סימן כב - בביאור סוגיית חביצ"א · א. בביאור פלוגתת הראשונים
איתא בגמ' (לז:), אמר רב יוסף האי חביצ"א דאית ביה פרורין כזית, בתחילה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליו ג' ברכות. דלית ביה פרורין כזית, בתחילה מברך עליו במ"מ, ולבסוף ברכה אחת מעין ג' וכו', ורב ששת פליג, וס"ל האי חביצ"א אע"ג דלית ביה פירורין כזית מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא.
ונחלקו הראשונים מהי חביצ"א. רש"י פירש חביצ"א כעין שלנייקו"ק שמפררין בתוך האילפס לחם. (כלומר זהו תבשיל המתבשל בתוך האלפס ובו פירורי לחם, לעזי רש"י) ולדבריו חביצ"א הם פירורי לחם מבושלים, וכן פירשו הריטב"א (לז:) והרא"ה (לז:), דחביצ"א הם פתיתין של פת שנתבשלו בקדרה וע"י הבישול נדבקין קצת, לפיכך נקרא חביצ"א. שכל דבר הנדבק נקרא חביצ"א. וכן פסק הראבי"ה (סי' קג), והאור זרוע (סי' קמז) וכן דעת רבינו חננאל (הובאו דבריו באו"ז). ולדבריהם רב יוסף דס"ל שמברך המוציא בכזית, ופחות מכזית במ"מ, יפרש להברייתא (לעיל לז.) בזמן שהפרוסות קיימות מברך המוציא מיירי בכזית, ובזמן שאין הפרוסות קיימות לא יברך המוציא אלא במ"מ, מיירי בשאין בהם כזית כמ"ש התוס', ואילו רב ששת דפליג וס"ל שאפי' בפחות מכזית מברך המוציא בדאיכא עליה תוריתא דנהמא, יפרש את הברייתא בזמן שהפרוסות קיימות ואיכא עלייהו תוריתא דנהמא מברך המוציא אפי' שאין בהם כזית, ובזמן שאין הפרוסות קיימות בתחילה מברך במ"מ בדליכא עליה תוריתא דנהמא.
ובפלוגתא זו קיי"ל כרב ששת דהא רבא מפרש טעמיה, ונעשה רב יוסף יחיד לגבי רבים, ולפי"ז פירורי לחם הפחותים מכזית שנתבשלו, אי איכא עלייהו תוריתא דנהמא מברך המוציא, ואי לא, לא.
התוס' ד"ה "חביצ"א", ובד"ה "לקט" הקשו על רש"י דפירש הברייתא ליקט מכולן דקאי אפתיתי המנחות. והא אמרי' (מנחות נב:) כל המנחות באות מצה, וא"כ כיצד אפשר לומר אם חמץ הוא ענוש כרת. לכן פירשו דהברייתא מיירי בחמשת המינים דלקט מכולן ואכל, וברבינו יונה (דף כו.) ד"ה "האי" בסופו, הוסיף להקשות דאיך אפשר לומר דליקט מכולן קאי אפתיתי מנחות, הא אמרי' (פסחים לו.) בכל מושבותיכם תאכלו מצות. מצה הנאכלת בכל מקום אדם יוצא בא ידי חובתו, אבל מצה שאינה נאכלת בכל המושבות, כגון מצה מפתיתי מנחות אין אדם יוצא בה ידי חובה בפסח, ולכן פירשו התוס' דלקט מכולן כזית קאי אחמשת המינין, ולא אמנחות, דאם ליקט מכל חמשת המינין כזית ואכל, אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא יוצא בה ידי חובה בפסח, ולפי"ז הברייתא לא מיירי כלל בפרורי לחם מבושלים.
אלא שלדבריהם יש להקשות, כיצד אביי מקשה מהברייתא דלא איירי במבושל, על רב יוסף דאיירי בפרורי לחם מבושלים, הרי רב יוסף יכול לטעון דבלא מבושל אה"נ גם בפחות מכזית מברך המוציא, ואני דיברתי במבושל.
