אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן כט - השותה חמר מדינה או יין שרף בתוך הסעודה או לאחר הסעודה › א. בביאור פלוגתת הראשונים

ספר ברכת ישראל

סימן כט - השותה חמר מדינה או יין שרף בתוך הסעודה או לאחר הסעודה · א. בביאור פלוגתת הראשונים

סימן כט - השותה חמר מדינה או יין שרף בתוך הסעודה או לאחר הסעודה

איתא בבר' (מא:), אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה, אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם, ולאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם.

וכתב הרשב"א (מא:) ד"ה "ואני", ואני מסתפק בעניין שמועתינו, לפי שרב פפא לא דיבר אלא בשלש מידות לבד, ועדיין יש מידה רביעית שלא נתפרשה והיא דברים הבאים לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אחריהם. לפי שיש לומר שהם כדברים הבאים לאחר הסעודה וטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, או נאמר שהם כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאף הן מעוררין התאוה וגורמין בריבוי המזון, ולפיכך אף הם אינם טעונים ברכה לאחריהם, ולפי הסברא הראשון עיקר שכל שהוא קודם הסעודה אינו מכלל הסעודה כלל ע"כ. וכן הרי"ף בפרק ערבי פסחים (כד.) כתב לגבי ארבע כוסות דאיכא פלוגתא כמה פעמים לברך ברכה אחרונה על הכוסות. איכא מ"ד לא מברכין אלא בסוף, ואיכא מ"ד דמברכין לבתר תרין כסי דמיקמי סעודה ולבתר תרין דבתר סעודה, והדין טעמא בתרא טעמא דמסתבר הוא ושפיר דמי למעבד הכי עכ"ל. ומבואר דס"ל דאף לאחר כוס שני שהוא קודם הסעודה צריך לברך לאחריו מעין ג' ואין ברהמ"ז פוטרתו.

הרא"ש (פרק ע"פ סי' כד) תמה על דברי הרי"ף, למה יברך אחר כוס שני ברכה אחרונה והלא הוא יין שלפני המזון, דקיי"ל בבר' (מב.) ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון. לכן מסיק הרא"ש, שפרפראות ויין שבאים לגרר ולהמשיך הלב לסעודה בכלל סעודה הן, ונפטרין בברהמ"ז. ולפי"ז, כל דבר שאוכלים אותו קודם הסעודה אם אכלוהו כדי לעורר תאות המאכל חשיב כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, שטעונין ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה כיון שברהמ"ז פוטרתם, ודבריו הם כהצד השני שבחקירת הרשב"א.

בבעל המאור (שם) כתב ליישב דברי הרי"ף, דסמך על המשנה בפסחים בריש פ' עשירי דמיירי בעני שבישראל שלא יפחתו לו מד' כוסות, ולא הוסיפו לו לשתות גם בתוך הסעודה, ובזה נראין דבריו, הואיל ושתה שתי כוסות קודם הסעודה ואין לו יין לשתות בתוך הסעודה, השתא מיהת עקר דעתיה מלמשתי, אבל מי שיש לו יין לשתות בתוך המזון ברהמ"ז פוטרתם. ומבואר דאם אין לו לשתות בתוך הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל או שתה. וכן כתבו התוס' בפסחים (ק.) ד"ה "ידי יין".

הרמב"ן (במלחמות ה' שם) כתב דלעניין ברכה אחרונה, בין שאין לו לשתות בתוך הסעודה ובין שיש לו לשתות דין אחד הוא שצריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה קודם הסעודה, והא דאמרי' בבר' ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, מיירי רק לעניין ברכה ראשונה, ולא לעניין ברכה אחרונה, ולכן קודם ברהמ"ז צריך לברך מעין ג' על היין ששתה קודם הסעודה. עיי"ש.

אלא שהרא"ש שם הקשה על דבריו, האיך שייך לומר שהיין שלפני המזון והיין של תוך הסעודה מאוחדים ולעניין ברכה ראשונה אחד פוטר את השני, ואילו לעניין ברכה אחרונה הם מופרדים, שברהמ"ז פוטרת רק מה ששתה תוך המזון, ומה ששתה קודם הסעודה אין ברהמ"ז פוטרתו, שהרי אם הם מאוחדים, הם מאוחדים לכל, בין לברכה ראשונה ובין לברכה אחרונה.

