פטר להיין שבתוך המזון, דכיון שרגיל בכך חשיב כאילו נתן דעתו.
השו"ע (קעד ס"ד) פסק, אם קבע לשתות לפני המזון אין צריך לברך על היין שבתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו. וכתב הט"ז (סק"ד) הא דנקט אם קבע, לאו למימרא דבלא קבע אינו פוטר, אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחילה לשתות אח"כ דהוה נמלך, וכ"כ באליה רבה (סק"ד), וכן פסק הגר"ז (ס"ה) והביא דבריו המשנ"ב בשעה"צ (סק"יג), דבמקום שרגילים לשתות יין בתוך הסעודה אפי' בסתמא נחשב כאילו היה דעתו לזה, ובאין רגילות אינו פוטר אא"כ נתן דעתו לפטור את היין.
ולפי"ז כשאין רגילות לשתות יין בתוך הסעודה, אף שברך בופה"ג בקידוש אינו פוטר להיין שבתוך המזון וחשיב כנמלך, דכיון שאין בדעתו לשתות בתוך הסעודה, וגם אינו רגיל בכך, נמצא כשברך בקידוש בדעתו היה לפטור רק את היין של הקידוש ותו לא, וכשבא לשתות בתוך הסעודה צריך לברך שוב בופה"ג על שתיית היין, וכן פסק בהלכה ברורה (קעד סי"ב) ובבא"ח (פ' נשא סי"ג).
סימן לב - בדין יין של קידוש והבדלה האם פוטר יין שבתוך הסעודה.
א. בביאור פלוגתת הראשונים מה קרוי יין שלפני הסעודה, יין שלפני נט"י או לאחר נט"י.
התוס' (בר' מב:) ד"ה "ורב ששת" כתבו, שיין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון וזאת משום שאין קידוש אלא במקום סעודה, וחשיב יין זה מצרכי הסעודה ולכן פוטר את היין שבתוך הסעודה. אלא שלגבי הבדלה איכא פלוגתא, התוס' כבר בתחילת דבריהם כתבו, דאין חילוק בין קידוש להבדלה, דכמו שיין של קידוש פוטר את היין שבתוך הסעודה, ה"ה בהבדלה (ומשמע שפוטר אף באופן שקידש או הבדיל קודם נט"י), ולאפוקי מהחולקים הסוברים דדוקא קידוש פוטר להיין שבתוך הסעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה, אבל יין של הבדלה לא פוטר להיין שבתוך הסעודה אפי' הבדיל לאחר נטילה, דהכי מיירי הא דפסקינן יין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון דכבר נטל ידיו, והכי משמע בסמוך מתוך הברייתא כיצד סדר הסבה, דשם מבואר שברכו פעמיים על היין, אחד קודם נטילה ואחד לאחר נטילה, וא"כ היין שלפני המזון הוא היין השני שלאחר הנטילה. וכן פרש"י שם שמברך על כוס שני שאין ברכה ראשונה פוטרתו, שאין הראשון קרוי שלפני המזון שאינו במקום סעודה, והאי בתרא הוא יין שלפני המזון.
ולדעת החולקים, יין של הבדלה גרע מיין שלפני המזון, ולכן אינו פוטר להיין שבתוך המזון, דהטעם שיין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון הוא- מפני שמוכח שלצורך סעודה הוא בא, משא"כ יין של הבדלה דבא רק לצורך מצות הבדלה, ויש הבדלה אף שלא במקום סעודה, לכן אין היין שבו פוטר את היין שבתוך המזון אף שהבדיל לאחר נטילה.
אולם התוס' פליגי על דעה זו, וס"ל דכיון שנטל ידיו ודעתו לאכול ולשתות שם, פוטר אפי' ע"י הבדלה כדפריש מההיא דערבי פסחים. ועוד, דלא גרע יין הבדלה מיין שלפני הסעודה דפטר. מדוייק מדבריהם שאם הבדיל לפני נט"י אפי' אם יתכוין לפטור את היין שבתוך הסעודה אינו פוטר, מזה שכתוב כיון שנטל ודעתו לאכול ולשתות, ומשמע דכל שלא נטל אף שדעתו לאכול ולשתות אינו פוטר, וכ"כ באליה רבה (סק"ז) ובתהילה לדוד (אות ג'), משום שיין שלפני המזון הוא רק יין שבא לאחר נט"י כדמוכח מהברייתא (מג.), וכ"כ המרדכי (סי' קמד) והאור זרוע (סי' קנו). וסיימו התוס' ומיהו יש מחמירין להבדיל קודם נט"י לאפוקי נפשייהו מפלוגתא ואז ודאי צריך לברך אחריו ברכה מעין ג' ולא פטר יין שבתוך המזון עכ"ל, כיון שאין זה קרוי יין שלפני המזון.