משו"ה תוס' נאלצים לפרש אחרת מרש"י, דחביצ"א היינו פירורין הנדבקין יחד ע"י מרק, או ע"י חלב כמו חביצ"א דתמרי שהם נדבקין. וכעת מובנת קושיית אביי מהברייתא, דליקט מכולן איירי בלא בישול, וגם רב יוסף איירי בלא בישול. וכן פסק הרא"ש (פ"ו סי' י).
רבינו יונה (דף כו:) ד"ה "ולפיכך", ס"ל כהתוס' שחביצ"א הם פירור לחם הנדבקים ע"י מרק, ושכן פירש רב האי גאון, ורבי נתן בעל הערוך, והביא ראיה לזה הפירוש, דאי כדברי רש"י דמפרש בבישול, א"כ על כרחך שרב ששת מפרש להברייתא (לעיל לז:) דאין הפרוסות קיימות בתחילה מברך במ"מ, הכונה בפחות מכזית ואין בהם תואר לחם, דאי כשיש בהם תואר לחם ועל זה אמרה הברייתא שמברך במ"מ, יקשה על רב ששת שהברייתא נגדו, אלא ודאי דס"ל לרב ששת שהברייתא מיירי בפחות מכזית ואין בהם תואר לחם. וא"כ לדעת רב ששת מה חידש לנו רבא דאמר והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא, שהרי דין זה נאמר כבר בברייתא, ורבא חוזר על הדבר ללא צורך, ואין דרכם של האמוראים לחזור הדברים. אלא ודאי דהברייתא איירי בבישול, והכא בלא בישול, והוצרך רבא לומר דכי אמרי' דאפי' פירורין שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא זהו כשיש בהם תואר לחם, דאי מברייתא אפשר לומר דדוקא בדבר שהוא מבושל צריך שיהא בו תואר לחם, אבל חביצ"א שאינו מבושל אע"פ שאין בו תואר לחם ואין בפרורין כזית יברך עליו, קמ"ל רבא דאף בלא בישול בעינן תוריתא דנהמא.
ומסכם רבינו יונה שיש ג' חילוקים:
א. היכא שהוא מבושל- אם יש בפרוסות כזית, אפי' שאין לו תואר לחם מברך המוציא וג' ברכות, ואי אין בפרוסות כזית, אע"ג דחזינן דאיכא עליה תואר לחם אינו מברך אלא במ"מ.
ב. היכא שאינו מבושל אלא מחובר ע"י דבש או מרק- אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפי' שאין לו תואר לחם, אין בפרוסות כזית הדבר תלוי, אם יש לו תואר לחם מברך המוציא, ואם אין לו תואר לחם מברך במ"מ.
ג. היכא שאינו לא מבושל ולא מחובר אלא פירורין בלבד- אע"פ שאין בהם כזית ואין בהם תואר לחם שהפרורין דקין, מברך עליהם המוציא וג' ברכות, דכיון שהוא פת בפנ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת.
נמצא, דאיכא ב' שיטות בראשונים בפירוש סוגיית חביצ"א. שיטת רש"י, שחביצ"א זה פירורי לחם מבושלים, ושיטת התוס' ורבינו יונה שחביצ"א זה פירורי לחם הנדבקים יחד ע"י חלב או דבש או מרק.
ב. יישובים לקושיות על רש"י.
התוס', הרא"ש ורבינו יונה הקשו על פרש"י שפירש דליקט מכולן קאי אפתיתי מנחות. בפני יהושע ד"ה "בתוס'" כתב לתרץ בפשטות, דברייתא דליקט מכולן קאי המנחות שנתחמצו באונס, ולא אתי לאשמועינן אלא דשייך בכה"ג במנחות עונש כרת בפסח, וכ"כ הצל"ח (בר' לז:) ד"ה "ומעתה", ובמרומי שדה (לז.) ד"ה "והנה".
וכן ממה שהקשה רבינו יונה דהא בפסחים (לו.) ממעטינן להו (למנחות) מדכתיב בכל מושבותיכם דבעינן מצה הנאכלת בכל המושבות. כתב הפנ"י דהך דרשה פלוגתא דתנאי היא בפסחים, וא"כ אפשר לומר דהאי תנא דברייתא דליקט מכולן, לית ליה הנך דרשות.