נמצא, דלדעת הרי"ף, בעל המאור, התוס' הרמב"ן והרשב"א אין שום סברא לומר שדבר שגורר תאבון יחשב כחלק מהסעודה שברהמ"ז תפטור אותו, ויש רק טעם אחד והוא, פטור ברכה. לדעת בעל המאור והתוס' בפסחים אם שותה יין בתוך הסעודה רק באופן כזה א"צ לברך על היין שלפני המזון מטעם פטור ברכה, וכשאינו שותה בתוך הסעודה צריך לברך. והרמב"ן ס"ל שהטעם של פטור ברכה מועיל רק לברכה ראשונה ולא לברכה אחרונה, ורק הרא"ש מביניהם ס"ל שכל דבר שנאכל קודם הסעודה אם בא לעורר תאות המאכל חשיב כחלק מהסעודה שברהמ"ז פוטרתן.

הב"י (סי' קעז) בד"ה "כתב", הביא לדברי הרשב"א, ובסוף הסי' הביא לדברי הרא"ש, וכן בסי' קעד ד"ה "וכתב". בשו"ע (קעד ס"ו) הכריע כדברי הרא"ש וז"ל: אין לברך אחר יין שבסעודה דברהמ"ז פוטרתו, וכן פוטרת יין שלפני המזון ואפי' לא היה לו יין בתוך המזון. וביארו האחרונים והמשנ"ב (סק"כד) דכיון שבאים לפתוח בני המעיים להמשיך האדם לתאות המאכל, הוי ג"כ כדברים הבאים מחמת הסעודה כדברי הרא"ש.

הבה"ל קעד ד"ה "וכן", כתב דדין השו"ע אינו ברור, כיון שהרמב"ן, הר"ן, והתוס' סוברים דבין יין של קידוש ובין יין שלפני המזון צריך ברכה אחרונה, ולפי"ז נראה שנכון לעניין קידוש לשתות רק מלא לוגמיו, ואם שתה כל הכוס יכוין בברהמ"ז לפטור היין ששתה מקודם ויוצא בדיעבד. אלא שגם לשתות מלא לוגמיו אינו פשוט, משום שבסי' קצ ס"ג כתב השו"ע, דאיכא פלוגתא באיזה שיעור מתחייב בברכה אחרונה במשקין, יש סוברים בכזית ויש סוברים ברביעית, ולסוברים בכזית צריך לברך אחר היין של קידוש ברכה אחרונה. אלא שלשתות פחות ממלא לוגמיו בקידוש א"א, דהשו"ע בסי' רעא ס"יג פסק שצריך לשתות מכוס של קידוש מלא לוגמיו, וע"כ אומר הבה"ל שבכל אופן יכוין בברהמ"ז לפטור את היין של הקידוש.

אולם הפוסקים הספרדים לא רק שלא חששו לדברי הבה"ל, אלא אדרבה, כתב הבן איש חי (בראשית פ' שניה אות כג) שמצוה מן המובחר לשתות רביעית בקידוש, וכן בכף החיים (רעא אות פג) הביא בשם ספר המנהיג שמצוה מן המובחר לשתות כל הרביעית, וזה משום שיש טעם נוסף בקידוש, דאין קידוש אלא במקום סעודה, וכמ"ש הטור (סי' רעב בסופו) דיין שלפני המזון נפטר בברהמ"ז וכו', וכל שכן בכוס של קידוש שהוא צורך סעודה טפי, דקיי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה ע"כ. וכ"כ המשנ"ב שם, וכ"כ באור לציון (ח"ג עמ' קנו) ד"ה "אולם" לדחות דברי הבה"ל, וכן בהלכה ברורה (קעד ס"טו) בבירור הלכה ד"ה "והביאור", כתב דאיכא ספק ספיקא, שמא הלכה כהרא"ש שברהמ"ז פוטרתו, ואת"ל כדעת החולקים על הרא"ש שמא ברכה אחרונה היא דוקא ברביעית ולא בכזית, וסיים שהמנהג הוא שלא להקפיד לשתות פחות מרביעית. ועיין בשו"ת מאמר מרדכי להרב מרדכי אליהו זצ"ל (ח"ב סי' יט) ד"ה "ובזה" דכתב שבקידוש של שבת בבוקר שאוכלים אחריו רק מזונות, וכן בהבדלה, וה"ה בכוס ברהמ"ז שאין לאחריהם ברהמ"ז חייב לשתות רביעית כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה ולא להיכנס לפלוגתא בין הפוסקים כמ"ש השו"ע בסי' קצ ס"ג. ואף שאם שותה רוב רביעית בקידוש הבוקר יכול לכלול בברכת על המחיה גם על הגפן ועל פרי הגפן, מ"מ אין זה אלא בדיעבד, אבל לכתחילה לא יעשה כן כמ"ש בהלכה ברורה (רח עמ' תמה).