ב. האם קידוש והבדלה שוים לפי' התוס'.
העולה מדברי התוס' שגם בקידוש כדי שהיין יחשב לפני המזון ויפטור את היין שלאחר המזון צריך לקדש לאחר נט"י, וזה משום שהתוס' כתבו דאין לחלק בין קידוש להבדלה, וכשם שבהבדלה רק כאשר מבדיל לאחר נט"י קרוי לפני המזון, ה"ה בקידוש.
אלא שהפרי מגדים (בא"א סק"ה-ו) כתב להסביר, שהתוס' חלקו על הדעה השניה רק ביין דעלמא ובהבדלה, שבהם כדי שיחשב יין שלפני המזון צריך לברך על היין לאחר נט"י, אבל ביין של קידוש מודו שאף שהוא קודם נט"י קרוי יין שלפני המזון ופוטר את היין שבתוך הסעודה, והראיה מר' יוחנן בפסחים (קא.) דס"ל שאותם שקידשו בביהכ"ס אפי' ידי יין יצאו, ובגמ' הקשו רק לגבי שינוי מקום, אבל במקומו הלכה כמותו, שאם קידש לפני נט"י ואכל שפיר פוטר היין של הקידוש את היין שבתוך הסעודה. ומ"ש התוס' דאין לחלק בין קידוש להבדלה, כונתם דאף שיש חילוק בין קודם נט"י, אולם אם מקדש או מבדיל לאחר נט"י אין חילוק ובשניהם קרוי יין שלפני המזון.
וכן הסביר המאמר מרדכי (קעד סק"ה), שמדברי מרן הב"י ובשו"ע (ס"ד) נראה ג"כ, דדוקא בהבדלה פליגי אבל בקידוש כו"ע מודו דפוטר אף קודם שנטל ידיו, וכן הוא בלבוש (ס"ג) עיי"ש, ונראה דטעם הדבר לחלק בין הבדלה לקידוש, דבקידוש מאחר שאין קידוש אלא במקום סעודה כל שמקדש מוכחא מילתא דדעתו לסעוד מיד, דהא צריך לעשות כן מצד הדין, וע"כ פוטר יין שבתוך הסעודה אף קודם שנטל ידיו, משא"כ דשפיר מצי להבדיל שלא במקום סעודה, ושלא לסעוד אלא לאחר שעה ושתיים, וע"כ נהי דזה הבדיל על שולחנו ודעתו לסעוד מיד אינו, פוטר יין שבתוך הסעודה, מאחר שאם ירצה הרשות בידו שלא לאכול אז, ואין שום גילוי והוכחה שדעתו לסעוד מיד, ולכן צריך שיטול ידיו תחילה דאז איכא הוכחה דדעתו לסעוד מיד וצריך לעשות כן מן הדין מאחר שנטל ידיו, ואז פוטר שפיר היין שבתוך הסעודה, כנ"ל ברור בטעם החילוק, והכי משמע בלבוש עכ"ל המאמ"ר. ולפי"ז, ה"ה בסתם יין דעלמא ששותה קודם הסעודה אף שמברך עליו קודם נט"י, פוטר את מה ששותה בתוך הסעודה, משום דביין שלפני הסעודה אפשר ג"כ דמוכחא מילתא דלצורך סעודה הוא, משום ששותים כן כדי לעורר תאות המאכל, שכן היה דרכם לפני הסעודה לאכול ולשתות דברים המעוררים לתאבון. אולם דעת המאמ"ר שם דהתוס' ס"ל דבין קידוש ובין הבדלה רק יין שלאחר נט"י פוטר את היין שבתוך המזון.
ונמצא דלדעת התוס' עכ"פ בהבדלה רק אם מבדיל לאחר נט"י חשיב כיין שלפני המזון, ורק בהכי פוטר את היין שבתוך המזון, ואם הבדיל קודם נט"י אינו פוטר אף אם התכוון, ובקידוש פליגי הפמ"ג והמאמ"ר.