(ועוד שכן פירש רב האי גאון דליקט מכולן קאי אפתיתי מנחות, ולפי"ז יש להעיר על דברי רבינו יונה דדחה לפרש"י דפירש שליקט מכולן קאי אמנחות, ולכן פסק כרב האי גאון דחביצ"א הם פירורי לחם הנדבקין ע"י חלב או דבש. והרי גם רב האי גאון פירש דליקט מכולן קאי אפתיתי מנחות, כמ"ש באוצר הגאונים אות קנו).
וכן הא דהקשה רבינו יונה, דלפרש"י אליבא דרב ששת לא מובן מה חידש לנו רבא באומרו והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא. כתב במעדני יו"ט (פ"ו סי' י אות ד) ואני שמעתי ולא הבין, דהרי אפשר לומר דרבא עצמו קאמר והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא לא קאמר הכי אלא כדי שלא תקשה על רב ששת מהברייתא, דהא בברייתא לאו בהדיא קתני דלית ביה תוריתא דנהמא.
המרדכי (סי' קיט) כתב, דקיימא לן כרב ששת ורבא דמברך ברכת המוציא וברהמ"ז על פירורין שאין בהם כזית, כגון דאיכא עליה תוריתא דנהמא ואפי' נתבשלו כפרש"י, והא דלעיל דאין הפרוסות קיימות מוקי להו רב ששת בכלי ראשון וכשנימוחו, ורב ששת מיירי בכלי שני, דאף שהוא פחות מכזית אי איכא עליה תוריתא דנהמא מברך המוציא, ולפי"ז ליתא לקושית רבינו יונה, דרבא אתא לאשמועינן דרק בכלי ראשון אם הפרורין פחותים מכזית אף שיש עליהם תוריתא דנהמא מברך במ"מ, אבל בכלי שני אי איכא תוריתא דנהמא מברך המוציא.
אלא שבביאורי הרמ"ב שם, העיר שדברי המרדכי אינם מדוקדקין, דא"א להסביר שהברייתא מיירי בכלי ראשון, ורב ששת מיירי בכלי שני, דסוגיין ג"כ מיירי בכלי ראשון דרש"י פירש חביצ"א שמפררין בתוך "האילפס" לחם, והאילפס הוא כלי ראשון. ונמצא דגם רב ששת מיירי בכלי ראשון כהברייתא, אלא שצריך לתרץ דהברייתא מיירי בנימוחו לגמרי כמו שמפרש רש"י שם, ולכן מברך במ"מ, ורב ששת מיירי בדאיכא עליה תוריתא דנהמא היינו לא נימוחו, ולכן מברך המוציא.
ג. קושיות על שיטת התוס' בפירוש חביצ"א.
הפני יהושע (לז:) ד"ה "באו"ד" הקשה על שיטת התוס' ודעימיה, דס"ל שחביצ"א הם פירורי לחם הנדבקין, והברייתא דליקט מכולן מיירי בחמשת המינים. א"כ מאי מקשה אביי על רב יוסף מפירורי לחם שהם בעין, על פירורי לחם הנדבקין ע"י מרק וכדו', דרב יוסף יכול לטעון דפירורין בעין אה"נ דאפי' פחות מכזית מברך המוציא, משא"כ פירורי לחם הדבקין ע"י מרק. וסיים הפנ"י בצע"ג על דברי התוס' ודעימיה. וכן הקשה רעק"א בחידושיו לברכות (לז:) ד"ה "תוד"ה", ובמאמר מרדכי קסח (סק"כב) בתחילתו.
במרומי שדה (לז:) ד"ה "ועיקר" הוכיח דפשט הסוגיא נראה כרש"י. דלפי התוס' למאי הקדים אלא מעתה לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר פורכן וכו' מאי שיאטא דתדר"י כאן. שהרי הברייתא דליקט מכולן וכו', לא מיירי במנחות כלל. והכי מיבעי, א"ל אביי והתניא ליקט מכולן כזית. אבל לפרש"י ניחא דהבריייתא דליקט מכולן כזית כתנא דבי ר' ישמעאל אתיא דפיררן הרבה. ומחמת קושיות הללו הוכרח רש"י לפרש הברייתא דמיירי בפתיתי המנחות, שפירוש זה יתאים לפשט הגמ' אם תנא דבי ר' ישמעאל. ועוד, שקושיית אביי על רב יוסף תהיה מאותו עניין, דכמו שרב יוסף מיירי בפרורי לחם מבושלים, אביי מקשה מפתיתי מנחות שהם מבושלים או מטוגנים, ושפיר שייך להקשות מהברייתא על רב יוסף.
ועוד יש להקשות לשיטת התוס', דאם רב יוסף מיירי בפרורי לחם הנדבקים ע"י מרק ולא נתבשלו, א"כ לא מובן מדוע רב יוסף מביא ראיה לדבריו ממנחות ששם מדובר על טיגון, לחביצ"א שהיא פירורי לחם הנדבקים שהם שני דברים שונים. דאפשר דרק פירורין שעברו בישול אין מברכין עליהם אלא בכזית, ובפחות מברך במ"מ, אבל חביצ"א שהם פירורין הנדבקין ולא עברו בישול אפשר שגם על פחות מכזית יברכו המוציא, וא"כ לשיטת התוס' ראיית רב יוסף לדבריו אינה ראיה.
ד. יישוב שיטת התוס' ורבינו יונה.
מחמת קושיות האחרונים על התוס', הוצרכו האחרונים לפרש סוגיא זו באור חדש. סוגיית חביצ"א אינה עוסקת "באיבוד צורת הלחם", אלא סוגייתנו חוקרת באיזה שיעור של פת מברכים המוציא. רב יוסף דנקט חביצ"א היינו לאו דוקא, אלא אורחא דמילתא נקט שכן דרך לעשות מאכל כזה, אבל עיקר דינו של רב יוסף הוא דפרורין שיש בהם כזית מברכים עליהם המוציא, ופרורין הפחותין מכזית אינו מברך המוציא רק במ"מ. ולפי"ז חביצ"א לפירוש התוס' שזה פרורין הנדבקים ע"י מרק וכדו' לא מגרעים מהברכה כלל, ולעולם אם יש כזית מברך המוציא, ואם אין כזית במ"מ, וזה בכל סוג לחם שיהיה, דהא חביצ"א דאמר רב יוסף לאו דוקא. כך צ"ל לדעת התוס' ורבינו יונה.
ולפי"ז מיושבת הסוגיא, דרב יוסף ס"ל שרק בשיעור של כזית מברך המוציא, ובפחות מכזית מברך במ"מ ומביא לזה ראיה ממנחות ששם ברכו המוציא על כזית בדוקא. ואביי שמקשה מברייתא דליקט מכולן מקשה מפרורין שפחותין מכזית דאפ"ה מברך המוציא. ורב יוסף מתרץ הב"ע בבא מלחם גדול. וכל הסוגיא מיירי באיזה שיעור של לחם מברכין המוציא, כך פירש הנחלת דוד (לז.), ואף שפירש כן גם ברש"י, אין הכרח לומר כן, שכבר יישבנו את הקושיות עליו. ורק בתוס', ברבינו יונה וברא"ש הוצרכנו לשנות את הסוגיא מחמת קושיות האחרונים.
כן דברי רבינו יונה יתפרשו כן, שמתחילה דחה לפרש"י, וס"ל כפי' התוס' דחביצ"א היינו פרורין שנדבקו, והשתא שפיר מקשה אביי מברייתא דליקט מכולן, דכמו שליקט מכולן הוא בלא בישול ואנו מברכין עליו המוציא, ה"ה חביצ"א כיון שאין שם בישול אלא חיבור בעלמא, שמחברין אותו בקערה עם דבש, י"ל שאע"פ שאין בפרורין כזית מברך המוציא. ויש לדקדק מדוע רבינו יונה מוסיף ואומר "שדיבוק זה חיבור בעלמא". אלא רצה בזה להורות דלא קשה קושיית הפנ"י דאם ליקט מכולן הם עדיין פרורין בעין, א"כ מה שייך להקשות על חבצי"א שהם פרורין שמדובקין ע"י דבש או מרק, וז"ש שדיבוק זה חיבור בעלמא ולא מגרע כלל לענין הברכה, משום דבסוגיין מיירי באיזה שיעור של פת מברכים המוציא.