וכתב הכף החיים (קעד אות לד), דמשמע ממרן בסעי' ו שאם לא שתה היין לפתוח בני מעיים להמשיך תאות המאכל, אלא לצורך רפואה או דבר אחר אין ברהמ"ז פוטרתו, וצריך לברך אחריו מעין ג' קודם נטילה, ומיהו זהו דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד כגון ששכח לברך עד שבירך ברהמ"ז, ברהמ"ז פוטרתו, כמ"ש השו"ע (רח ס"יז), וכ"כ באור לציון (ח"ב ס"ז) בהערה ד"ה "והנה".

נמצא לדעת מרן השו"ע, שאם שותה או אוכל לפני הסעודה מדברים שמעוררים לתאבון, אף שאכל כזית ושתה רביעית א"צ לברך ברכה אחרונה, דבכה"ג ברהמ"ז פוטרתן וחשובים כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה. מ"מ כתב בהליכות עולם (ח"ב פ' נשא ס"יד) דכיון שדעת כמה מהראשונים שאין ברהמ"ז פוטרת יין שקודם הסעודה, וכן כל הדברים שבאים לעורר תאות המאכל, לכן בעל נפש ראוי לו שלא יאכל או ישתה מדברים אלו קודם הסעודה, אא"כ אוכל או שותה פחות מכשיעור. וכ"כ בהלכה ברורה (קעד ס"טו).

ב. פלוגתת האחרונים במיני מזונות, פירות, שאר משקים ומים, קודם הסעודה האם טעונים ברכה לאחריהם.

נחלקו אחרוני זמנינו בדברים שאין באים לעורר תאות המאכל האם צריך לברך אחריהם כשאוכל מהם קודם הסעודה, ופלוגתתם במיני מזונות, פירות, שאר משקין ומים.

במיני פת כיסנין: כתב הבן איש חי (פר' נשא ס"ד), שאם אכל מיני מזונות קודם ברכת המוציא צריך לברך מעין ג' ולא יסמוך על ברהמ"ז לכתחילה, ואם לא ברך ונזכר לאחר ברכת המוציא, לא יברך ברכה אחרונה על פת כסנין שאכל קודם המוציא, רק יכוין לפוטרם בברהמ"ז. וכ"כ בכף החיים (קעד אות לה), ובאור לציון (ח"ב פ"יב ס"ז) בהערה ד"ה "וביותר", הוסיף שאם לא יברך ברכה אחרונה קודם הסעודה יש לחוש לברכת המוציא שיברך על הפת משום ספק ברכה לבטלה, דעל הצד שמזונות אלו ברכתם המוציא הרי פטר את הפת שאוכל לאחר מכן, וברכת המוציא שיברך הרי היא ברכה לבטלה.

אולם דעת הבה"ל (קעו) ד"ה "ברך" שאין לברך ברכה אחרונה על פת כיסנין שאוכל קודם הסעודה, אלא יסמוך על ברהמ"ז שיברך לבסוף. וכ"כ בהליכות עולם (ח"ב פ' נשא ס"ג), ובשו"ת אוצרות יוסף (ח"ט סי' ב) ד"ה "אולם".

בפירות: כתב הכף החיים (קעד אות לה), אם אכל פירות קודם הסעודה צריך לברך בנ"ר לאחר אכילתו קודם ברכת המוציא, ואם שכח ולא ברך, יברך אפי' באמצע הסעודה. וכ"כ הבן איש חי (פ' נשא ס"ד), וכ"כ המשנ"ב (קעו סק"ב) והאורל"צ (ח"ב פ"יב ס"ז). אלא שבהליכות עולם (ח"ב פ' נשא ס"ד) כתב שאין לברך ברכה אחרונה מפני שיש אומ' שברהמ"ז פוטרתו. (ולקמן נבאר מדוע י"ל סב"ל).

בשאר משקין ומים: הט"ז (קעד סק"ט) כתב דכמו בשותה יין לפני המזון, ברהמ"ז פוטרתו מברכה אחרונה כיון שהוא גורר לתאות אכילה, ה"ה בשאר משקין שהם גוררים לתאבון, ועל כן אין צריך לברך ברכה אחרונה קודם האכילה על מה ששתה, וכתב באליה רבה דמים ג"כ בכלל שאר משקין. ואילו המג"א (סק"יד) כתב שאם שותה שיעור משאר משקין קודם הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה, דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וברהמ"ז פוטרתו, אבל שאר משקין אינם גוררים לתאות המאכל ואינם קשורים לסעודה כלל.