הרשב"א ד"ה "איבעיא", כתב על הא דאמרי' במתני' בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון בין בקידוש ובין בהבדלה, ואע"ג דיין של קידוש והבדלה למצוה כאתי, מ"מ כיון דקודם אכילה הוא, כבא לשתות דמי ופוטר ליין שבתוך המזון שהוא לשרות, וליין שבא לאחר המזון דגם הוא לשתות. וא"ת תינח קידוש דבמקום סעודה דוקא הוא והלכך הוה ליה כיין שלפני המזון, אבל הבדלה דלא בעינן במקום סעודה, ועוד דלמצוה קא אתי לא פטר כלל, ולא היא, דמ"מ "השתא במקום סעודה" הבדיל. ומבואר דכיון שהבדיל במקום סעודה ברכת היין של הבדלה פוטרת להיין ששותה בתוך המזון אע"פ שמבדיל קודם נט"י. וכן רבינו יונה (דף ל:) ד"ה "ואומר", מביא בשם ר' יצחק ז"ל דיין של הבדלה פוטר אפי' שהבדיל קודם נטילה, וז"ל: ולא תימא דוקא כשמברך בשעת קידוש מפני שאין קידוש אלא במקום סעודה ודעתו לאכול ולשתות ולפטור בזאת הברכה, וכן בהבדלה כיון שמבדיל ובירך ואוכל מיד וכו', וא"כ כמו שמקדש לפני הנטילה וברכת הגפן פוטרת את היין שבתוך הסעודה, ה"ה כשמבדיל קודם הנטילה ואוכל מיד אח"כ, שברכת הגפן פוטרת וא"צ לברך שוב בתוך הסעודה. וכ"כ בהגהות מיימוני (פ"ד מהל' בר' אות ל) דכיון שמבדיל במקום סעודה ודעתו לפטור להיין שבתוך הסעודה א"צ לחזור ולברך שוב, דומיא דמתני' בירך על היין שלפני המזון ודעתו לשתות גם לאחר המזון פוטר, וא"כ ה"ה להבדלה, אף שמבדיל קודם נטילה. ויותר מפורש בדברי הרא"ש פסחים (פ"י סי' ד) דכתב אם מבדיל על הכוס במקום סעודה בין שהבדיל קודם שנטל ידיו ובין שהבדיל לאחר שנטל ידיו, א"צ לברך על היין שבתוך המזון עכ"ל.
נמצא לדבריהם דיין שלפני המזון שפוטר להיין שלאחר המזון, מיירי אף ביין שברכו עליו קודם נט"י, ולכן בקידוש או כשמבדיל על שולחנו אף שמברך על היין קודם נט"י פוטר את היין שבתוך הסעודה.
אלא שיש להקשות על דבריהם, דהתוס' הביאו ראיה מפורשת מברייתא דכיצד סדר הסבה דיין שלפני המזון הוא יין שברכו עליו לאחר נט"י, כמ"ש עלו והסבו ובא להם מים אע"פ שכל אחד ואחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו, בא להם יין אע"פ שכל אחד ואחד ברך לעצמו אחד מברך לכולם. מבואר דברכת היין היתה לאחר נט"י, ולפי"ז מ"ש במשנה ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון נצטרך לומר דמיירי ביין שבא לאחר נט"י, שאם אפשר להעמיד את המשנה כהברייתא למה לעשות מחלוקת, וא"כ קשה על הרא"ש, הרשב"א ודעימיה, דפרשו למתני' דמיירי ביין שלפני נט"י וה"ה בקידוש והבדלה.
בספר בני ציון להרב בן ציון ליכטמן (קעד אות ד) ד"ה "ואפשר" כתב ליישב דבריהם, דבריש פ' אלו דברים ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגים את הכוס, וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים. ופרש"י יין הבא לפני המזון כדאמרי' בפ' כ"מ הסבו אע"פ שנטל וכו' הביאו להם יין וכו', וקאמר ב"ש נוטלין לידים ואח"כ שותים את הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה, וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ושותין אותו ואח"כ נוטלין לידים. ולפי"ז ברייתא זו דסדר הסבה דנוטלין לידים ואח"כ שותין אתיא כב"ש ולא כב"ה. ולכן הרא"ש והרשב"א לא חששו לברייתא זו דכב"ש היא, ולא להלכה.
בירושלמי (פ"ו ה"ו) הובאה ברייתא זו דכיצד סדר הסבה בנוסח אחר. עלו והסבו הביאו להם יין וכו' הביאו להם לידים וכו' דשתיית יין קודם ואח"כ נט"י והיינו אליבא דב"ה. ועפ"ז שפיר כתבו הראשונים הללו דהיו רגילים לשתות קודם נט"י דהיינו אליבא דב"ה דקיי"ל כותייהו דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים, ומתני' דיין שלפני המזון מסתמא אתיא כב"ה, והיינו ביין שלפני הנטילה, והא דהצריכו בירושלמי לברך על היין השני ולא נפטר בברכתו של הראשון, דכיון שעלו והסבו הו"ל שינוי מקום, וקיי"ל דשינוי מקום צריך לברך, וכן תירץ הרשב"א והתוס' אצלנו.
ויש להקשות, דאם ברייתא דכיצד סדר הסבה היא אליבא דב"ש כיצד פסקו התוס' כב"ש. ואפשר לומר דהתוס' ס"ל דהברייתא היא אליבא דכו"ע, דגם ב"ה מודו דאם נוטל ידיו ואח"כ הבדיל מהני, וכמ"ש הרא"ש שם, אם הבדיל על הכוס במקום סעודה, בין שהבדיל קודם נטילה ובין שהבדיל לאחר נטילה פוטר להיין שבתוך המזון.
ונמצא, דפליגי הראשונים מה קרוי יין שלפני המזון. התוס', רש"י, המרדכי והאו"ז, ס"ל דיין שלפני המזון הוא יין שברכו עליו לאחר נט"י קודם ברכת המוציא, ואילו יין שלפני נט"י, אפי' אם יתכוין לפטור את היין שבתוך המזון אינו פוטר, ולכן כאשר מבדיל על שולחנו וחפץ גם לשתות בתוך סעודתו, צריך להבדיל לאחר נט"י, דרק בכה"ג פוטר להיין שבתוך המזון.
ואילו להרשב"א, הרא"ש, רבינו יונה והגהות מיימוני, יין שלפני המזון הוא יין שברכו עליו אפי' קודם נט"י, ולכן יין של קידוש או הבדלה פוטר להיין שבתוך הסעודה.
הב"י (קעד) ד"ה "וכתב", הביא לפלוגתת הראשונים, וסיים כך- ולעניין הלכה נראה שאם הבדיל עד שלא נטל ידיו יכוין שלא להוציא היין שבתוך הסעודה לאפוקי נפשיה מספק, ובדיעבד שלא כיון כך פטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל. וכן פסק בשו"ע (ס"ד), אולם בסי' רצט (ס"ז) כתב השו"ע המבדיל על היין על שולחנו אפי' הבדיל קודם שנטל ידיו פוטר היין שבתוך המזון שא"צ לברך עליו, וי"א דלא פטר אא"כ נטל ידיו קודם שהבדיל. מרן הציג פלוגתת הרא"ש והתוס' בסתם וי"א, ולא כתב לכוין שלא לפטור את היין שבתוך המזון, ומבואר דמצד הדין דעת מרן לפסוק כהרא"ש, שאף שהבדיל קודם נט"י פוטר את היין שבתוך המזון וא"צ לברך שוב, ועוד מבואר מפסק השו"ע שבכל כיוצ"ב לא חיישינן לגורם ברכה שאינה צריכה, כיון שעושה כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא. ועוד מבואר מדברי הב"י, ובמ"ש בשו"ע דלא פליגי התוס' אלא ביין דהבדלה אבל ביין דעלמא וביין של קידוש מודו דאף שברך קודם שנטל ידיו פוטר, מדלא כתב לחוש לדעת התוס' אלא בהבדלה, אבל בקידוש וביין דעלמא לא. המאמר מרדכי (סק"ה) ד"ה "דלא", ס"ל שגם בקידוש התוס' סוברים שיקדש לאחר נטילה כמו בהבדלה, אולם הפמ"ג (א"א סק"ה) ביאר כדברי השו"ע שבקידוש התוס' מודו דאף קודם נטילה פוטר, וכן בבה"ל ד"ה "יין הבדלה" כתב דמוכח שהשו"ע סובר שבקידוש פוטר בכל גווני, ואף דכמה פוסקים סוברים דלדעת התוס' ה"ה ביין של קידוש דדוקא לאחר נטילה, לא רצה המחבר להכריע להלכה, דבהבדלה גופא אין לנו להחמיר בזה רק לכתחילה עכ"ל. וזה משום שהמחבר ס"ל דמצד הדין הלכה כהרא"ש, וכמ"ש לקמן בסי' רצט ס"ז שהביא לדברי התוס' בי"א.
מבואר מדברי השו"ע דס"ל בדעת התוס' שאף אם ישתה קודם נטילה ויכוין לפטור את היין שבתוך הסעודה אינו פוטר, דא"כ הו"ל למרן לכתוב שיכוין ביין של קידוש או הבדלה לפטור להיין שבתוך הסעודה ויוצא לכו"ע, אלא ודאי דס"ל דכוונה אינה מועילה לדעת התוס', שהרי חשש לדבריהם בסי' קעד.
ג. בביאור הסתירה בתוס'
התוס' (מב:) ד"ה "ורב ששת" כתבו, שיין של הבדלה אינו פוטר אא"כ הבדיל לאחר נט"י ודעתו לאכול ולשתות שם, והוכיחו זאת מהברייתא לקמן (מג.) כיצד סדר הסבה, שכתוב עלו והסבו ובא להם מים אע"פ שכל אחד ואחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו, בא להם יין אע"פ שכל אחד ואחד ברך לעצמו אחד מברך לכולם, שהברכה הראשונה אינה נקראת יין שלפני המזון, ורק הברכה השניה שהיא לאחר נט"י קרויה יין שלפני המזון, והוא שפוטר להיין שבתוך המזון ולאחר המזון. מבואר דיין שלפני המזון הוא היין שלאחר נט"י.
אלא שהתוס' (מג.) ד"ה "בא להם יין" כתבו, אע"ג דיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון כ"ש זה שלפניו הוא, שאני הכא כיון שעלו להיסב הוי שינוי מקום וצריך לברך. מבואר דמה שהוצרכו לברך על היין שוב משום דהוי שינוי מקום, ולולי שהיו משנים מקום היתה ברכת היין הראשונה פוטרת אע"ג דהוי קודם נטילה, דהא לא נטלו רק יד אחת וצריכים עכשיו ליטול שתי ידים. מוכח דיין שלפני המזון הוא יין שקודם נט"י, וא"כ דברי התוס' סותרים למ"ש בד"ה "רב ששת".
המג"א (סק"ו) כתב בדעת התוס' דנטל ידיו לאו דוקא, דה"ה אם קבע עצמו לסעודה, וכן משמע בתוס' (מג.) ד"ה "בא להם יין", ובמחצה"ש ביאר דהמג"א הרגיש בסתירה שבתוס' ולכן כתב ליישב, דיש לחלק בין יין דהבדלה, לקבע עצמו לסעודה. התוס' בדף מב: מיירי ביין דהבדלה ולכן כתבו להוכיח מהברייתא שיין שלפני המזון הוא יין שלאחר נט"י, ואילו בדף מג. מיירי בקובע עצמו לסעודה, ובכה"ג מוכחא מילתא שיין זה לצורך סעודה ולכן פוטר אפי' לפני נט"י.
אלא שפירוש זה קשה, משום שגם בהבדלה מיירי בקובע סעודה, דהא סוגיין מיירי במבדיל ורוצה לסעוד מיין סעודה רביעית, והשאלה היא האם יין דהבדלה פוטר את היין שבתוך הסעודה, וא"כ מדוע בהבדלה פוטר דוקא במבדיל לאחר נט"י, דהא בשניהם קובע סעודה, וכן הקשה באליה רבה (סק"ז), ואף שבמגן גיבורים (שלטי גיבורים סק"ה) כתב לחזק דברי המג"א שדבריו נכונים, מ"מ לא יישב קושיה זו.
הגר"א (סק"ז) כתב ליישב דברי התוס' באופן אחר, שכתב ועיין תוס' שם ד"ה "בא" וכו' דא"צ נט"י (קודם שתיית היין כדי לפטור היין שבתוך המזון) וכ"כ הרא"ש בערבי פסחים שם אפי' הבדיל קודם נט"י וכו'. הרי שהגר"א פירש שהתוס' בדף מג. ד"ה "בא", ס"ל כהרא"ש דלולי שהיה שינוי מקום היין שלפני הנטילה היה פוטר את היין שאחר המזון. מבואר דמי ששנה זו לא שנה זו, והם שני תוס' שונים, וכדבריו פסק במשנ"ב (סק"יג), ובשעה"צ (סק"כא) כתב דראיית המג"א היא מסתירת דברי התוס' וכמו שפירש המחצה"ש עיי"ש, והגר"א כתב דבאמת דעת התוס' בדף מג. כדברי הרא"ש, וא"כ אין שום מקור לחידושו של המג"א.