אלא שאם דברינו נכונים, א"כ כיצד רבינו יונה מסיים שם בד"ה "על", ואומר שנראה מסוגיין דאיכא ג' דינים חלוקים. א. פרורי לחם מבושלים. ב. פירורי לחם מדובקים ע"י מרק (חביצ"א). ג. פירורי לחם בעין. שהרי כפי שהוכחנו היה צריך לצאת רק דין אחד, שבכל הלחמים בין מבושל ובין לא, אע"פ שפחותין מכזית מברך המוציא בדאיכא עליה תוריתא דנהמא, וא"כ פירורי לחם שכתב רבינו יונה בדין השלישי כיון דאין עליהם תוריתא דנהמא אין לברך המוציא, ובמבושל פחות מכזית אם יש תואר לחם מברך המוציא, ולא כמ"ש רבינו יונה בדין השני.
ובנחלת דוד (שם) ד"ה "ובדין" כתב ליישב, דאה"נ סוגיין מיירי באיזה שיעור של פת מברכין המוציא, ובזה נחלקו רב יוסף ורב ששת, ואילו רבא דהוסיף על רב ששת, והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא מיירי רק בחביצ"א בדוקא, ז"א ברבא התהפכה הסוגיא, וס"ל דסוגיין מיירי "באיבוד צורת לחם", ולכן כשהפרורין מדובקין ע"י מרק וכדו' כיון שהם פחותין מכזית בעינן תוריתא דנהמא, וכן מבואר בדברי רבינו יונה (דף כו:) ד"ה "ולפיכך", דרבא הוצרך לומר כן משום שמהברייתא (לז.) אמרי' דדוקא בדבר שהוא מבושל צריך שיהא בו תואר לחם, אבל בחביצ"א שאינו מבושל אע"פ שלא יהיה תואר לחם, ואין בפרורין כזית יברך עליו, קמ"ל רבא דאע"פ שאינו מבושל אינו מברך המוציא אלא בשיש בו תואר לחם. וכיון שנפסק כרבא מובן מהיכן לקח רבינו יונה את ג' הדינים מבושל, מדובק, ופרורין בעין, שבישול זה הדבר שהכי מגרע ומפקיע משם פת, ולכן רק בכזית מברך המוציא. ופרורין מדובקים שהם פחות מגרעים, אז אפי' בפחות מכזית מברך המוציא כשיש תואר לחם. ופרורי לחם בעין שלא נתערבו בשום דבר, אז אע"פ שאין בהם תואר לחם מפני שהם דקין, ואין בהם כזית, אפ"ה מברך המוציא, דכיון שהוא פת בפנ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת.
נמצא לפירוש זה שהסוגיא מתחלקת לשנים. עד רב ששת הגמ' חוקרת באיזה שיעור של פת מברכים המוציא מצד כבוד הברכה, ואילו רבא דיבר על איבוד צורת הפת. ולפי"ז מיושבת קושיית הפנ"י על התוס' ורבינו יונה, וכן קושיית המרומי שדה. ושפיר מקשה אביי על רב יוסף דליקט מכולן דאף בפחות מכזית מברך המוציא ואף שהפרורין בעין.
ומסכם רבינו יונה שיש ג' חילוקים:
א. היכא שהוא מבושל- אם יש בפרוסות כזית אפי' שאין לו תואר לחם מברך המוציא וג' ברכות, ואי אין בפרוסות כזית אז אע"ג דמיחזי דאיכא עליה תואר לחם, אינו מברך אלא במ"מ.
ב. היכא שאינו מבושל אלא מחובר ע"י דבש או מרק- אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפי' שאין לו תואר לחם, אין בפרוסות כזית הדבר תלוי, אם יש לו תואר לחם מברך המוציא, ואם אין לו תואר לחם מברך במ"מ.
ג. והיכא שאינו לא מבושל ולא מחובר אלא פירורין בלבד- אע"פ שאין בהם כזית ואין בהם תואר לחם שהפרורין דקין מברך עליהם המוציא וג' ברכות, דכיון שהוא פת בפנ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת.
ה. בביאור שיטת רבינו חננאל.
רבינו יונה (כו:) ד"ה "לפיכך" בדין השלישי כתב, שפרורי לחם אע"פ שאין בהם כזית ואין בהם תואר לחם מברך המוציא וג' ברכות, דכיון שהוא פת בפנ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת. וזה שלא כדברי רבינו חננאל ז"ל, דס"ל דמאי דאמרי' (לט.) פת צנומה בקערה מברך עליה המוציא בדאיכא עליה תוריתא דנהמא מיירי. ומבואר מרבינו יונה דלדעת רבינו חננאל, פת צנומה בקערה ופירורי לחם דין אחד להם, ורק בדאיכא עליה תוריתא דנהמא מברך המוציא. ופליג רבינו יונה וס"ל דכיון שהוא פת בפנ"ע ואינו מחובר בדבר אחר אינו יוצא מתורת לחם לעולם, ואף שפת צנומה בקערה מיירי בתוך משקה, וא"כ דמי לחביצ"א כפי הדין השני שהביא רבינו יונה, מ"מ החילוק ביניהם הוא, שפת צנומה בקערה הוא שמפורר דק דק בתוך משקה ואינו לא מבושל ולא מחובר אלא כל פירור ופירור עומד בפנ"ע, לכן ברכתו המוציא אף שאין בו תוריתא דנהמא, משא"כ חביצ"א שהמשקה מחבר את הפרורים, כמ"ש המאמר מרדכי (קסח אות כא).
וצ"ל דגם רבינו חננאל ס"ל דסוגיין איירי באיזה שיעור של פת מברכין המוציא כדעת רבינו יונה, שרב יוסף סבר דרק בכזית מברך המוציא, ורב ששת פליג וסובר דאף בפחות מכזית מברך המוציא, ורבא מוסיף והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא. אלא דלדעת ר"ח, רבא דאמר כן, סבר דה"ה בכל פת בין מבושל או מדובק, או פירורי לחם, דכדי לברך המוציא בעינן תוריתא דנהמא, ולכן פירורי לחם דקים מאוד כיון שאין להם תואר לחם אין ברכתם המוציא אלא במ"מ. ולפי"ז רב יוסף דאמר חביצ"א כוונתו לאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט.
ונראה שדעת ר"ח אינה יחידאה בזה, דגם התוס' (לט.) ד"ה "פת צנומה" ס"ל הכי, דכתבו הא מסקינן לעיל (לז:) פירורין אע"פ שאין בם כזית מברכים עליהם המוציא הואיל ואית בהו תוריתא דנהמא, ולפי"ז יש רק דין אחד שבכל שיעור של פת מברך המוציא בתנאי שיש עליו תואר לחם. וא"כ אף בכזית אם אין תואר לחם לא מברך המוציא כמבואר בתוס' (לז:) ד"ה "חביצ"א" דפירשו דמ"ש בברייתא שאם אין הפרוסות קיימות מברך במ"מ אע"ג דאית ביה כזית כיון דליכא תוריתא דנהמא, ואח"כ בד"ה "ואמר" כתבו התוס' שמ"ש בירושלמי שבכזית מברך המוציא ובפחות אין מברך המוציא, כזית זה לאו דוקא, אלא בד"כ כשיש כזית יש תואר לחם, אבל אה"נ אם אין תואר לחם לא מברך המוציא אף בכזית, ויש פעמים שגם בפחות מכזית איכא תוריתא דנהמא.
נמצא דבסוגיין איכא ג' שיטות בראשונים.
שיטת רש"י, דסוגיין מיירי באיבוד צורת הפת, וחביצ"א היינו פירורי לחם מבושלים, ולמסקנה אפי' פירורין שפחותין מכזית מברך המוציא בדאיכא עליה תוריתא דנהמא.
שיטת התוס' ור"ח, דסוגיין מיירי באיזה שיעור של פת מברך המוציא, ורבא מוסיף והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא. ולדבריהם יש רק דין אחד, שבכל סוג של לחם אם הוא כזית או פחות, ובין אם מבושל או מדובק ע"י מרק וכדו', או פירורי לחם בפנ"ע, כדי לברך המוציא בעינן תוריתא דנהמא, ואי ליכא תואר לחם ברכתו במ"מ. וחביצ"א היינו פירורי לחם הנדבקים יחד ע"י מרק או חלב, (אלא שלעניין הסוגיא חביצ"א דאמר רב יוסף לאו דוקא, כמ"ש לעיל באות ד).
שיטת רבינו יונה והרא"ש סוגייתנו פותחת באיזה שיעור של פת מברכים המוציא שבזה נחלקו רב יוסף ורב ששת, ורבא באומרו והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא מיירי באיבוד צורת הפת, וכיון שהלכה כרבא, נמצא דאיכא ג' דינים בסוגיין: מבושל, מדובק, ופירורין בפנ"ע. וחביצ"א הוא כפירוש התוס' פירורי לחם הנדבקים יחד ע"י מרק או חלב. (ולשיטתם חביצ"א דאמר רב יוסף הוא בדוקא, כמ"ש לעיל באות ד' ד"ה "ובנחלת דוד")
הטור (קסח ס"י) פסק להלכה כרבינו יונה דאיכא ג' חילוקים. וכן פסק הב"י, אלא שבריש דבריו הציג את הסוגייא באופן שיש רק ב' שיטות, שיטת רש"י, ושיטת התוס' רבינו יונה והרא"ש, והרי הוכחנו דבסוגיין איכא ג' שיטות, והתוס' פליגי על רבינו יונה והרא"ש בדין השלישי וסוברים כר"ח, וכ"כ להעיר המאמר מרדכי (קסח אות כב).
ונ"ל שהב"י צירף את התוס' לשיטת רבינו יונה והרא"ש רק לגבי הפירוש של חביצ"א, ששלושתם סוברים שחביצ"א הם פירורי לחם המדובקים ע"י דבש או מרק, לאפוקי מרש"י דס"ל שחביצ"א הם פירורי לחם מבושלים באלפס, אבל אה"נ שתוס' פליגי על רבינו יונה והרא"ש. וכן פסק השו"ע (קסח ס"י) כדעת רבינו יונה דאיכא ג' דעות וז"ל: חביצ''א דהיינו פירורי לחם שנדבקים יחד על ידי מרק. אם נתבשל, אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם מברך המוציא וברכת המזון. ואם אין בהם כזית, אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש. ואם אינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי דבש או מרק, אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפילו אין לו תואר לחם, ואם אין בהם כזית אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון, ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש. ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורר דק דק אף על פי שאין בו כזית ולא תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון (ועיין לקמן סימן קפ''ד כמה שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון):
ו. פירורי לחם שנתנם בתוך משקה ולא נתחברו ונדבקו יחד.
המאמר מרדכי (קסח סק"כא) כתב להעיר על דברי הב"י במ"ש בחילוק השלישי, דכיון שהוא פת בלי שום תערובת משקה אינו יוצא מתורת לחם וכו', ומבואר דרק בגלל שהפירורים בעין בלא משקה כלל ברכתם המוציא, ומדברי רבינו יונה והרא"ש לא משמע הכי, דרבינו יונה פליג על רבינו חננאל דכתב שפת צנומה בקערה מברך המוציא בדאיכא עליה תוריתא דנהמא, ורבינו יונה כתב על כך דכיון שהוא פת בפנ"ע ואינו מחובר בדבר אחר אינו יוצא מתורת לחם לעולם, ומבואר דאף שהפרורים במשקה ברכתם המוציא, וזה משום שאינו לא מבושל ולא מחובר אלא כל פירור ופירור עומד בפנ"ע, ודינם כפירורי לחם בעין שברכתם המוציא, ורק בחביצ"א שהפירורים נדבקו ונתחברו יחד, אז בפחות מכזית תלוי אם יש תואר לחם או לא, אבל בפירורים שלא נתחברו ברכתם לעולם המוציא, ומבואר דאף שהפירורים ע"י משקה ברכתם המוציא ודלא כמ"ש הב"י. ואפשר לדחוק בדברי מרן הב"י ולומר, דמ"ש בלי תערובת שום משקה היינו לומר דמאחר שעומד בפנ"ע ואינו מחובר ע"י משקה הוי כאילו אין שום תערובת כל עיקר, וכן יש לפרש שאר דבריו, עכת"ד.
נמצא, שפירורי לחם שנתנם בתוך משקה אם לא נתחברו ונדבקו יחד אלא כל פירור ופירור עומד בפנ"ע ברכתו המוציא, ואם אכל כזית מברך ברהמ"ז, ורק אם ע"י המשקה נתחברו יחד דינם כפי הדין השני שבשו"ע, שאם יש בפרוסות כזית מברך המוציא אפי' אין בו תואר לחם, ואם אין בהם כזית, הדבר תלוי אם יש בו תואר לחם מברך המוציא, ובאוכל כזית מברך ברהמ"ז, ואם אין תואר לחם מברך במ"מ וברכה אחרונה מעין ג'. וכן מבואר בשו"ע הגר"ז (קסח ס"יט) דפירורי לחם שנתן בתוך המשקה והמשקה אינו מחברם ומדבקם ברכתם המוציא ואינו יוצא מתורת פת לעולם, ורק כאשר המשקה מחברו ומדבקו הוי כהדין השני שהובא בשו"ע. וכן פסק המשנ"ב (סק"ס), והכף החיים (אות פח), ובהלכה ברורה (ס"לח).
ועוד הקשה המאמר מרדכי על דברי השו"ע, דבסעי' י' פסק כרבינו יונה שפירורי לחם בעין אפי' שאין בהם תואר לחם ברכתם המוציא ואפי' שרה אותם במים, כל שלא נדבקו ונתחברו יחד ברכתם המוציא. ואילו בסעי' יא פסק כהתוס' (לז:) בשם רבינו דוד ממי"ץ, וז"ל מרן: יש מי שאומר שפירורים שנותנים במים והמים מתלבנים מחמת הפירורים אזיל תוריתא דנהמא ואין מברך עליה אלא במ"מ וברכה אחת מעין ג' עכ"ל. ונמצא שדברי השו"ע סותרים, מסעי' יא, לסעי' י'. וכן הקשה הפרי חדש (סק"י).
וכתב ליישב זאת המאמ"ר, הא דכתב השו"ע בסעי' י' שפירורי לחם ברכתם המוציא אפי' שנתנם במים, מיירי שנישרו במים "זמן מועט" ומה שאין להם תואר לחם זה מחמת קטנותם. משא"כ בסעי' יא' מיירי בפירורין שנישרו במים "הרבה זמן" עד שנתלבנו המים ע"י זה והוא סימן שנפסדה צורתם ע"י השריה ואבד מהם שם לחם ולכן ברכתם במ"מ. וכ"כ המשנ"ב (סק"ס).
ולפי"ז נצטרך לומר שגם רבינו יונה ס"ל הכי, שיש חילוק בין פירורי לחם שנישרו במים "זמן מועט", "לזמן מרובה". וזה קשה, משום שרבינו יונה כתב שיש ג' חילוקים, ולדברי המאמ"ר יש ד' חילוקים, שבפירורי לחם יש חילוק בין נשרה זמן מועט לזמן מרובה. ועוד קשה, שרבינו יונה כתב שפירורי לחם "לעולם" אינם יוצאים מתורת פת, ובפשטות מיירי בכל גווני אפי' נישרו הרבה. ובדוחק יש לחלק כמ"ש המאמ"ר כדי שלא יסתור דבריו.
ולכן הנותנים חתיכות של פת בתוך קערה של מרק (בכלי שני) אפי' אם החתיכות בשיעור פחות מכזית ברכתם המוציא, דבכה"ג בד"כ אין החתיכות מתחברות ונדבקות זב"ז כדין חביצ"א, אלא כל חתיכה עומדת בפנ"ע, והרי צורת פת עליהם.
וכן הלוקחים פרוסות לחם וחותכין אותן לחתיכות קטנות (פחות מכזית) ולאחר מכן אופים אותם בתנור (קרוטונים) ונותנים אותם בתוך מרק (כלי שני) ברכתם המוציא, דאין האפיה מבטלת מהם דין לחם, ואם טגנם שמן עמוק ברכתם במ"מ, כמ"ש התוס' (לז:) ד"ה "חביצ"א".