האורל"צ שם בהערות, כתב כהמג"א שיש לברך ברכה אחרונה על מים ששתה קודם הסעודה, ע"פ מ"ש בשער המצוות פרשת עקב, שר' חיים ויטל שתה פעם אחת יותר מרביעית קודם הסעודה, והארי ז"ל הסתכל במצחו ואמר לו שתית מים ולא ברכת אחריהן. הרי שיש לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה, וכ"כ הבא"ח שם, ובכה"ח שם, ואף אם שכח ולא ברך יברך אפי' באמצע הסעודה, ולדבריהם לא חיישינן לספק ברכות כמו שנראה בהמשך, משום שכן כתוב באר"י ז"ל.

אלא שהמשנ"ב (קעד סק"כה), ובבה"ל ד"ה "ואפילו" כתב, שרק אם אינו שותה שאר משקין בתוך המזון יכול לברך ברכה אחרונה על מה ששתה קודם הסעודה, ובאופן זה אם שכח לברך בנ"ר, אז אף שברך ברהמ"ז צריך לברך בנ"ר על מה ששתה, שאינם קשורים לסעודה כלל. אבל אם דעתו לשתות בתוך הסעודה נשאר המג"א בצ"ע אם לברך ברכה אחרונה, דחיישינן למחזור ויטרי שהובא בשו"ע קעד ס"ז, דס"ל שצריך לברך על המשקין בתוך הסעודה, ולדבריו השותה קודם הסעודה פטר את המשקין שבתוך הסעודה, וא"כ אין לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה, וכן פסק בהליכות עולם (שם ס"ב), והסביר שאם אינו שותה בתוך המזון יכול לברך ברכה אחרונה מטעם ספק ספיקא, דשמא הלכה כהפוסקים דס"ל שאפי' יין שלפני המזון צריך ברכה אחרונה כמ"ש הבה"ל קעד ד"ה "וכן", ואת"ל שהלכה כמרן השו"ע שברהמ"ז פוטרת היין שלפני המזון, שמא מים שאינם גוררים תאות המאכל טעונים ברכה אחרונה, שאין להם שייכות לסעודה כלל. ואף שדבריו שם נאמרו לגבי מים, נראה דה"ה לגבי שאר משקין, דאין הבדל בין מים לשאר משקין לעניין הספק ספיקא.

מ"ש בהליכות עולם שם שאין לברך ברכה אחרונה על שום דבר מאכל חוץ ממים כמ"ש לעיל, הוא משום שיש לומר ספק ברכות להקל. דהתוס' בפסחים (קג.) ד"ה "רב" ס"ל, שאם אכל כרפס שיעור כזית צריך לברך אחריו בורא נפשות משום שההגדה מהווה הפסק, ומשמע שלולא שההגדה מהווה הפסק לא היה צריך לברך אחריה בנ"ר משום שברהמ"ז היתה פוטרת אותו, דברהמ"ז פוטרת את כל הדברים שנאכלים לפניה, אף שאינם באים לעורר תאות המאכל, שהרי כרפס אינו מהדברים שמעוררים לתאבון, והתוס' שם דף קטו. ד"ה "והדר" כתבו שא"צ לברך על המרור בתוך הסעודה, דברכת המוציא פוטרתו דהוה להו כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה [ולא שנפטר מחמת הכרפס]. ובשו"ת אוצרות יוסף (ח"ט סי' ב) כתב שכן משמע בעוד כמה ראשונים, ומשו"ה אמרי' ספק ברכות להקל ואין לברך אחר דברים שנאכלו קודם ברכת המוציא, אף שהם מדברים שאינם באים לעורר תאות המאכל, דבדברים שמעוררים תאות המאכל דעת מרן השו"ע שברהמ"ז פוטרתן, וגם בזה כתבו הפוסקים דיר"ש לא יאכל שיעור כזית כדי שלא יכניס עצמו במחלוקת הפוסקים.

ומצוי בימינו, באירועים ובמסיבות שבכניסה לאולם יש שולחן שכולו מלא במטעמים, ובקל אפשר ליכנס לספק האם לברך ברכה אחרונה או לא, לכן ישתדל לא לאכול כשיעור ברכה אחרונה, ואם בכל זאת חשקה נפשו לטעום מכל הבא ליד, יאכל כשיעור חיוב ברכה אחרונה בין מאוכלים ובין ממשקים ויברך ברכה אחרונה, וישהה מעט ויעשה היסח הדעת בין ברכה אחרונה לנט"י, כגון שיצא מחוץ לאולם לזמן מועט. הליכות עולם ושו"ת אוצרות יוסף שם.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה